משמרות כהונה חלק ג רלח

הול"ל בכה"ג כיון דהכא אפילו בחד ס' מטהרינן אלא ע"כ דס"ל להתנא דזה לא הוי ס"ס ומילתא אגב אורחיה קמ"ל דכה"ג לא הוי ס"ס ויותר נ"ל למחוק תיבת קמ"ל ופי' מבואר ממה שכתבתי ואין להק' הא אכתי הוי ס"ס דשמא לא נגע בטהרות אלא קודם הטומאה דיש לומר דכונתם דמוכרח דנגע בשתיהן דמונחים כגוונא דאי נגע בזה מסתבר דנגע בזה באותו עת ועיין למהרש"א ז"ל שם

משנה ד' הממלא ביו"ד דליים מדברי הר"מ ז"ל בפירושו נראה דהטעם משום דאין בו דעת לישאל ולפ"ד ביש לו אגניים כההיא דנדה ע"כ דהוי ודאי ולא ס' ולא ידעתי אמאי לא הוי ס' דאפי' יש לו אגניים שמא לא נפל אלא אחד ועיין להתוס' שם ועיין להרמב"ם ז"ל בחיבורו ובהראב"ד ז"ל ובכ"מ שם

משנה ה' על ס' רגלי אדם שכנגד מי רגלי בהמה פירש"י ז"ל בפ"ק דשבת דס"ס הוא שמא של בהמה ואת"ל של אדם שמא של אדם טהור ואפ"ה שורפין ע"ש וק' דא"כ אמאי על ס' מגען אין שורפין הא אפי' בס"ס שורפין בזה ומ"ל תרי ספיקי או תלתא ספיקי ונ"ל דס"ל לרש"י ז"ל דס' מגע קיל טפי כמ"ש הר"ן ז"ל במ' ע"א והביאו החזו"ן במשנה שאח"ז דאפי' בס' אחד אין שורפין בס' מגע ע"ש אמנם קשה על הר"ן ז"ל במס' נדה דל"ד דפריך אמתני' דקתני על ספק אין שורפין ממתני' ודחיק לאשכוחי דההיא בספק ספיקא ואמאי לא משני דההיא מיתוקמא אפילו בס"א ובספק מגע

והר"מ ז"ל בפי' ובחיבורו פי' נתערבו שוה בשוה וס' אי ניכר מראיתו ע"ש וק"ל דהא הוי ס' חסרון ידיעה ולא הוי ספק כמבואר בי"ד סימן צ"ח דין ג' ואמאי על ס' מגען אין שורפין מטעם דהוי ס"ס הא הספק שמא אינו ניכר לא הוי ס' ואינו מצטרף להיות ס"ס וצ"ל דאע"ג דס' חסרון ידיעה לא הוי ס"ס היינו לענין ס' אחד אבל לענין ס"ס מצטרף שפיר וכה"ג כ' התוס' בפ"ק דכתובות ד"ט ע"א בד"ה והביאם הט"ז בי"ד סי' ק"ץ ע"ש ובמ"א כתבתי שהוא תלוי בפלוגתא דר"י וחכמים בר"פ האשה שהלכה ע"ש בפירש"י ז"ל ובהכי ניחא מה שהק' הט"ז בסי' צ"ח שם ממה שפ' בסי' פ"א גבי גבינות דההוא לענין ס"ס ע"ש ועיין להש"ך סי' נ"ג ונ"ה ועמ"ש בר"סי ק' ע"ש

משנה ו' ב' רוקין וכו' בתוס' הביאה הר"ש ז"ל דמי רגלים שנתערבו רי"א רביעית בסאתים והיינו שנתערב במין במינו דמין בשאינו מינו תלוי בניכר ואף דס"ל לר"י מ"במ לא בטיל בדרבנן בטיל רביעית בסאתים וכה"ג איתא בחולין דצ"ט ע"ב דג טמא רי"א רביעית בסאתים ופריך והאר"י מ"במ ל"ב ומשני שאני ציר דזיעה בעלמא הוא וכ' התוס' דהיינו דאינו אסור אלא מדרבנן אבל הראשונים שם כתבו דדוק' בציר דזיעה הוא אבל בשאר איסורין דרבנן לא ומתוספת' זו יש ראיה לדברי התוס' ועיין להתוס' שם דק"ח ע"ב בר"ה חלב ובמ"א כתבתי בזה ע"ש

משנה ז' ס' משקין ליטמא הק' בהגהת הרא"ש ז"ל אמאי לא חשיב ליה בהדי ו' ספיקות שטיהרו חכמים לעיל במש' ה' ע"ש מה שתי' שהוא דחוק ולק"מ דהר"ש והרא"ש ז"ל לעיל בהך משנה כ' דבית הפרס לאו היינו שאבד בה קבר דא"כ אמאי תולין למ"ד אלא שנחרש דלא הוי אלא מדרבנן ע"ש וטומאת משקה ליטמא מדאורייתא היא ואף להר"מ ז"ל שפי' באבד מ"מ כבר כ' התוס' בשבת די"ו דהך ו' ספיקות באושה תקנום ולכך לא חשיב אחריני בהדייהו

ודע דהר"מ ז"ל בחי' שינה מס' משנתינו ועיין להתי"ט וי"ל אמאי לא חשיב הר"מ ז"ל טומאת זיבה כמו דחשיב ס' נגעים

והנה הר"ש ז"ל הביא מאי דפריך בגמ' דנזיר דר"א אדר"א וע"ש בסוגיא וק' דבלא"ה תקשה דר"א אדר"א דברייתא והגמ' בפסחים די"ו פירכא ואסיק לה בקושיא וא"כ מאי תליא זה באוקמתא דשם הא ר"א והא רבנן וי"ל דהגמ' בנזיר משני אחדא כדמשני התם ולא חש להנהו פירכי והא לדבריו וכו' ע"ש אמנם הדבר הק' מ"ש הר"ן ז"ל שם בפי' הסוגיא דבלאו אוקמתא זו ל"ק דר"א אדר"א די"ל דר"א ס"ל ס' דרבנן לחומרא ע"ש דא"כ אמאי לא משני הכי בגמ' דפסחים גם לא הזכיר על דל שפתיו גמ' דפסחים והיל"ל בפשיטו' כמ"ש לדעת הר"ש ז"ל

מה שהק' הר"ש ז"ל דר"י אדר"י וכ' דמאי דהדר ביה היינו מכלים ע"ש בסוגיא דפסחום דבעיא היא בגמ' שם אי הדר ביה מכולא מילתא ולא פשיט לה

משנה ח' ספק טומאה צפה עיין בהר"ש ז"ל שהקשה תרי ברייתות דתוספת' בהדי הדדי ובפ"ב מסיק דתנאי היא ופליגי בהא מילתא אי ספק טומאה צפה טומאה צפה טהורה גם לתרומה ע"ש והר"מ ז"ל בחי' בפי"ד מהא"ה פסיק לתרוויהו ונ"ל לדעת הד"מ ז"ל דבתרומה מחלק בין טומאה צפה ובין טהרה צפה וראיתי להחזו"ן שכ' דביין לא איתמר טומאה צפה כמ"ש מדברי התוס' בפ"ק דנדה ד"ג ע"ב בד"ה והתניא ומדברי הר"ש ז"ל במ"ג ועפ"ז כ' דדברי הר"ש ז"ל סתראי נינהו ע"ש ונר' דכוונתו מדכ' התוס' והר"ש ז"ל דחששה שמא היה השרץ ביין מכלל דאי ידעי' דהיה אלא דהספק שמא נגע הוה מטמא ואמאי לא הוי ספק טומאה צפה אלא ע"כ ביין לא וליתא דאי היה השרץ ביין בתחילה טימא היין והיין טימא הדליים דמשקין מטמאין כלי ולא שייך בכאן טומא' צפה דהשרץ ודאי נגע ביין ולכך הוצרכו לומר ביין דאי במים דבור לא מקבלי טומאה עיין בריש מקוואות ועיין למהרש"א ז"ל מ"ש בדברי התוס' ולפ"ז גם ביין שייך טומאה צפה לענין אדם דאינו מקבל טומאה מן המשקין או בכלים אם ברי לן שלא נגעו במשקין אלא דהס' הוא אם נגעו בשרץ הצף

עו"ש ס' ירידתו טמא וכו' עיין מ"ש הר"מ ז"ל בפי' המשנה שירד לטבול וע"כ איירי שטבל דבלא"ה טמא הוא מטו' א' וא"כ אף אי נגע בשרץ הרי טבל וצ"ל דירד לטבול מטומאה קלה ולא טבל ובעי' לטמויי טומאה חמורה ומר חמי החכם השלם והכולל כמוה"ר דוד הכהן הי"ו ההוא אמר דיש לפ' פי' דמתני' הכי דבירידתו לטבול שהוא טמא חיישינן שמא נגע בשרץ בעודו טובל והוי כטובל ושרץ בידו ולכך טמא דמוקמי' ליה על חזקתו שהוא טמא משא"כ בעלייתו שכבר טבל ואירע הספק בעלייה אז מוקמינן ליה על חזקתו שהוא טהור ודפח"ח ועיין במסכת נזיר דף ס"ב ע"א ע"ש: משנה ט' כיצד היה מקל וכו' ס' טהור כן הגי' בכמה ספרים ונ"ל שהיא גירסת הרב והר"ש ז"ל ועיין להתי"ט

משנה י' רי"א וכו' עמ"ש הר"ש ז"ל לחלק בין המגע לבין העיסה עצמה נעשית בהם