משמרות כהונה חלק ג רמח

מטמא טהרות אלא דאמרי' ליה זיל טבול ע"ש ופשטה דמתני' דלטמא אחרים היינו בס' נגיעה. אבל בזה דמטמינן ברישא אם נגע בטהרות טמאים ועמ"ש במשנה שאח"ז

משנה ג' היו ב' וכו' שניהם טמאין שאין לו במה יתלה כ' הר"ש ז"ל בתוס' איתא דר"י מטהר בטהרות שעשה ודומה למי שנטמאת אחת מידיו היינו מתניתין דלעיל וכו' ע"כ. נראה מדבריו דלרבנן דמטהרי לעיל ס"ל גם כאן שאין אומרין לו שלא יטבול ולפ"ז י"ל על פסקי הר"מ ז"ל דבפ"י מה"מ פסק כרבנן דמטהרי בטומאה קלה ופסק למתני' הלזו ופ' בפי"ד מה' א"הט דס' מים שאובין אומרין לו שלא יטבול וע"כ צ"ל דאפי' רבנן דלעיל מחמרי בכאן והטעם דלעיל דכבר טבל מתירין לו דילמא אתי לשרוף טהרות אבל הכא דכבר הוא טמא בודאי אומרין לו שלא יטבול בזה וליכא חשש דטהרות דכבר הוא טמא בודאי וחילוק זה למדתיהו מדברי המש"ל בפ"י מה"מ ה"ו שכ"כ לחלק בין ס' טו' בר"הר לדין דמשנתנו ע"ש אלא דאכתי ק' דהא ברישא דמתני' בס' נפילה קתני טהור והיינו לטהרות שעושה אבל לאדם אומרין לו שיטבול וכמ"ש הר"מ ז"ל ואם כן בסיפא דמתני' דקתני שניהם טמאין היינו אפי' לטהרות דמאי דטיהר ברישא טימא בסיפא וא"כ פליגא אתוספת' בזה וצ"ל דלעולם הטהרות טהורות והחילוק שיש ביניהם הוא דברישא דמתני' אומרין לו שלא יטבול ואם טבל אין אומרין לו שלא יגע בטהרות אבל בסיפא דמתני' אומרין לו שלא יגע וזה דבתוס' מדמו ד"ז למי שנטמאת א' מידיו דכ' הר"מ ז"ל בספי"ד מה' א"הט דאומרין לו שלא יגע ולכן בדין דס' נפילה דכ' הרמב"ם ז"ל לא כלל עמו דין דב' מקוואות משום דהוי דינו כנטמאת א' מידיו וסמך על הדין ההוא ולא כ' דין דב' מקוואות כיון דבתוספתא מדמו לו והשתא איכא ג' מעלות בספק דטומאה דרבנן והיינו דינא דמשנה ב' אפי' בב' מקוואות טהור ואומרין לו שיטבול ובנטמא טומאה חמורה אלא דהס' נפל במים שאובין בס' נפילה אומרין שלא יטבול ובב' מקוואות דאיתחזק מקוה חסר אומרין לו שלא יגע ובכולהו טהרותיו טהורות. ולפי"ז י"ל על מרן בכ"מ דבדין דס' נפילה דמים שאובין כ' שלמד כן מהתוספתא וסובר רבי' דה"ה לדין דהכא ע"ש והוא תימה דבדינם חלוקים והוא דבר הכרחי דלא תפלוג מתני' אתוספתא כמ"ש ולפ"ז הר"מ שחילק בין אין לו במה לתלות ליש לו היינו לענין שאומרין לו שלא יגע ועיין להמש"ל שם ומ"מ למדנו מהתוספתא דר"י מטהר הטהרות בד"ז וכ"ש הוא דמטהר בדין דמשנה ב' ומאי דקתני ר"י מטמא היינו דאומרין לו שיטבול או שלא יגע ותמהני על התוספתא במס' עירובין דל"ו בד"ה במקוה שלא נסתייעו מברייתא זאת והוצרכו להוכיח ממתני' דכפי הנראה מפשטא דמתניתין דאין משם הכרח כאשר כ' במשנה ב'. וראיתי להמש"ל שם שהק' בתוספתא זאת דהא ר"י מטמא במשנה ב' ותריץ דדוקא לעיל דהמקוה ספק פסול מן התורה משא"כ הכא ולפי"ז ניחא מה שלא נסתייעו התוס' מברייתא זאת אלא שכבר דחה המש"ל חילוק זה ממתני' דמס' ידים ע"ש גם עיקר קושייתו אין לה מקום שנעלם ממנו דברי התוס' נז' שכ' דמאי דמטמא ר"י היינו האדם דאמרי' ליה זיל טבול וע"ש במ"ש המש"ל בד"ה ודע ע"ד הר"ש ז"ל

משנה ד' רא"א רביעי' וכו' בתוס' הביאה הר"ש ז"ל דר"א מכשיר בסנטרה שהיא משוקעת בקרקע וק' דהא מ"מ מעמיד המקוה ע"י דבר המקבל טומאה ולפי' הר"ש ז"ל בפ"ה משנה ה' גם מניעת המים בעי' ע"י דבר שאין מקבל טומאה ואפי' ר' יאודה דמטהר שם ה"ד במקוה שלם וכמ"ש הר"ש ז"ל וצ"ל דר"א עדיפא מדר"י ופליג אההיא דרשא דמקוה מים יהיה טהור ומה שלא פי' הר"ש ז"ל דטעמא דרבנן דתוספתא מטעם זה היינו מדקאמר ר"א שאין המים שאובים מכלל דשמעינן לרבנן דפסלי מהאי טעמא ולפי' הר"ש ז"ל במתניתין שם דפ"ה ניחא שפיר ומכאן סיוע לפי'

משנה ה' אם ידוע וכו' ואם לאו פסול כ' הרא"ש ז"ל בפ' מרובה דס"ז דנר' ממתניתין דבס' פסול ומכאן סיוע דכולו שאוב מ"הת ע"ש וקשה דהא בג' לוגין איירי דלכ"ע מדרבנן ונראה דהרא"ש ז"ל סמיך אס' ר"ת שהביא סמוך לזה דבג' לוגין הלכה וכ' הוא ז"ל בה' מקוואות שלו דלא אמרה ר"ת אלא בג' לוגין דבתחילה וא"כ כאן דבתחילה הוא הוי פיסולן מ"הת אי כילו שאוב מ"הת ומ"מ נראה דלפמ"ש במשנה ג' בשם הר"מ ז"ל דאפי' בס' נפילה אומרין לו שלא יטבול א"כ כאן אין מטהרין אלא בוראי שידוע וכדקתני מתני' ולכן הר"מ העתיק דברי הרא"ש ז"ל על פ' הד"מ ז"ל אפילו דאיהו ס"ל דכולו שאוב מדרבנן ול"ק מה שהק' עליו התי"ט ע"ש

משנה ז' המניח קנקנים וכו' הק' הר"ש ז"ל הא לא הוי שאובה שלא נתכוון אלא לנגבן כדמוכח גבי מניח כלים תחת הצינור ע"ש. ומדברי רש"י ז"ל שם מוכח דאפי' בחצר בעי' נתפזרו דאי הניח בשעת קשור עבים וירדו גשמים בלא פיזור עבים אפי' בחצר הוי לדעת ושאוב הוא ע"ש וא"כ י"ל דהכא מיירי בשעת קשור עבים ולא נתפזרו ונראה דעת הר"ש ז"ל דבחצר אפילו בשעת קשור עבים ולא נתפזרו לא הוי לדעת ומרן בב"י וש"ע סי' ד"א לא הזכיר סברא זו כלל וס' הר"מ בפ"ד דבצינור בכל גוונא פסול ובחצר הוא דמפלגי' בין קשור לפיזור ע"ש במרן בכ"מ ובב"י ומ"מ מדבריו למדנו דס"ל מאי דמכשרי' בפ"ק דשבת דוקא ע"י שבירה וכתי' הר"ש ז"ל

ודע דמדברי הרמב"ם ז"ל שם נראה דמשנה זו דקנקנים אפי' בשעת קשור עבים ולא נתפזרו מיתוקמא כיון דדעתו לנגבן עדיף טפי וזהו שכ' אע"פ שהניחן בשעת גשמים ועיין בלבוש

משנה יו"ד באיזה טיט אמרו וכו' עיין להר"מ ז"ל בפ"ח מה"מ ולמרן בב"י ביאור הדברים ע"ש ועיין לה' חזו"ן והטור כתב טיט שראוי להריקו מכלי לכלי ולא כ'. פרה שוחה ולא שום שיעור מהני תנאי. וכבר תמה עליו הב"ח ע"ש ונ"ל דהטור מפרש מ"ש ראב"צ אומ' הנמדד בלוג היינו שראוי להריקו ולמודדו מכלי לכלי ופסק כמותו משים דמתני' דרפ"ז כוותיה יחטא וכתב בב"י דהסמ"ק הביא כל הני תנאי וכתב והלכה כדברי כולן להחמיר ע"ש ולא ידעתי מהו כדברי כולן דאין שייך לשון זה אלא אי קולא וחומרא לזה וקולא וחומרא לזה כמו ההיא דפ' בא סימן גבי ב' שערות אבל כאן לא הול"ל אלא הלכה כדברי המחמיר

פרק ג' משנה ב' וטהרו העליונים מן התחתונים ראב"ע פוסל קשה לי מהא דאמרינן בפ' אין דורשין אפלוגתא דירדו ב' וטבלו לל"ב מחלוקת בטומאה וטהרה אבל במעלות דרבנן כ"ע אמרי' גוד אחית והיינו משום דמסתברא