משמרות כהונה חלק ג רלט

והק' ע"י מאי מוכיח בגמ' מינה דר"י ס"ל דאורייתא ע"ש וע"ש בסוגיא דלא מוכח אלא מברייתא אחריתי דהיא בעיקר טומאת מגע איירי ע"ש ודע דמ"ש הר"ש ז"ל בפי' התוספתא דטעמא דנגובים משים דאינו עומד להתברר ספיקו טמא יש לעמוד בזה מס' דרבנן לקולא באיסורין ועיין להרמב"ם ז"ל בחיבורו ולהראב"ד ז"ל בהשגותיו דמפ"ל דנגובין מטעמא אחרינא ע"ש ולא ע"ט האסף פה

משנה י"א אבל דבר שהוא אב הטומאה וכו' עיין להתי"ט בפ"ב ממס' מקוואות משנה ב' מה שהק' על הרב שם ממתני' דהכא ועמ"ש שם ועיין לקמן בפ"ה משנה ח' שבאתי לכלל ישיב ע"ש

פרק ה' משנה ג' אלו ואלו תלויות ק' אמאי לא ישרפו מ"ש ממתניתין ה' בפ"ד דהכא נמי ודאי מגען וס' טומאתן וצ"ל דש"ה דא' מהם טהור ודאי אלא דק' דא"כ לקמן במשנה ו' גבי ככרים ג"כ תלויות והר"מ ז"ל בחיבורו כ' ישרפו וכבר הוק"ל כן להמש"ל בפי"ט מה' א"הט ע"ש ונראה דשאני הכא משום דס' טומאה בר"הר קי"ל אפי' מס' דרבנן ומש"ה הכא דוקא תלויות

כתב המש"ל שם דהא דקתני הזה וטבל אחר שנאכלו משום דאיירי באכלם הוא בעצמו וא"כ אי נאכלו אח"ך ממ"נ טמא משום דאכל אוכלין טמאים והיא פסול גויה עש"ב וק' דמ"מ הו"ל למתני האכילה בין הזאה לטבילה כיון דמשום פיסול גויה נגעו בה הרי טו' לא בעיא אלא טבילה והיא בכלל ההיא דכל הטעון ביאת מים מד"ס דמסכ' פרה וכ"מ בכריתות די"ג ע"א ע"ש

עוד כ' המש"ל שם דספק טומאה בר"הר דא' מהם טמא ודאי טמאין מדרבנן ולא שייך לחלק בין בא לישאל בב"א לזאח"ז דש"ה שלא נולד הספק כאחד אבל היכא דנפל הספק באחר כההיא דשני נזירים אפילו בזה אחר זה הוי כמו בב"א וע"ש שחילק עוד חילוק אחר ועל שניהם אני תמיה מגמ' דפ"ק דפסחים צבור אחד של חמץ ושני בתים בדוקים ואתא עכבר ושקל ולא ידעינן להי מנייהו עאל היינו ב' שבילין וע"ש ברש"י ז"ל והטור אורח חיים סי' תל"ט והרמב"ם ז"ל בהלכ' חמץ ע"ש וצ"ע

כתב המש"ל שם דהא דקי"ל בה' תערובת דאם נפל אחד מהם לים הגדול הותרו כולם דוקא נפל קודם שנודע התערובת עש"ב והש"ך סי' ק"י כתב אפילו נפל אחר שנודע ע"ש וכ"נ עיקר כמ"ש מדברי הרא"ש ז"ל שהביא הטור שם שכ' דהפילה קודם שנודע התערובת שרי דלא שייך למגזר שוגג אטו מזיד אבל אחר שנודע התערובת גזרי' שוגג אטו מזיד אבל נפלה מעצמה אפילו אחר שנודע התערובת ע"ש ול"ד לב' שבילין דהתם בתערובת האיסור מעורב בהם ולא שייך לתלות ולכך כי נפלה דאיכא תלייה שרי' לה משא"כ בב' שבילין דכל אחד לחודא ואיכא מה לתלות ולא תלי' ואי דמיא הא דשבילין להדין שהמציא הש"ך שם הוא דדמיא ואי הענינים דומים זה לזה כדברי המש"ל יש ראיה מכאן להדין שהמציא הש"ך מסברתו ודו"ק

משנה ז' ועל בגדיו הולכין אחר הרוב עמ"ש הר"ש ז"ל דאמאי לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה וכו' ע"ש והתי"ט כתב שהוא הביא לעיל בשם התוס' דלא אמרינן סמיך מיעוטא לחזקה אלא מדרבנן להחמיר ע"ש ואתמהה דדוקא לחששא דמיעוטא לחודא הוא שכ' דהוי מדרבנן אבל בסמיך מיעוטא לחזקה מדאוריית' היא ואפי' להקל וגמ' ערוכה היא בחולין דפ"ו בההיא דתינוק שנמצא בצד העיסה וכ"כ התוס' שם בהדיא וצ"ע:

משנה ח' שוטה אחת בעיר כ' הר"מ ז"ל דהוי ודאי טומאה והק' החזו"ן בלא"ה ס' רוקין הנמצאין שורפין עליהם תרומה ומאי נ"מ בהכי ותי' דנ"מ לענין ס"ס בשני רוקין אחד טמא ואחד טהור והוק"ל עפ"ז דאם כן בכותית מאי איכא למימר דאפי' בחד ס' טהור דספיקא דרבנן לקולא ע"ש ואע"ג דתנן לעיל בפרק ד' דבר שהוא אב הטומאה מדרבנן ס' להחמיר ורוק הזב הוא ממעינותיו וחז"ל גזרו עליהם כזבים מ"מ י"ל דה"ד ברוק אחד ס' טמא ס' טהור אבל בשני רוקין אחד טמא ואחד טהור דאיכא טהרה קבועה ספיקו להקל וכמ"ש הר"ן בשם הראב"ד הביאו החזו"ן לעיל בפ"ד משנה ו' דקיל שני רוקין מרוק אחד וע"ש ועפ"ז נ"ל לישב מה שהק' התי"ט בפ"ב דמקוואות מ"כ על הרב שם שפי' להא דקתני שם בטומאה חמור' היינו אב"הט דאורייתא דאפילו אב"הט ספיקו להחמיר וכ"נ מסיפא דמתני' שם ע"ש ועפ"ה י"ל משום דקתני שם ב' מקוואות א' יש בו מ' סאה וכו' ולכך אצט' לפרושה בדאורית' כיון דהוקבעה הטהר' כמ"ש הר"ן ז"ל וסיפא דמתני' שם דלא קתני אב"הט דרבנן משום אידך בבא דקתני ס' יש בו מ' סאה וליכא אלא מקוה אחר באופן דמתניתין נקטה הקצוות משום דכיילא לכולהו גווני

משנה ט' וחכ"א הוא נאמן על ידי עצמו איתא בתוס' והביא' הר"ש ז"ל דדוקא לעצמו ולא לאחרים והיא מימרא דר"י בר"פ אמ"ל לפי פירש"י ז"ל שם וי"לד אמאי ל"ק הגמ' תניא כוותיה מתוספתא זו ומכאן סיוע לפי' הר"מ ז"ל בחיבורו שם דמפ"ל להא דרב יוסף דקאי על ר"ן דקאמר הלכה כר"י ע"ש

איתא בתוס' הביאה הר"ש ז"ל ב' אומרים נטמא וב' אומרים לא נטמא בר"הר ס' טהור והק' הר"ש ז"ל דבעירובין אמרי בגמ' בתרי ותרי ס' טמא ע"ש והק' החזו"ן דהא ר' יוסי פליג התם ע"ש ולא היא דטעמ' דר"י התם משום דס"ל תחומין דרבנן ול"ל עיקר מ"ה ע"ש בגמ' במאי דפריך דר"י אדר"י ע"ש

פרק ו' משנה ו' עד שיאמ' ברי לי שלא נגעתי כתב הר"ש ז"ל ל"ד אלא כל היכא שיש לו במה לתלות תלינן כדאמרי' בפ"ק דפסחים ד"כ וכ' התי"ט דה"ד בס' הרגיל וס"ס אבל בחד ספיקא אפי' בס' הרגיל לא מתלי' ע"ש נראה דסובר דאפי' ספק הראשון הוא ס' הרגיל לא מתלי' ובעי' ס"ס ואין נ"ל אלא דאם הס' הראשון ספק הרגיל שרי ולא בעי' שם לס"ס אלא משום דהספק הא' אינו רגיל אלא הס' הב' ולכך אי הא' ודאי הוי ס' וודאי ואין ספק מוציא מירי ודאי ולכך אצט' לו' בגמ' דהא' אינו ודאי אלא ס' אבל אם היה הס' הא' ס' הרגיל המשל אם היינו אומרים דרגיל הוא שלא להפיל אה"נ דהוה שרי' ולא אצטריך ס"ס תדע דבגמ' מעיקרא הוה ניחא ליה מתני' דמדורות לחודא אי לאו מתני' דפסחים ואע"ג דההיא דמרורות ר"הי הוה ניחא ליה משום ספק הרגיל אפילו להוציא מידי ודאי ומכח מתני' דפסחים הוא דדחיק לאשכוחי ס"ס וא"כ בס' הא' ספק הרגיל דאין כאן הוצאה מידי ודאי סברת המקשה במקומה עומדת באופן דנ"ל פשוט דאם אין כאן הוצאה מידי ודאי אלא דהס' הא' ספק הרגיל שרי' בר"הי דלא כהתי"ט ועיין להש"ל: