משמרות כהונה חלק ג רלז

אתו פסקי הר"מ ז"ל על נכון דבפ"ג מה' א"הט כ' בעוף טהור דאין מצטרפו' לכזית ובפ"ג מה' ט"א כ' דמצטרפו' לכביצה אוכלין והיינו סתמא אף בעוף טהור ומ"ש מצטרפין לפסול הגוויה הוא ע"ד שכתבתי במשנה א' באופן דהכל הוא בעוף טהור ודינו דמצט' לטו' אוכלין אבל לכזית בית הבליעה לא מצט' ודלא כמרן הכ"מ שכ' דבגו' אין מצטרפין והר"מ גריס מצט' ודלא כהתי"ט במ"ג בד"ה והכנפים

משנה ג' ואין בה כזית בית הבליעה כ' הר"ש ז"ל דלמ"ד אחע"א דריש מי שאיסורו בבל תאכל טמא בלבד ועיין בגמ' פסחים דל"ו דפריך מידי בלבד כתיב ובמ"א הארכתי בזה

ומאי דקתני מצטרפות דהוו שומר כ' הרא"ש ז"ל בפי' הטעם דעוף טמא כיון דלא שכיחי אוכלין דידיה צריך לכנפים להיות שימר עליו משא"כ בעוף טהור עיין להתי"ט

משנה ט' ככרות הקדש שבתוך גומותיהם וכו' לפי' הר"מ ז"ל אמאי לא תני לה בר"פ חומר בקדש בהדי חומרי דקדש מבתרומה ולפי' הר"ש ז"ל ניחא דהא כבר תנן ליה התם הכלי מצרף וכו' ועיין שם בתוספות

פרק ב' משנה א' אוכל ג' שלישי כ' הר"ש ז"ל אע"ג דל"ש הך גזיר' דאין ג' עושה רביעי בתרומה לא חלקו וכו' וקשה דהא שייכא שפיר דילמא שדי משקין קדש לתוך פיו דהא דקתני ג' שלישי היינו לעשות רביעי קדש כמ"ש בתחי' דבריו ולכאורה י"ל דבעי לשנויי אף לרב דאית ליה בפרקא קמא דפסחים משקה בי מטבחייא דכן ממש וא"כ אפי' שד משקה לפיו אין מקבלין טו' אלא דהא ליתא דרב לא קאמ' דכן אלא אמשקה בי מטבחייא כגון המים והדם אבל משקה בי מדבחייא כגון השמן והיין מטמאו שפיר ולוי דקתני התם בי מדבחייא הא קאמר התם דכשמואל ס"ל דלאו דכן ממש אשר ע"כ נ"ל דכיון דאיירי בחולין שנעשו על טהרת תרומה סתמא דמילתא לא טבל אדעתא דקדש וא"כ בלאו הכי נזהר שלא יאכל קדש כדתנן בסוף פ"ב דחגיגה טבל והוחזק לתרומה אסור בקדש ולא גזרי' כולי האי דילמא שדי אחר שטבל אדעתא דקדש וראיתי למהרש"א ז"ל בשבת בסוגי' י"ח דבר שהביא דברי הר"ש הללו וכ' הא דלא חיישי' דילמא משקה דקדש משום דאין משקה דקדש מותר לשתייה ע"ש ותמהני דהא אמרינן בזבחים דצ"א לר"ט דקי"ל כוותיה מתנדב שמן וקומצו ושייריו נאכלין עוד אמרי' התם אם ראית שמן שהוא מתחלק בעזר' וכו' ע"ש ואף על משק' דאורחיהן בשתייה קאמר כגון יין ומים אבל שמן אף דע"י אניגרון ראוי לשתייה מ"מ לאו אורחיה בהכי ולא גזרינן

משנה ז' הג' שבכולם וכו' הרמב"ם בחיבורו כ' הרביעי אינו פוסל משקה קדש והשיג הראב"ד ז"ל דמתני' קתני הג' מטמ' משקין קרש ומטמא היינו דעושהו טמא לטמא אחרים א"כ הד' שהוא המשקה עושה פיסול אחר ע"ש ותמהני במאי דקתני מטמא היינו משום דעושה משקה תחילה אבל ד' אינו פוסל כלל ואי ס"ל להראב"ד ז"ל דאינו עושה משקה תחילה אלא ב' דתרומה אכל ג' דקדש אינו עושה משקה תחי' אלא עושה אותו טמא לפסול אחר וא"כ מתניתין דמש' ד' אחיא בפשטא ואצ"ל בנעשו על טהרת חטאת אלא בקדש ובמשקה הו"ל להשיג על הרמב"ם ז"ל לעיל מזה שכ' דג' עושה משקה תחילה. ועוד לפ"ד הראב"ד ז"ל מצינו ה' בקדש ועיין בפ"ק דפסחים בסוגיית ר"ח ע"ש וצ"ע בכוונת הראב"ד ז"ל ועיין להכ"מ ולהחזו"ן

פרק ג' משנה ב' השמן תחילה לעולם כ' הר"מ בפי' אפילו בעת קדושתו ומרן בכ"מ ברפ"ט מה' ט"א כ' שכ"ד הרמב"ם בחיבורו ע"ש והק' החזו"ן ממ"ש הרמב"ם שם שמן שקרש אינו לא אוכל ולא משקה ע"ש ונ"ל דמ"ש הר"מ לא אוכל ולא משקה היינו לענין לקבל טו' בעת קדושתו אבל לענין טו' שקיבל קודם קדושתו לא פרחה ממנו אפילו בעת קדושתו וכה"ג מחלק בגמ' בר"פ דם שחיטה באוכל שנפסל מאכילת אדם וראוי לאכילת כלב בין לאחותי טו' בין לאסוקי מטו' ע"ש

משנה ג' כיון שיצאת טיפה הא' וכו' כ' רש"י ז"ל בפסחים דף ל"ג ע"ב דאותה הטיפה נתערבה עם השאר והכל טמא ע"ש נר' דכוונתו דהו"ל טיפה טמאה מעורבת והכל אסור אינו אלא מחמת אותה הטיפה המעורבת דהשאר אינם מקבלין טו' מן הטיפה דבעי' רביעית במשקין לטמא אחרים כמ"ש רש"י גופיה שם לעיל מזה אבל הר"מ בפ"ט מה' ט"א כ' דהכל נטמא והיינו לשי' שם בה' ט"א שכ' דמשקין מטמאין אחרים בכ"ש ע"ש. וק' לשי' רש"י ז"ל אמאי לא בטלה אותה הטיפה ברוב דהא טו' בטלה לכ"ע ועיין בספ"ג דבכורות

משנה ז' שאני אומר וכו' כ' התוס' בחולין דפ"ו אע"ג דתינוק טמא בלא"ה ממגע נדה דנשים מנשקות אותו וכו' מ"מ מטומאת מת טהור ונ"מ דא"צ שבעה אלא כמגע נדה שהוא טומאת ערב והק' מהרש"א ז"ל בקדושין ד"פ לפ"ד אמאי הוצרכו לו' שאני אומר אדם טהור נכנס לשם אפי' אדם טמא נכנס לשם לא חיישי' דאדם באדם בטו' ערב והוא בלא"ה טמא טומאת ערב ממגע נדה ע"ש ול"ק דבע"א דל"ו איתא בגמ' דמדאוריית' אדם באדם שלא בחיבורין טמא טומ' ערב ואתו אינהו וגזרו טומאת שבעה ע"ש לפירש"י ז"ל וס"ל להתוס' אע"ג דאמרי' דיוסי בן יועזר שרי לה מ"מ הא אמרינן דרבא א"ל לא תיתלו בוקי סריקי בר"ן דלא שרי אלא ספק טומאה בר"הר ואם כן חוזר הדין כמ"ש בתחילה דרבנן גזרו בארם באדם דטמא טומאת שבעה אפי' שלא בחיבורין ולכך הוצרכו לומר שאני אומר אדם טהור לאפוקי מיניה טומאת שבעה ועיין להמש"ל בפרק ה' מה' ט"מ ה"ב עש"ב

פרק ד' משנה ג' בהר"ש ז"ל היה מתעטף בטליתו וכו' ומיהו קשה למאי דס"ד וכו' תק"ל סיפא וכו' אמאי טהור וכו' עכ"ל ונ"ל ליישב בסיפא מטעם טומאה צפה כיון שהטומאה תלויה באויר ורש"י ז"ל בנזיר דס"ד כ' דבאויר נמי הוי טומאה צפה ולא אמרי' קלוטה כמי שהונחה עיין שם והתוס' שם ברס"ג ע"ב נסתפקו בזה ע"ש

בא"ד א"נ הטומאות והטהרות שתיהם וכו' עכ"ל התוספות בנדה סיימו וקמ"ל דלא הוי ס"ס וכו' ע"ש ודבריהם צריכין ביאור ונ"ל דכונתם דכיון דהתנא בא להשמיענו דספק טומאה צפה טהור היה לו להשמיענו בנגע בטו' וס' נגע בטהרות או איפכא אמאי השמיענו בכה"ג דשתיהן לפניו אף אי אמרינן דבכה"ג לא הוי ס"ס מ"מ אמאי השמיענו בכה"ג ולא השמיענו בסגנון אחר כפשוטו לזה כ' דקמ"ל דלא הוי בכ"הג ס"ס ונ"מ לכה"ג בדוכתי אחריני דיש בהם חילוק בין ספק אחד לב' ספקות וזה שמעי' דאי הוי ס"ס לא