משמרות כהונה חלק ג רמב

עד דשלימא עבידתא אפי' קודם הי"ל להזהיר שלא יביאו בשבת אלא ע"כ דקרא בחול מיירי ולא להזהיר על השבת בא ולא מייתי הגמ' מינה אלא דמצינו דהיתה הוצאה במשכן וסגי בהכי דכל המלאכות ממשכן ילפי' להו וה"ה דהו"מ לאתויי דהיתה הוצאה במשכן כדתניא בפ' במה טומנין דמ"ט הם הוציאו קרשים מעגלה לקרקע אתם אל תוציאו מר"הי לר"הר אלא דקרא עדיפא ליה

שם גמ' הוצאה גופה היכא כתיבה וכו' כ' הפנ"י דאי לאו דזריקה תולדה דהוצאה הוה סגי לן הוצאה גופה מאל יצא ע"ש ולא נהירא דמאל יצא לא שמעי' אלא לאו כמו הבערה למ"ד ללאו יצתה אבל חיובא דמיתה וחטאת לא שמעי' לה ובפ' כ"ג תנן לה להוצאה בהדי מ' חסר אחת והו"ל למיפרך התם הוצאה מנ"ל והתוס' בריש מכילתין שכ' ותדע מדאצט' תרי קראי וכו' היינו ר"ל דליכתוב קרא דויעביר קול ולא ליכתוב אל יצא ואחר דשמעי' מקרא דויעבירו קול דהוצאה מלאכה היא סגי לן בקרא דאל יצא דגילוי מילתא בעלמא הוא דבע"הב ועני כי הדדי נינהו

שם גמ' ר"י פשיט"ל דמעביר חייב וכו' אע"ג דהעברה לא מתניא בהדי ט"ל מלאכות תולדה דהוצאה היא ור"ל דר"י פשיט"ל דהוצאה חייב ולפ"ד המאור בשמעתין שכ' דמעביר היינו הוצאה גופה דארבע אמות ש"א קונות לו והו"ל מוציא מר"הי לר"הר א"ש טפי דמעביר היינו מוציא מרשות לרשות דקתני בט"ל מלאכות מיהו ק' לדברי המאור מירושלמי והביאו הרשב"א בשמעתין דלמ"ד התם מעביר חייב פריך ליה דלא תנן ליה בהדי ט"ל מלאכות ע"ש ומאי קושיא הא בכלל מאי דתנן המוציא מרשות לרשות

דף צ"ח ע"א רש"י בד"ה כי קאמר רב תחתיהן וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ולפ"ד צ"ל דצדיקי בכלל תחתיהן שכ' רש"י דכיון שהוא מבפנים דהאופנים מקרי שפיר תחתיהן ולא נקט רב צדיקי אלא אגב דנקט ביניהם

דף צ"ט ע"ב גמ' בעא מיניה ר"מ מרבא עמוד בר"הר וכו' עיין להרשב"א בחי' שהק' מדתניא לקמן עמוד בר"הר ע"ש ולפמ"ש מהרש"א בתוס' בד"ה א"ד דמאי דפשיט ממתני' משום דומיא דרישא דמיירי בכל ענין אפי' באלכסון ע"ש ניחא שפיר דההיא ברייתא איכא לאוקומה בכחו ממש: דף ק' ע"א תוס' בד"ה הא לא נח וכו' וא"נ לו' אתוך ד"א וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דלר"עק דס"ל קלוטה כמי שהונחה הא דלא אמרי' כן בתוך ד"א משום דהיתה הוה ע"ש לא זכר דברי התוס' דפ' ה' ע"ב בד"ה בשלמא שהקשו כן לר"עק ותי' הלכתא גמירי לה וכו' וע"ש במה שנסתפקו בסברת ר"עק

דף ק"א ע"ב גמ' והא איכא בקיעת דגים נר' דלפי' רבותיו של רש"י הכי פריך אמאי קאמר קל הוא שהקילו במים הא מדינא הוא כיון דאיכא בקיעת דגים אמרי' גוד אחית ומדקא' קל הוא משמע דמדינ' לא הוי מחיצה ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל וחורבה דלא הוי מחיצה משום דלא שכיח בקיעת גדיים בחורבה

דף ק"ב ע"א בד"ה אלא וכו' וכן לרבא וכו' עכ"ל ודוק' לרב' דקיבל אתקפתא דוהא זה הכלל וכו' אבל לר"א י"ל דאי לא קתני חבורה הוה מוקמי' זה הכלל בחבורה אבל אחר דתני חבורה ל"ל זה הכלל במעביר דמ"ל חבורה מ"ל מעביר וע"כ בזורק ורישא בחזר ושכח ועיין מ"ש מהרש"א ז"ל

ע"ב גמ' רב אמר משום בונה ודאי דרב מודה דאיכא מכה בפטיש דודאי גמר מלאכה אלא דמוסיף דאיכא נמי משום בונה וכ"כ הלח"מ לדעת הר"מ ע"ש ובהכי א"ש מ"ש התוס' בד"ה ועושה לרב די"ל דמסתת תנו לה קודם מכה בפטיש דלפעמים ליכא במסתת אלא בונה דדוקא בבזעיה בדמצא הוא דאיכא מכה בפטיש כדלקמן בגמרא אבל קודח תני לה בסוף משום דאית ביה תרתי בונה ומכה בפטיש

דף ק"ג ע"א בד"ה באגם וכו' בשלהי כל התדיר וכו' עכ"ל עיין בדברי הרא"ש בפ' שמנה שרצים שדבריו תמוהים וכבר עמד ע"ז הב"הז בפ' כל התדיר וע"ש להח"ן

מתני' אלא משום רושם עיין להר"מ בפי' המשנה ומ"ש בחידושי' ריש כריתות

דף ק"ד ע"ב בד"ה אמר וכו' אבל גבי גט וכו' עכ"ל מדברי מהרש"א מתבאר דמשום זה אלי ואנוהו מיפסל מיהא מדרבנן ולא מצוה לבד ע"ש ועפי"ד ניחא מאי דאמרי' בפ' הניזקין דנ"ג ע"ב וליעבר עלייהו קולמוס נימא דלא כר"י משמע דברבנן אתיא דמיפסל מיהא מדרבנן ושמעתי שהרב מהר"ם סוזין זלה"ה הוכיח משם דיכול לו' מצוה מן המובחר בעינא למעבד דלא כמהר"ם מינץ והביאו המש"ל דנסתפק בזה ועפי"ד מהרש"א אין משם ראיה כלל דש"ה דפיסול נמי איכא מדרבנן מיהו התוס' בר"פ לולב הגזול הוכיחו דמשום זה אלי ואנוהו מצוה הוא דאיכא דלא כמהרש"א ז"ל

דף ק"ה ע"א בד"ה והתנן פטור מ"ש מהרש"א לוקמ' בא"צ לב' אותיות דהו"ל כנתכוון לזרוק ב' וזרק ד' ע"ש לק"מ דפלוגתא דאביי ורבא היא לעיל בנתכוון לזרוק ב' וזרק ד' ואיכא מאן דמחייב והגמ' פריך כאן למ"ד חייב והתו' במתני' לא מק' אלא למ"ד פטור וה"ה דהומ"ל לאביי מברייתא אלא דניחא ליה למירמי ברייתות אהדדי ועפי"ז י"ל מה שק' על הר"מ בפ' י"א מה' שבת דלא מחלק בין אותיות דבעו זיוני לאותיות דלא בעו זיוני ועיין להש"הג שדבריו מגומגמים ועפי"ה י"ל דס"ל דלא מחלק הגמ' בהכי אלא לאביי אבל לרבא דקי"ל כוותיה מוקמינן לברייתא דקתני חייב בצריך לב' אותיות ודקתני פטור בא"צ ומאי דנקט נתכוון לחית לרבותא קמ"ל כמ"ש מהרש"א לעיל במתניתין וא"כ לרבא אין לחלק בזיוני והר"מ אזיל לטעמיה שכ' בה' ס"ח אם לא זיין כשר ועיין להטור סי' רע"ג ואי קשיא ס"ס אמאי לא מחלק הר"מ בצריך לב' אותיות י"ל דהא מילתא פלוגתא דתנאי בכריתות ר"ך והלכה כמאן דפטר ע"ש ועפי"ז ניחא מאי דאיכא למידק בדברי התוס' במתני' דמוכח מדבריהם דרבא מודה דצריך לד' ונתכוון לב' וזרק ד' וא"כ מאי פריך הגמ' בפ' כ"ג לרבא ממתני' דמ' מלאכו' לאוקומה בכה"ג דמודה רבא דחייב ועפי"ה ניחא דפלוגתא דתנאי ולא ניחא ליה לאוקומה דלא כהלכתא ועיין למהרש"א בסנהדרין דס"ב בד"ה רישא ע"ש כ' התוספו' במנחות דכ"ט בד"ה דחטרי דמפ' הבונה מוכח כפיר"ת דחית היא כחטוטרת הגמל מדאמרינן דחטרי לגגה דחית ועבדיה ב' זיינין ע"ש ובס"הת בה' תפילין הביא הראיה בז"הל דהא הזיינין בעי זיין אלא ע"כ כחטוטרת הגמל