משמרות כהונה חלק ג רנ

בדר' דלא הוי כלי אינו פוס' את המקו' ועפי"ה לק"מ דבדין ז' שכ' דבעי' כשפ"ה לענין לטבול בתוכה הוא שהחמיר באופן דדעת מרן ומורם לחלק בין לטבול בתוכה לפיסול מקוה כמו שמצינו שהראב"ד ז"ל חילק ביניהם אלא שלא נראה להם לפסוק כהראב"ד ז"ל לגמרי ועיין בב"י

פרק ה' משנה א' העבירו ע"ג שפה וכו' עיין למרן בב"י שכ' לדעת הרשב"א ז"ל דמפ' דמאי דקתני העבירו ע"ו שפה היינו שהמים היוצאים מהשוקת כשרים אפי' מה שנכנס בתוך השוקת ואינו פסול אלא בעודנו חוך השוקת וכ' שכן נראה מדברי הר"ש ז"ל ע"ש וי"ל מתוס' שהביא הר"ש ז"ל דתלמאי ועיין למהריב"ל ח"ג סי' ע' ולמהרש"ך ח"ב סימן רכ"ה

העבירו ע"ג בריכה וכו' כ' מרן בב"י דלדעת הר"ש ז"ל בבריכ' מלאה וכל עוד שהמעין מקלח מטהר אפי' בזחילה וכשנפסק הוי כמקוה חזר והמשיכו עד שידע שיצאו הא' ר"ל גם מי המעין שנכנסו בבריכה קודם שהפסיקו וע"ז הוא שכ' הר"ש ז"ל שכבר נפסק חיותם אבל בבריכה ריקנית אע"ג דהפסיקו כיון דעיקרם מן המעין דין מעין יש להם. ומ"מ ק' בבריכה מלאה אמאי מטהר בזוחלין הא תנן לעיל בפ"א מעין שמימיו מועטין ושרבו עליו מים שאובים שוה למקוה לטהר באשבורן ע"ש והש"ך כ' בס"ק ל"ב דמיירי בשלא רבו הנוטפין והיינו לפמ"ש מרן בשם הראב"ד דמחצה ע"מ כשר אבל לפמ"ש הש"ך ס"ק יו"ד דמחצה על מחצה פסול צ"ל דמיירי כשמי המעין הם רובא והט"ז ס"ק כ"ב ישב באופן אחר ע"ש והרמב"ם ז"ל מפ"ל דהפסיקו דקתני היינו שעמד בבריכה ולא יצאו ממנה וחזר והמשיכו דקתני היינו יצאו ממנה ע"ש ונראה לדעתו ז"ל דמתניתין כולה בהופסק קילוח המעין אלא דאם הפסיקו דהיינו שנח בבריכה יצא מהם דין מעין אבל כל עוד שהם הולכין וזוחלין דין מעין עליהם אפי' נפסק קילוח המעין וחזר והמשיכו דקתני היינו שלא נח כלל בבריכה. וסברא זאת מצאנוה למהר"י קולון ז"ל בשורש קט"ו שכ"כ והכריח הדבר ממתני' דגל שנתלש דסו"פ ע"ש ומרן בכ"מ ובב"י כ' לדעת הר"מ ז"ל דאיירי בלא נפסק קילוח המעין ע"ש וק' דא"כ כשהפסיקו אמאי הרי הוא כמקוה דמשמע דבעי' מ' סאה הא תנן בפ"א מעין שמימיו מועטין וכו' שוה למקוה להטביל בו בכ"ש ובמה שתי' הר"ש ז"ל ברישא דמתני' לא יועיל בבריכה אשר ע"כ נ"ל פשוט כמ"ש ויצא לנו מכאן סיוע לס' מהרי"ק ז"ל

ודע דמה שחילק הר"ש ז"ל בין כלי מחובר לכלי תלוש משמע דכל כלי תלוש לא גזרי' והרא"ש ז"ל מחלק באופן אחר בתלוש גופיה ועיין למהרש"ך סי' הנ"ל במה שהרבה לתמוה ע"ד הר"ש והרא"ש ז"ל והרואה יראה שיש להשיב עליהם והרי הוא כמבואר. עד שידע שיצא' הא' עיין להתי"ט ועיין להט"ז ס"ק ל"ב

משנה ב' העבירו ע"ג כלים וע"ג ספסל נראה דנקט כלים לרבותא דר' יהודה דאפי' ע"ג כלים דס' היא דיש לגזור אפ"ה הרי הוא כמו שהיה וע"ג ספסל לרבותא דר' יוסי דאפי' ע"ג ספסל אין לו דין מעין ולכך הרמב"ם ז"ל בחיבורו שפסק כר' יוסי כתב ע"ג ספסל ושלחן ולא כתב ע"ג כלים ועיין להרב חזון נחום

משנה ה' העיד ר"צ על הזוחלין שרבו משמע הא מחצה ע"מ מטהר פסולין ולעיל בפ"ק במעין שמימיו מועטין קתני שרבו עליו מים שאובין הא מחצה. ע"מ מטהר כזוחלין וראיתי למרן בפ"י ובכ"מ שכ' בשם הראב"ד בס' בעלי הנפש דמתני' דהכא דמתני רבו הזוחלין כדי לטהרם לזכים ולמצורעים ע"ש ולפ"ד צ"ל דמתני' דקתני פסולים לזבים ולמצורעים עד שידע שיצאו הא' היינו דלא בעי שיצאו כל הא' אלא שיצאו מהם עד שנמצא מי המעין שחזר והמשיכם הם רוב ולא בעי שיצאו כל הא' ועיין להרב תי"ט שם: רי"א כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו הר"ם ז"ל פי' דפליגי בדבר המקבל טומאה דרבנן אי יכול להזחיל עליו וכבר הקשיתי לשאול. ע"ד בפרק י' דפרה מ"ג ע"ש והר"ש ז"ל פי' לענין להעמיד זחילתו ונר' לדעתו דל"פ ר"י אלא באדם והיינו דקאמר אפילו טהור אבל בקנה מודה דאפילו להזחיל עליו שרי כיון דמדרבנן הוא או אפשר דס"ל דפשוטי כלי עץ אינם מקבלין טומאה אפי' מדרבנן כס' רשב"ם בבתרא דס"ו ע"ש וא"כ ל"פ אלא באדם ובהכי ניחא במה שהקשיתי במסכת פרה שם לדעת הר"ש ז"ל ובהכי ניחא מה שהקשיתי לשאול לעיל בפ"ב מ"ד מהתוס' שהביא הר"ש ז"ל שם מיהו עתה ראיתי דבלא"ה ל"ק דמה שבולע אין זה נקרא זחילה כיון שאינו ניכר כמ"ש מרן בש"ע סד"א דין נ"א ע"ש והרא"ש ז"ל פירש למשנתנו בארם הסומך מקל וקנה משמע אבל מקל לבדו שרי אף על גב דמקבל טומאה מדרבנן אמנם אפשר דמודה לדינא כסבר' רבנן במס' פרה שם וכמ"ש שם ע"ש ועוד אפשר דס"ל דאין מקבלין טומ' אפי' מדרבנן וכס' רשב"ם ז"ל הנז' ובהכי ניחא מה שהק' בהגהת דרישה על הטור והביאו הש"ך ס"ק ע"ו ע"ש גם ניחא לפי"ז פסקי מרן בש"ע דבדין י"ד כ' אפי' ע"ג דבר שמקבל טו' מדרבנן אין מזחילין ובדין מ"ח העתיק המשנה ע"פ פי' הרא"ש ז"ל ועפ"ה י"ל דכיון דאפילו למי שסובר דמקבל טומאה אינו אלא מדרבנן דעת מרן ז"ל לפסוק בקנה דיש: סוברים דאין מקבל טומאה אפי' מדרבנן דשרי ומסתיים לאסור בדבר שמקבל טומאה לכ"ע או פ' כדעת הרא"ש ז"ל אם כנים אנחנו במ"ש לדעתו דסובר כסב' רשב"ם ומודה לדינא להרמב"ם ז"ל באופן דאפשר לומר דלכ"ע אסרי בדבר שמקבל טומאה מדרבנן ול"פ אלא בעצם הדבר אם מקבל טומ' מדרבנן כנ"ל וא"צ למ"ש הש"ך ס"ק ק"ר: משנה ו' גל שנתלש וכו' התי"ט הביא ראוה מכאן לדעת הסו' דלאדם בעי מ' סאה אפילו במעין ע"ש וכבר הרשב"א ז"ל בת"הד הביא ראיה זו וראיתי להש"ך ס"ק כ' שכ' דש"ה דכבר נתלש מן המעין ע"ש והוא תימה דלא מצינו די"ל דין מעין לענין זוחלין ולא לענין כ"ש דאדרבא מצינו להפך דיש לו דין מעין לכ"ש ולא לזוחלין כמתני' דנדל במ"ג ובפ"א דלעיל ע"ש ועיין להט"ז שם

פרק ו' משנה ה' אם היה שק או קופה וכו' כ' המררכי במ' שבועות וז"ל נראה לראבי"ה דאם יש נקבים דקים מצטרפין לכשפופרת הנוד דתנן במקוואות היה שק או קופה וכו' והא דאמר רבא בפרק חומר בקודש דהא ארעא חלחולי מחלחלא ובעי' ער דאיכא מ"ס במקום אחד אלמא לא מהני נקבים להיות חיבור וי"ל דהתם מיירי שאין בא' מהן מקוה שלם וה"פ כשחופר ג' חפירות זו אצל זו שכולם חסרים אע"פ שנראה דארעא חלחולי מחלחלא והחלחול מפעפע מזה לזה לא שש אבל