משמרות כהונה חלק ג רמו

מרחיצין אלא ביום ג' וניחא דלא אמר ראב"ע אף ביום ג'

דף קל"ה ע"א תוס' בד"ה ולא וכו' מסברא ידעי' דא"צ להטיף דם ברית וכו' עכ"ל מלשונם כאן ובדיבור שאח"ז משמע דלא מפרשי כפירש"י דקרא אצט' לב"ש דאע"ג דצריך הטפה מ"מ אינו דוחה שבת אלא לב"ה קרא אצט' לו' דא"צ להטיף אפי' בחול דאי צריך הוה שרי אפי' בשבת והיינו למ"ד ודאי ערלה כבושה ורש"י ס"ל דאפי' ודאי ערלה כבושה גלי קרא דלא דחי שבת ועיין במהרש"א ז"ל

דף קל"ו ע"ב בד"ה ואם וכו' אם קדמו וכנסו וכו' עכ"ל נר' דפסיקא להו דאפי' קידשו לבד דינו כמו כינסו דהא עמדה ונתקדשה קאמר ואי איתא לא מק' מידי

בד"ה דתניא וכו' לחומרא לחייבו על ביאת מקדש וכו' עכ"ל י"ל דחומרא דאתי לידי קולא היא דמייתי חולין לעזרה וי"ל דמאי דקי"ל לחומרא מקשי' לאו מכח ספק אלא מדה היא בתורה כמ"ש התוס' בריש קמא ולא הוי חולין בעזרה

בד"ה הזכר וכו' כמו שמצינו בפסחים וכו' עכ"ל ע"ש בתוס'

דף קל"ז ע"ב בד"ה אבי הבן וכו' ה"מ כשהמברך עצמו עוש' המצוה וכו' עכ"ל לפ"ז אם אבי הבן הוא עצמו מוהל בנו מברך להכניסו קודם ברכת המילה

בד"ה אבל וכו' לא היה טוב כ"כ וכו' עכ"ל עיין בתוספות במגילה דף ה' ע"ב בד"ה כאן ובמהרש"א שם

בד"ה דר"א וכו' ה"מ באהל עראי וכו' עכ"ל אף ע"ג דר"י אמר לקמן אם תלה חייב חטאת מ"מ לא קאי במסקנא וי"ל דר"י ס"ל דאפי' לר"י כן הוא דמתיר אפי' אפשר לעשותן וקרא לדרשא אחרינא דלא כסוגיא דמגילה

גמ' דר"א עדיפא מדר"י מתבאר מכאן דבאפשר לעשותן באיסורי דרבנן לר"י אסור ולר"א שרי דתלה מדרבנן הוא דאסור כדלקמן והר"מ פ' כר"י במכשירין ופ' כרבנן דאין תולין דס"ל אפילו באיסור דרבנן אסור באפשר מע"ש ומכאן קשה במ"ש הלח"מ בפ"ד מה' יו"ט דין י"ב דסילוק תריסין שרי אע"ג דאפשר לעשותן מעי"ט משום דאיסורא דרבנן הוא ול"ד לשחיקת תבלין ע"ש דלפ"ד אמאי אין תולין המשמרות ועוד דר"י פליג אר"א בהאי מילתא ואיך פ' כר"א

דף קל"ח ע"א גמ' מי איכא מידי וכו' והא דכובלת לעיל דף ס"ב דקאמר הגמ' כי קאי אדר"מ וכו' י"ל דהיכא דאיכא תנא ג' דס"ל פטור אבל אסור אין לחוש דדוקא הכא דליכא אלא תרי תנאי אחד מחייב חטאת ואחד מתיר לכתחי' הוא דפריך מי איכא מידי דכיון דחבירו מחייב חטאת הי"ל לחוש לדבריו לכתחי' מיהת אבל כי היכא מאן דפליג בחיוב חטאת ה"נ דמתיר לכתחי' ונר' שזהו עצמו מאי דמשני הגמ' בסמוך ועיין בתוס'

רש"י בד"ה נוטל וכו' ולרבה ה"ה וכו' עכ"ל אבל התוס' לעיל דע"ג ע"ב כ' דלרבה דוקא משום בורר ע"ש ונר' לפ"ד לר"ז אף משום מרקד קאמר וא"ש מאי דפריך הגמרא בפ' כ"ג היינו בורר היינו מרקד היינו זורה דאתיא כר"ז ולדברי רש"י אתיא כרבה

דף קל"ט ע"א תוס' בד"ה וליתיב וכו' בכל שנה ושנה וכו' עכ"ל. ל"ד בכל שנה ושנה שהרי בט"ב שח"ל במ"ש לא יבדיל ויתן לתינוק דאתי למסרך אע"פ שאינו בכל שנה ושנה אלא דקבוע הוא ע"פ סדר השנים ועיין בי"ד סי' דס"ה בהגה

דף קמ"א ע"ב גמ' משום ר"א אם היה רפוי מותר לפום מאי דמייתי האי ברייתא דר"א שרי ברפוי א"כ לאביי דמוקי ברייתא דשרי ברפוי אתיא אפילו לר"א וברייתא דאסר בשאינו רפוי ואתיא אפי' כרבנן דהא אביי ס"ל לצורך מקומו אסור וא"כ ברייתות אתו ככ"ע והא ברפוי והא בשאינו רפוי ועיין למהרש"א לעיל בסמוך

תוס' בד"ה תינוק וכו' והוי משאצ"ל וכו' זה הוא למסקנא אבל למאי דפריך וליחייב משום תינוק ולא פריך אכיס למאי דלא ס"ד משאצ"ל צ"ל כפי' הראשון

דף קמ"ב ע"א בד"ה הכא וכו' אבל אם מונחות זעג"ז וכו' עכ"ל עיין מה שהק' מהרש"א ועוד יש להק' מאי דר"ח נוקמה אפי' טהורה למעלה ובמונחות זעג"ז

דף קמ"ג ע"א בד"ה אבל וכו' דמאי אולמיה וכו' עכ"ל אע"ג דאמרי' בכולי גמ' משום דתנן בבחירתא כוותיה היינו במה שנשנה שם ולא מה שלא נשנה והגמ' בריש ביצה מייתי מדתנן מחתכין בצירוף ההיא דעדיות דהוו תרי סתמי ומ"ש בתוס'

דף קמ"ד ע"א בד"ה לא לרצון וכו' דאת"ל דלא מזכיר מעין וכו' עכ"ל ר"ל דלעולם מדקתני שלא לרצון טמא ע"כ דמעין הוא אבל רבא לא נחית אלא לאוכוחי דהוי משקה דכיון דמעין הוא כ"ש דהוי משקה ובהוכחה דהוי משקה סגי ליה לרבא דלא ס"ל מה שבפי התינוק הוי אוכל ודחו דא"כ מרצון גופיה הו"ל לאוכוחי ול"ק מה שכתב מהרש"א ז"ל

דף קמ"ה ע"א בד"ה ור"י וכו' ויש שמעמידין וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א בתי' קושיתו לא יכון בדברי התוס' שכ' אין לנו לאהדורי אפרכי לאפוקי שמעתא מדוכתא וקושיתו י"ל דבדג לצירו לא יש שום סברא לחלק בין יו"ט לשבת ול"ד לחולב תוך הקדירה

דף קמ"ו ע"ב גמ' מאן דחזא סבר וכו' מתבאר מכאן דעל ידי הוצאה לכרמלית נאסר הדבר שהוציאו כדין המבשל בשבת מכאן ק"ל אמ"ש בר"פ מי שהוציאוהו שכ' דוקא מבשל דאיסורא דאורייתא הוא דאסור וכן ק' אמ"ש הריטב"א בחי' שם דדוקא מבשל דנעשה האיסור בגוף הדבר משא"כ בהוצאה והא הכא אפי' בהוצאה אסור ואין לו' מט"א אסור כאן משום דהוי דבר הכא מחוץ לתחום דאסור למי שהובא בשבילו ואפי' בשוגג אסור וה"נ הובא לכרמלית הא ליתא דדוקא בבא מחוץ לתחום דמינכר דמהני הבאתו אבל הכא לא מינכר ודמי לבא מחוץ לחומה דלא גזרו כמ"ש התוס' לקמן דקנ"א ע"א בד"ה אלא וגם כל הפו' כ' דינא דבא מחוץ לתחום גבי שבת משמע דוקא מחוץ לתחום אבל משום שהובאו מרשות הרבים לר"הי לא גזרו וע"ש בתוספות בר"פ מה שהוציאוהו: