משמרות כהונה חלק ג רמז

דף ק"ן ע"א מתני' לא יאמר אדם לחבירו פירש"י דהמשלח עובר בלפני עור ועיין להתוס' בקמא דנ"ו ע"א במ"ש ממתני' דשלח ביר פקח ועמ"ש בחי' במכילת' פ' משפטים ע"ש: גמ' אמרה לגוי שבות פירש"י וכבר תנא ליה בפרק כ"ב ועיין מה שכתבתי שם

דף קנ"ד ע"א בד"ה בלאו וכו' וק' לר"י למ"ל טעמא דרבנן וכו' עכ"ל ומאי דאמרי רבנן כל המשלם אינו לוקה דמשמע משום דאיכא תשלומין י"ל דר"ל כל עדות ששייך בה תשלומי ממון לאפוקי עדות בן גרושה דלקי משום דלא שייך ביה כאשר זמם

בא"ד וקאמר תסתיים דר"א וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל מימרא דר"א גובה דעדים שהוכחשו בנפש לוקה לחודא והוצרכו לסוגיית הגמ' משום די"ל דר"א כר"מ דנ"ל אזהרה מקרא אחרינא

ע"ב גמ' בקרני דאומנא מכאן ק' להסו' דאסור להטביל חדשים בשבת אמאי לא משני בשלא הוטבלו דלא חזו ליה וי"ל דלא הוי מוקצה כיון דיכול ליתנו לגוי במתנה ויחזור וישאלנו ממנו ובמאי דפריך והא קמבטל כלי מהיכנו הא דלא משני דקס' צער ב"ח דאורייתא דלא ניחא דפליג ר"ה אר"נ דבסמוך: גמ' מה טבל דלא חזי ליה וכו' פי' בחול וכ"כ הרשב"א בחי' ומ"ש בפירש"י דמוקצה הוא נמחק ובסי' ליתיה ול"ק מ"ש מהרש"א

דף קנ"ה ע"א תוס' בד"ה למטה וכו' א"נ כר' וכו' עכ"ל ק' דא"כ מאי קאמר הא לא נעץ וכו' הא בי"הש וי"ל כמ"ש הרע"ב בפ"ג דעירובין דל"ה לשי' רש"י דאפי' למ"ד כ"ד שהוא שבו' ל"ג בי"הש בתרי שבותי' גזרו: תם ונשלם מסכת שבת מסכת מקוואות פרק א' משנה א' מילא בכלי טהור וכו' כ' התי"ט דהטעם דאותה הטיפה טימאה הכלי וא"צ למ"ש הר"ש ז"ל דהטיפה טימאה המים שבכלי דהמשקה א"צ שיעור ע"כ ול"ק דאפי' אי חיישי' שמא הטיפה עלתה ובאה בכלי מ"מ לא טימאה הכלי דשמא לא באה הטיפה בדופני הכלי אלא בתוכו ולא שייכא כאן טומאת אויר והו"ל ס"ס שמא לא עלתה הטיפה בכלי ואת"ל עלתה שמא לא באה בדופני הכלי ולכך אי לאו דהטיפה טימאה המים שבכלי לא היה הכלי טמא

משנה ז' ורבו עליו מים שאובין משמע הא מחצ' על מחצה כשר וכ"כ מרן בב"י בסימן ר"א בשם הראב"ד ז"ל בס' בעלי הנפש ועיין להש"ך ס"ק יו"ד ע"ש

פרק ב' משנה א' ספק טמא מסתמיות הדברים נראה דאפילו בר"הר ס' טמא והטעם דאוקי טמא על חזקתו ועיין להתי"ט בפי"ב מס' פרה משנה ד' מ"ש בשם מהר"ם ז"ל ועמ"ש שם בעניותי ועיין במשנה שאח"ז

משנה ב' תניא בתוספתא והביאה הר"ש ז"ל ב' מקוואות א' שאוב וא' כשר וטבל בא' מהן ועשה טהרות בטומאה קלה אלו ואלו חלויות וכ' הר"ש ז"ל הטעם משום דהכא מעיקרא טו' קלה הו"ל ואם כמים שאובין טבל לבסוף מדין בטומאה קלה שהרי בא ראשו ורובו בשאובין ועיין להמש"ל ומכאן ק"ל על ס' התוס' בשבת די"ג ע"ב בד"ה וטהור דס"ל דלא גזרו על הטהור אלא בנפילה אבל בא ראשו ורובו במים שאובין לה גזרו אלא בט"י ולא בטהור ממש ע"ש והא הכא כשנטמא טומאה קלה כגון אוכלין טמאין לית ביה הערב שמש וא"כ לא נטמא בביאתו במים שאובין אף שהם לבסוף וכן קשה מבבא דהתר ועיין בפי"א דפרה מ"ו ובהר"ש והתי"ט שם ע"ש

מרן בב"י בי"ד סי' ד"א קרוב לסופו העתיק לשון הרמב"ם ז"ל בחיבורו בפ"י מה"מ בפסקי הני משניות וכתב עליו משנה בפ"ב דמקוואות ופ' כר"י ע"ש והוא דדברי הר"מ שהעתיקם הם בטומאה מורה ובזה לא יש מחלוק' ובפי' סיים הר"מ ז"ל שם בד"ה בטו' חמורה אבל בטומאה קלה וכו' ספקו טהור אפי' ס' טבל ס' לא טבל ע"ש אשר מבואר בהדיא דלא פסק כר"י אלא כת"ק גם דברי הט"ז ס"ק פ"ו תמוהים ע"ש ושו"ר לה' מש"ל בפ"י מה"מ ה"ו שתפס עליהם בזה והדבר פשוט דמה שהוצרכו בדין דמ"א לטעמ' דהעמיד טמא על חזקתו כדי לטמא אפי' בר"הר

בגמ' עירובין דל"ה לא מייתו בבא דמקוה שנמדד אלא מייתי בד"א אבבא דמשנה א' ע"ש ובהכי ניחא מה שהק' המ"ל בפי' מה' מקוואות דין ו' בד"ה ודע על דברי הר"ש ז"ל ע"ש ועיין להתוס' שם דף ל"ו בד"ה אדרבא ע"ש

כתב הרב ז"ל דטומאה חמורה דרישא היינו אב הטומאה דאורייתא וכ"כ רש"י ז"ל שם וכ"נ מגמ' שם דפריך דר"מ אדר"מ ואי רישא בטומאה דרבנן מאי פריך אעירוב אדפריך מסיפא לסייעיה מרישא ונימא דעירוב דמי לא"הט דרבנן ועיין להתי"ט שהק' מדתנן בפ"ד דטהרות דס' אב הטו' דרבנן טמא והחזו"ן תירץ דהתם בד"הי והכא דקתני בין בר"הר הוצרכו לאוקומה בדאורייתא ע"ש ועיין להמש"ל בפי' מה"מ הלכה ו' ע"ש בחי' במס' טהרות פ"ה מ"ח ובפסחים ד"ע ע"א ע"ש

במילתא דסיפ' דר"י נר' מדברי התוס' בעירובין דל"ו בד"ה במקוה דגרסי ס' ליטמא טמא לטמא אחרים טהור וספק ליטמא היינו בכה"ג דרישא דהיינו ס' ליטהר ולטמא אחרים היינו דאינו