משמרות כהונה חלק ג רנב

דחיישי' לשאובה למ"ד אפילו כולו שאוב מדרבנן קשה הא הו"ל ס' מים שאובין וס' דרבנן לקולא וי"ל דחיישינן שמא הוצקו למקוה ע"י כלים שמקבלין טומא' דהוייתן ע"י טהרה לכ"ע מדאורייתא וכמ"ש הר"ש ז"ל לעיל ולפי"ז א"ש מ"ש הר"ש ז"ל עמ"ש בירושלמי להאמינו וכו' דמשמע מכאן שאובה דאורייתא מדמודו בה כותאי וכ' דאפי' שאובה דרבנן מ"מ הוי ס' דרבנן והדבר קשה דא"כ אמאי פריך לנאמנותו ומאי קאמר להאמינו אבל לפמ"ש ניחא דמה שצריך לנאמנותו היינו דלא נשאבה בכלי דבדרשה דהוייתן ע"י טהרה אה"נ דמודו בה כותאי ולענין שאוב א"צ לנאמנותו בס' דרבנן לקולא ועיין למור"ם בהגה בדין מ' ועיין להש"ך שם ולהתוס' בחולין דף צ"ו בד"ה כשהחמיץ ובדף כ"ה בד"ה אי ועמ"ש התוס' בבתרא דצ"ו בד"ה לתרץ קושית רשב"ם ז"ל

משנה ג' ביום הג' טהורה וכו' פעמים שהם ארבע עונות וכו' מדברי הר"מ ז"ל בפי' נראה שהוא גורס בגמ' דשבת אבל חכמים אומרים לעולם שלשה ומפרש דראב"ע סובר כמו כן דבעי' ג' עונות דלדעתו בה' עבוד פרישה ובהסכמה ירד דהו"ל ג' עונות ודלא כרש"י ז"ל דמפ' שם דראב"ע לא בעי ב' עונות ואפשר דלא כ"כ רש"י ז"ל אלא לפום מאי דלא אסיק אדעתיה דבהשכמה ירד אבל למסקנא מודה דלראב"ע נמי נאמר כן ועיין בת"הד שהביא ב"י י"ד סי' קצ"ו ע"ש גם הר"מ לא כ"כ אלא למסקנא אבל לס"ד מודה לרש"י ז"ל גם מדברי הר"מ ז"ל מבוא' דלר"יש אית ליה דפולטת ביום הג' טהורה ולא בעי אלא ב' ימים ולדעתו צריך ליישב מאי דמשני הגמרא שם רישא רבנן דדוחק הוא דלר"עק לחודיה קרי רבנן והרא"ש ז"ל כ' טעמא דר"עק משום דישראל קדושים והוא נגד הגמר' דשבת ע"ש. ושוב מצאתי בירושלמי בפ' ר"עק שמבואר להדיא דראב"ע לא בעי אלא ב' עונות שלמות ומקצת עונה כדברי רש"י ז"ל וז"ל. תני ראב"ע יום ולילה עונה ומקצת עונה ככולה ותני כן על דראב"ע פעמים יש שם יום וכ"ש והיא טהורה ב' ימים וחסר כ"ש והיא טמאה היך עבידא שמשה את ביתה ע"ש קודם שקיעת החמה ופלטה במ"ש אחר שקיעת החמה הרי יש כאן יום וכ"ש והיא טהורה שמשה את ביתה ע"ש אחר שקיעת החמה ופלטה בא' בשבת קודם שקיעת החמה הרי יש כאן ב' ימים וחסר כ"ש והיא טמאה ע"כ. הרי מבואר להדיא כדברי רש"י ז"ל ואף דהירושלמי מביא דראב"ע ס"ל יום ולילה עונה לא איכפת לן בזה אם חולק על תלמודא דידן בזה ומעתה בודאי שדברי רש"י ז"ל גם לפום המסקנא ועיין למרן בב"י בסי' קצ"ו שהביא בשם ת"הד דיש מי שפוסק כדברי רש"י ז"ל ע"ש

והנה שיעור עונה כ' כל המפ' שהוא יום או לילה ובגמ' דנדה דס"ה איתא גבי הכשר כלים עונה ואסיק בגמ' דבי"ב שעות תליא מילתא ובלילי טבת ותמוז צריך חצי יום וחצי לילה ומשמע שם בגמ' דבכ"מ שנזכר עונה היא כה"ג שהרי הקשו שם מברייתא זו דהכשר כלים לעונה שנז' גבי דם בתולים ואי משתנה הפי' לפי שינוי הנושאים מאי פריך וא"כ בכאן נמי צריך י"ב שעות אלא דמצינו בגמ' שם בנדה דס"ג שהזכירו עונה גבי אזהרה דיפרשו מנשותיהן סמוך לווסתן ומבוא' שם בגמ' דביום או לילה תליא מילתא ולא בי"ב שעות ע"ש בסוגיא. וראיתי למרן בב"י בי"ד סי' קפ"ד גבי סמוך לווסתן שכ' משם ה' ביאסף דצריך י"ב שעות ודחהו מהלכה ע"ש. והב"ח שם תמה עליהם שדברי הביאסף מבוארים בגמ' דר"פ תינוקת ע"ש והיינו דהכשר כלים והט"ז שם חילק בין הנושאים. גם ראיתי למהר"ר יהונתן ז"ל בכ"ופ על ה' נדה שם בסי' קפ"ד שכ' דרב המרחק ביניהם דבתלייה דדם בתולים הדבר תלוי בזמן ובזה השיעור יזוב זוב דמה ולא איכפת לן בין יום ללילה אבל בענין ווסתה הדבר תלוי בזריחת השמש ושקיעתו ע"פ טבע האשה ההיא ואין כל הטבעים שוים ע"ש שהאריך בחילוק זה בטוב טעם ודעת כמדתו לכל רוח. ותמהני דא"כ מאי פריך הגמ' בדס"ה על תלייה דדם בתולים מהכשר כלים דמה ענין פליטת דם מאשה לפליטת כלים אלא ע"כ דס"ל להגמ' דפי' עונה אינו משתנה והדק"ל. עוד ראיתי לה' שהק' שם על ס' זו די"ד שעות ממאי דפריך הגמ' בפ' ר"עק והא טבולי יום הוו ומאי פריך כיון דבהשכמה ירד א"כ יום ד' וליל ה' כ"ד ויום ה' וליל ו' כ"ד וי"ב שעות מיום ו' הרי נשלמו ה' עונות ועוד היום גדול בימי סיון זמן קבלת התורה שהימים ארוכים ויש זמן לטבילה ע"ש מ"ש. ואפשר דאף דמשה רבינו ע"ה בהשכמה ירד ביום ד' מ"מ צריך זמן קצת לקיבוץ ישראל ובודאי שהוא יותר מהזמן שנשאר ביום ו' אחר גירוי י"ב שעות בימי סיון שאינם ארוכים כ"כ

משנה ה' רש"א ירפה כ' הרמב"ם ז"ל דלת"ק לא מהני ירפה דגזיר' אטו לא ירפה וכ"כ הרא"ש ז"ל בפי' למשנתנו והטור בסי' קצ"ח לא הביא דעת אביו הרא"ש ז"ל בזה

פרק ט' משנה א' ואלו חוצצין וכו' כ' הר"ש ז"ל ק"ק בפ' במה אשה דמייתי הך משנה וקאמר ת"ר והול"ל תנן התם ע"כ בספרים שלנו איתא תנן התם וק"ק על הר"ש ז"ל אמאי לא הוקשה לו כן לעיל בפ"ח משנה ג' דהפולטת ש"ז ביום הג' דמייתי לה הגמ' בפ' ר"עק וקאמר ת"ר ולא קאמר תנן התם וכן איתא בפסחים בפ' כ"ש דל"ז דמייתי ת"ר והיא משנה בס' זרעים וכבר נודע דבמשניות דס' זרעים וס' טהרות אינם בקיאים בהם בעלי הגמ' וכמ"ש התוס' בפ' כל הבשר בשמעתא דכחל ולפעמים יעלה על הדעת לומר משבשתא כמו שנר' מדברי רש"י ז"ל בפ' כ"ש שם גבי מתני' דהמעיסה דמייתי הגמ' ועיין ברש"י בסוכה דף

פרק י משנה ב' הכדור והאמום והקמיע והתפלה וכו' הרמב"ם ז"ל פסקה למשנתנו בפ"ג מה"מ ומכאן מוכח דבית קיבול העשוי למלאות שמיה קיבול שהרי ל אלו עשויין למלאות וי"ל ע"ר התוס' בסוכה די"ב ע"ב שלא הקשו ממשנה זו דהכדור והאמום גופיה לשי' רש"י ז"ל בסנהדרין גם בדברי הר"מ ז"ל יש לתמוה דבפ"ב מה' כלים דין ג' פ' דבית קיבול עשוי למלאות לא שמיה בית קבול ע"ש ואיך פסקה למשנתנו בה' מקוואות ומצאתי לה' שבות יעקב ח"א חא"ח סי' ל"ג שהק' פסק הר"מ בה' כלים עם ההיא דסוכה דסככה בחיצים ע"ש מ"ש ותראה שממשנתנו עדיין קשה ועיין לה' נודע ביהודה חא"ח סי'

תם ונשלם מסכת מקוואות