משמרות כהונה חלק ג רמה

עכ"ל עמ"ש בחי' במס' סופרים פרק יו"ד ה"ג ע"ש

ע"ב גמ' תני חדא וכו' הו"מ לאוקומי תרי ברייתו' קמאי אליבא דחד תנא ובריית' דמסיקין בנשברו מעי"ט וברייתא דאין מסיקין בנשברו ביו"ט אלא משום דאי בנשברו מעי"ט פשיטא דעצים בעלמא הם וכדפריך לעיל ומאי קמ"ל ברייתא מיהו למ"ד בריש ביצה דאפי' מאן דל"ל מוקצה אית ליה נולד ע"כ דדחיק ומוקי ברייתא דמסיקין בנשברו מעי"ט

תוס' בד"ה ורבא וכו' דרבא אית ליה מוקצה עכ"ל צ"ל דס"ל להתוס' כדעת ר' צמח שהביא הרא"ש דהלכה כר"י דאי הלכה כר"מ מיתוקמא שפיר אפילו בנשברו בשבת שהרי ר"מ ס"ל מוכן והיינו משום דחזי מיהא למלאכ' אחרת דהכי משמע לישנא דמ"ס מוכן הוא ואינו ר"ל דל"ל מוקצה וכ"מ מפלוגתא דר' צמח והרא"ש ע"ש

דף קכ"ה ע"ב רש"י בד"ה ל"ש וכו' דקתני ואם היתה וכו' עכ"ל. סותר פי' לקמן דקמ"ב דמפ"ל ארישא וכבר עמד בזה מהרש"א ז"ל ונ"ל דהתם איכא תרי מימרי דרב חד אאבן וחד אמעות והק' התוס' תרתי ל"ל ע"ש וס"ל לרש"י מכח קושי' זו דתחילה אמר אאבן שהוא טלטול ממש ואח"כ סבר דאפי' ניעור מניח אסור ונקט לה אמעות דלית ביה אלא ניעור ומשום דבסוף אשמועי' אפי' ניעור מפ"ל גם מימרא ראשונה נמי הכי אבל הכא מימרא דר"י היא וכיון דלא אשמועי' אלא חד מימרא מסתבר לאוקומי אטלטול כיון דלא אשמועינן תרי מימרי כמו רב

בד"ה צאו ולמדום וכו' שאין הזמנה וכו' עכ"ל כדברי מהרש"ל נר' עיקר דלפ"ד מהרש"א ישיבה ע"ד מוקצה שרי כמו נגיעה ואין נרא' כן ממ"ש מרן בש"ע דין כ"א דאסור ליישב עליהם כ"ז שלא למדו'

דף כ"ו ע"א גמ' אהא דאמרי כי האי תנא וכו' הא דלא קאמ' במתני' דמדבריהם למדנו שפוקקין דמייתי בסמוך משום כיון דהכא מיירי בטלטול כמ"ש התוס' י"ל דמצוה שאני ועיין בתוס' בסמוך בד"ה מדבריהם

דף קכ"ח ע"ב גמ' סבר מבטל כלי מהיכנו וכו' ודאי דליכא מאן דסבר מבטל כלי מהיכנו דאורייתא ומה דנקט סבר וכו' אסיפא קאי אצער ב"ח ועיין להר"ב בש"מ במס' ביצה ד"ז ע"ב ע"ש גבי כיסוי ע"ש

מתני' אין מילדין את הבהמה פירש"י משום טירחא והק' הרשב"א בחי' א"כ מאי קאמר הגמ' מחללין את השבת לאיתויי מאי הא בהולדה ותחומין ליכא איסורא דאורייתא ולכך תנא מחללין את השבת אפי' בא"ד אלא ע"כ בהולדה איכא איסורא דאורייתא ע"ש ונ"ל דברי רש"י במ"ש התוס' בע"א דכ"ו ע"א בד"ה הבר דדוקא ביושבת על המשבר או בכלו חדשיו הוא דליכא איסורא דאורייתא אבל לא כלו חדשיו או אינה יושבת על המשבר איכא איסורא דאורייתא וס"ל לרש"י דמתני' סתמא בכל גוונא מיירי אין מילדין את הבהמה אפי' ליכא איסורא דאורייתא משום טירחא ומילדין את האשה אפי' באיסורא דאורייתא ופריק מחללין לאיתויי מאי ומשני לאשמועי' אפי' סומה שאינה רואה

דף קכ"ט ע"א תוס' בד"ה רבא וכו' וקודם מילה איירי וכו' עכ"ל שיעור דבריהם דלאו בתוך ז' מיירי דלא הוו צריכי חמין אלא ביום ח' לצורך מילה ואגב השמיעונו דלאו לאחר המילה ומ"ש מהרש"א אי בעי' מע"לע עיין להת"הד שהוכיח מתוס' גיטין ד"ח דלא בעי' מע"לע ועיין מרן בש"ע סי' תרי"ז ע"ש

דף ק"ל ע"א בד"ה ר"א וכו' דהחי נושא את עצמו עכ"ל לפמ"ש התי' דצ"ד דבתינו' אינו נושא את עצמו ניחא שפיר

ע"ב בד"ה ברצון וכו' ה"ה דהומ"ל ברצון ר"מ וכו' עכ"ל נר' דל"ג בההוא עובדא דרך גגין וחצרות וקרפיפות דלגי' ספרינו ע"כ שהביאו דרך שניהם דהא חד עובדא הוא והול"ל דרך גגין ואמרי לה דרך חצרות וכו'

בד"ה ניתקו וכו' ומיהו חצר לא חשיב כליתא וכו' עכ"ל אעירבו קאי דקאמר בתים איתא וכו' ולא חשיב כסתום וליכא לא בתים ולא חצרות ול"ק מ"ש מהרש"א

דף קל"א ע"א תוס' בד"ה תאמר וכו' דאל"ה מ"ש וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ועיין בגמרא במכות דף ח' ע"ב ורוק

בד"ה ושוין וכו' חימה מה צריך טעם וכו' עכ"ל לפי' הר' פורת שכ' התוס' לקמן בד"ה אי מעומר דאתיא שפיר מבינייא ל"ק קושי' הלזו וקושיתם אינה אלא לפי' קמא שכ' שם דמשכח פירכא

דף קל"ב ע"א רש"י בד"ה ביום וכו' אלא מקראי נ"ל וכו' עכ"ל ק' נימא דלר"א פקוח נפש ממכשירין נ"ל דנהי דמילה הלכה מ"מ מכשירין מקרא נ"ל

ע"ב תוס' בד"ה הדר וכו' ומה"ט ליכא למילף וכו' עכ"ל דבריהם לא יכונו אלא בעלמא אבל בשמעתין קושיתם שניה אכתי קשיא דקאמר דילמא צרעת חמורא דדחיא עבודה דממ"נ צרעת קילא דאי משום גברא לא חזי ודאי צרעת קילא ואי גברא חזי נילף עבודה דוחה צרעת מק"ו והוי צרעת קילא ממ"נ: דף קל"ג ע"א רש"י בד"ה דאתיא מק"ו וכו' ומה צרעת וכו' עכ"ל עיין להתוס' לעיל בפ' ב"מ שהק' הא רבא ל"ל ק"ו וכו' ע"ש והו"מ לאקשויי הא לכ"ע ק"ו פריכא הוא דקבורת מ"מ תוכיח כמ"ש התו' לעיל בד"ה ומה

בד"ה וצריכה וכו' דקטן לאו בר עונשין וכו' עכ"ל אפי' למ"ש הר"מ בריש ה' מילה דאינו חייב כרת עד שימות בלא מילה ע"ש מ"מ צ"ל ה"ט דקטן לאו בר עונשין משום דפסח נמי איכא מ"ד בפסחים דכי עביד פסח ב' אינו חייב על הראשון

דף קל"ד ע"ב גמ' אורי ליה כשמעתיה עיין במהרש"א בפירש"י ועיין להר"מ והכ"מ בפ"ב מה' מילה כ' דרבא לא שמיע ליה הא דכי אתא ר"ה אמר הלכה כראב"ע ומה שנ"ל בפשטא דשמעתא דלאוקמתא דסבי י"ל דראב"ע איום ג' לחוד פליגי דס"ל דביום ג' מרחיצין אבל ביום ראשון ושני מודה דמזלפין אבל לאוקמתא דרבא כיון דת"ק חמיר יום א' מיום ג' אין סברא שיפלוג ראב"ע להיפך שיום ג' חמיר מיום א' וא"כ כי אורי ביום א' דמרחיצין א"ש אפי' לראב"ע דראב"ע אפילו ביום ג' קאמר אבל לסבי יום א' דוקא מזלפין אפי' לראב"ע דאיהו לא קאמר