משמרות כהונה חלק ג רמט

דליכא דל"ל גוד אחית בדרבנן והשתא הא הכא דרבנן הוא דלא נפסל אלא מחמת הג' לוגין ואפ"ה ראב"ע ס"ל דלא אמרי' גוד וצ"ל דהא דפשי' ליה להגמ' דבדרבנן אמרי' היינו גור אחית אבל גוד אסיק כדהכא אה"נ דאיכא דל"ל ולפי"ז י"ל על הר"ש ז"ל שכ' דאפ' דראב"ע ל"ל אפי' גוד אחית ע"כ והשתא לפמ"ש מוכרח הוא דראב"ע ל"פ אלא אגוד אסיק. ונ"ל ליישב דלפי הצד דראב"ע ל"ל אפי' גור אחית מה שפוסל היינו כלפי דאמ' ת"ק ויטהרו העליונים דמשמע דהוי חיבור וא"צ אפי' להרבות מים כשרים כיון דמחובר למקוה כשר קאמר דראב"ע פוסל דהשתא הוי פיסולא דאורייתא אבל מודה דיכול להקוות עליו ולפי"ה מקום אתנו ליישב מה שהק' התי"ט על הרב ז"ל דכ' אין הלכה כראב"ע משמע דס"ל להלכה דאמרי' גוד אסיק ולקמן פ' דל"א גוד אחית ע"ש ולפי"ה י"ל דהר"ב מפ"ל דהכא פלוגתייהו באם יכול להקוות עליו וראב"ע ל"ל גוד אסיק אפי' בדרבנן ואה"נ מודה בגוד אחית ות"ק א"ל גוד אסיק בדרבנן ופסק כוותיה אבל לקמן דכ' דל"א גוד אחית היינו בדרבנן ובהכי ניחא לי פסקי הר"מ ז"ל ול"ק כל מה שהק' עליו התי"ט דההיא דמטהרין מקוה העליון מן התחתון בשאוב מיירי כמ"ש הר"ש ז"ל שם והביאו גם הכ"מ בפ"ח ע"ד הר"מ ז"ל והר"מ ז"ל הוא מכת הסוברים דכולו שאוב מדרבנן ולכך פ' דאמרי' גוד אחית ושפיר פסק כרבנן בההיא דרגליו של א' בפ"ח דבדאורייתא ל"א גוד אחית גם דג' גוממיות הוא מטעם דל"ל גוד אחית בדאורייתא ומ"ש שם דאין המים הנזחלין הוא בעצמו הטעם שאין המים הנזחלין משום דהוי גוד אחית וכמ"ש הר"מ שם ע"ש. ולפ"ד אף במעין דינא הכי ודלא כהש"ך ס"ק קכ"ט ועיין למרן בב"י שכ' בשם בעלי הנפש דאי כולו שאוב דרבנן הוי דינו כמו מעלות דרבנן שבגמ'

משנה ד' בעל קרי דחולה קשה לי למאי דאמר רבא בברכות דכ"ב ע"ב הלכתא בריא המרגיל וחולה המרגיל מ' סאה ובריא לאונסו ט' קבין אבל חולה לאונסו פטור ע"ש והשתא מתניתין דקתני בע"ק החולה היכי משכחת לה אי בחולה המרגיל הא בעי' מ' סאה ואי בחולה לאונסו פטור אפי' מט' קבין וע"ש בסוגיא ועיין לה' תי"ט

פרק ד' משנה א' אחד כלים קטנים התוס' בשבת די"ו כ' בהא דתנן בכלים הדקין שב"בח וכו' הא בציר מהכי טהורין ולא כ' הכא מה דינו בבציר מהכי כמ"ש גבי גדולים משמע דהכא נמי בבציר מהכי אינו פוסל את המקוה וכן נר' מדברי הפרישה בהגהתו שהבין כן אבל ב"ח לא הבין כן בכוונת התוס' ע"ש ובדברי הב"י אין הכרע די"ל דמ"ש דהרא"ש חולק על התוספות אגדולים קאי ועיין להתי"ט

משנה ג' בשל חרה רביעית והא דבמשנה א' קתני אחד כלים קטנים והיינו בפחות מרביעית כמ"ש כל הפוסקים הכא שאני כיון שלא עשאו אלא לקבל צרורות בפחות מרביעית אינו מקבל צרורות בטוב ולא הוי כלי בפחות מרביעית וכן ראיתי שכתב הר"ש ז"ל בפ"ב דכלים מ"ב לישב מתני' דהכא עם דין הטומאה אשר שם ע"ש וכל הפוסקים לא ביארו ד"ז

פרק ד' משנה ד' אימתי בזמן שמתערבין וכו' היו מקלחין וכו' לפי' הר"מ והר"ב ז"ל אימתי בזמן שמתערבין בא לאפוקי אם לא נתערבו וזה יורד בפ"ע וזה יורד בפ"ע דבעי' שיהיו רוב המ' סאה בתוך המקוה אבל כשהם מעורבין כשר והיו מקלחים היא בבא בפ"ע ולפיכך אם ירדו ג' לוגין מים שאובין במקוה ואח"כ ירדו רובא מים כשרים לא מהני וכ"כ מרן בב"י ופסקו מור"ם בהגה אבל הר"ש ס"ל דאפי' הרוב בסוף מהני ומפ' דמתני' חדא בבא היא וס"ל לתנא דמתני' דלא מהני רביה והמשכה וג' מחלוקה בדבר

משנה ה' ואינה צריכה צ"פ. ק"ל מהא דאמרינן בבתר' דס"ו לעולם רבנן ושאני שאיב' דרבנן ע"ש דמבואר מסוגיא אשר שם דלרבנן בטומאה דהיא דאורייתא אפילו קבעו ולבסוף חקקו הוי כלי ובשאיבה דרבנן קבעו ולבסוף חקקו לא הוי כלי ולר"א אפי' בדאורייתא אפי' חקקו ולבסוף קבעו לא הוי כלי והשתא מתני' דלא כמאן דלר"א הוי חקקו ולבסוף קבעו ומתני' קתני היתה כלי וחברה הוי כלי וכרבנן לא אתיא דא"כ אפילו קבעו ואח"ך חקקו הוי כלי בדאורייתא ובשלמא כולהו לחיי דכולהו לחומר' ואיכא למי' דהחמירו בזה ושווינהו כשאיבה דרבנן לחומרא אלא דקתני ואינה צריכה צ"פ דהיא לקולא קשה כיון דבדאוריית' אפי' חקקו ולבסוף קבעו הוי כלי א"כ הו"ל לאצרוכי צ"פ וליכא למי' דהכא שהיתה מחוברת מעיקרו ולא תלוש ולבסוף חברו דהא הרב כ' דאפי' תלוש ולבסוף חברו וכן נראה מדברי הר"ש ז"ל וכ"נ מפשטא דמתני' דקתני היתה כלי וחברה. וצ"ל דבבא דצ"פ במחובר מעיקרו ומ"ש הר"ב והר"ש ז"ל דה"ה בתלוש ולבסוף חברו אשארא קאי ומתני' דנקט היתה כלי וחברה משום שארא דהנהו לחומרא נקט הכי ועיין להט"ז בא"ח סי' קע"ו ס"ק ח' עיין שם

עו"ש כמה יהא בנקב וכו' כ' הר"ש והרא"ש ז"ל דבגמ' דיבמות ס"ל כתנא דתוס' דנקב כ"ש סגי ולכן הוצרכו לומר לענין עירוב מקוואות ע"ש. וראיתי למהריב"ל ח"ג סי' ע' שדקדק דאף לההוא תנא י"ל דנקט כשפ"ה לנקב מן הצד דהא לא סגי ליה בכ"ש אלא בנקב למטה בשוליה ע"ש ונ"ל דס"ל דת"ק דתוסן דקאמר אפי' נקב כמלא מחט אפילו מן הצד ס"ל כ' וחביריו הוא דחלקו בין נקב למטה לנקב מן הצד וגמ' דיבמות כת"ק דתוספתא ס"ל

הנה מדברי הר"ש והרא"ש נר' דס"ל להלכה דנקב בשוליה אפי' כ"ש ומן הצד כשפ"ה ואם מחזיק כ"ש אינו מועיל כשפ"ה ובמאי דסגי בנקב כ"ש אפילו לענין לטבול בתוכה איירי והנה מרן בש"ע בדין מ' לענין מים שאובין דפסול מקוה כ' בשוליה אפי' כ"ש ומן הצד כשפ"ה ובדין ז' לענין לטבול בתוכו כ' דבעי'. נקב המטהר מטומאה ומור"ם בהגה הגיה עליו וי"א דבעי' נקב כשפ"ה נר' דדעתו ז"ל דלענין לטבול בתוכ' יש להחמיר כדעת הר"מ ז"ל כיון שהוא פיסול דאוריית' אבל לענין מים שאובין דהוא פיסול דרבנן דאפי' כולו שאוב יש סוברים דרבנן בזה דעתם להקל כדעת הרא"ש והר"ש ז"ל ובזה ל"ק מה שהק' הש"ך ס"ק כ"ג גם מה שהק' הש"ך שם על מור"ם בהגה שהצריך כשפ"ה דאפי' לדעת הרא"ש מודה בנקבו ואח"ך קבעו ע"ש י"ל דהיש אומרים שכ' מור"ם הוא הראב"ד ז"ל דעמ"ש הר"מ נקב המטהרו והיינו בנקבו ואח"ך קבעו השיג דלענין לטבול בתוכה בעי' כשפ"ה

ועפי"ה בדעת מרן ומור"ם ניחא גם מה שהק' הש"ך בס"ק פ' על מור"ם דבדין ז' כ' דבעי' כשפ"ה ובדין ל"ו העתיקו דברי המרדכי דאם נקב