משמרות כהונה חלק ג רלד

משנה ב' הטהור לחטאת שנגע במדף הכל פי' בעליונו של זב איירי והקושי' מבוארת דדל מהכא. עליונו של זב אפילו כלי הטהור לקדש מטמא לחטאת כמו אוכלין ומשקין וכמו תנור דמשנה ד' ע"ש ומרן בכ"מ בפי"ג דין ט' כ' בשם מהרי"ק ז"ל דהוצרכו למדף לטמויי אפילו ברגלו דמ"ש הר"מ ז"ל בדין ז' הטהור לחטאת וכו' בידו איירי אע"ג דסתם לן סתומי ע"ש והוא תימה דהר"מ ז"ל בפי' במשנה ד' גבי תנור כ' דוקא תנור וכלי חרס אבל שאר כלים דראוין לטמא טומא' מת אפי' נגעו אפי' נגע בהן אדם ברגלו ואע"ג דלא נטמאו הכלים אלא במשקין דטהורין לקדש וכמ"ש בדבריו שם למעיין בהם ובפ"ח מ"ב ע"ש גם מ"ש מרן בכ"מ בדין יו"ד דמ"ש הרמב"ם ז"ל גבי אוכלין אם נגע ברגלו טהור דוקא אוכלין טהורין ע"ש אין נראה כן מדבריו בפי' בפ"ח מ"ב שכתב אל תחשוב שאלו המשקין הם נטמאו אלא אפי' טהורין לקדש ע"כ משמע דאיירי שם בתרוייהו מדקאמר אפי' ול"ק דוקא בטהורין וקתני במשנה שם דעל בשרו טהור אשר ע"כ יראה לי בדעת הרמב"ם ז"ל דבשאר כלים שאינם כלי חרש אפי' נגע ברגלו ואפי' טהורין לקדש והיינו מ"ש בדין ז' וכלי חרש דהיינו תנור בטהור לקדש דוקא בידיו והיינו מ"ש בדין יו"ד בדין התנור ובטמא אפי' ברגלו והיינו מ"ש בדין ט' בדין דעליונו של זב דהוצרך לזה לטמויי אפילו ברגלו ואפי' בכלי חרש ובאוכלין ומשקין אפילו טמאין ממש דוקא בידיו וג' חילוקי דינין הם ולפ"ז דבריו בפי' עם דבריו בחיבורו שפה אחת ודברי' אחדים כנ"ל בדעת הרמב"ם ז"ל למעיין בהם היטב. ובדברי החזו"ן ראיתי שערוריה דע"ד מהרי"ק כ' דכן מוכח מההיא דתנור ולקמן במ"ד כ' דמ"ש הר"מ ז"ל בחיבורו גבי תנור וכן שאר הכלים היינו כלי חרש שאינן מטמאין במדרס וכן צ"ל בלא"ה וכו' ע"ש כנר' שהבין דכל כלי שאינו ראוי למדרס היינו כלי חרש והא ליתא דהיינו סאה ותרקב וכמ"ש בהדיא בגמ' נדה דמ"ט ע"ש אבל כלי חרש גרע מכלים הראויין לטמא ט"מ ואינם ראויים למדרס

משנה ג' נתנו ע"ג וכו' וחכמים מטמאין נראה מדברי כל הפו' דפליגי אי הטמ' מדרבנן מקרי טהור שאמר הכתוב ועיין להמש"ל ברפ"ז מה' תרומות ק"ל מדתנן במס' מקוואו' פ"ה משנה ה' נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפי' מקל אפי' קנה אפי' זב וכו' רי"א כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו ופי' הרמב"ם ז"ל שם בפי' דפלוגתייהו אי ע"ג טמא דרבנן מזחילין אי מקרי ע"י טהר' ולפי' הר"ש זל שם כולהו מודו דאין עושין כן מקוה ול"פ אלא לעכב המים ע"ש והשתא קשה דר"י אדר"י דהכא ס"ל דע"ג טמא דרבנן מקרי טהור והתם ס"ל להפך אמנם לפי' הרא"ש ז"ל בתשו' כלל ל"א סי' ז' ניחא דפי' דפלוגתייהו שם בזב תופס המקל אבל במקל לחודיה כ"ע מודו דטהור ומ"מ אפי' לפי' הרא"ש ז"ל לפי מאי דקי"ל כרבנן דהכא יוצא הדין שם אפי' טמא מדרבנן אין מזחילין והדין דין אחד לכ"ע וכ"פ מרן בש"ע י"ד סי' ר"א דין י"ד ע"ש ועיין להש"ך סי' ר"א ס"ק ק"ד ע"ש

ומ"מ בעיקר ד"ז ראיתי לחקור מ"ש מהא דדרשינן בזבחים רכ"ה נתן את רגלו כדי שירדו מים לחבית דדרשי' מקוה מים יהיה טהור הוייתן ע"י טהרה ומפקי' כל דבר הראוי לקבל טומאה ואף על גב דעכשיו טהור גמור ואמאי לא דרשינן הכא נמי כן ונמעט דבר הראוי לקבל טומאה ונאמר דלא יניח אותם אלא בכלי גללים שאינם מקבלין טומאה או דהתם נדרוש כמו הכא ונמעט הטמא ממש ור"ל רביעי בקדש שאינו מטמא משקה ואפ"ה כיון דהוא גופיה טמא אע"ג דלא מטמא כמו הכא גבי כלי חרש ויש להתיישב בזה

משנה ד' וחכמים מטמאין נראה מדברי הר"ש והר"ב והר"ם ז"ל דבתנו' טהור לקדש איירי ואפ"ה כיון דטמא לחטאת לא קרינן ביה טהור וק"ל דאם כן במ"ג בנתנו ע"ג למאי אצטרי' לאוכלין ומשקין וכתבי הקדש שהם טמאין אפי' טהורין לקדש כיון דטמאין לחטאת וצ"ל דלרבותא דר"י נקט הכי. אמנם הדבר הקשה במ"ש הר"מ ז"ל בחיבורו בפי"ר דין יו"ד שכתב אוכלין שהם שניים והא אפי' טהור לקדש דינא הכי כמ"ש בפי"ד דין א' גם יש לדייק דמתני' דנקט קללות משמע שהם של אפר דבשל מים לגין איקרו והרמב"ם ז"ל שינה לשון המשנה וכתב דין זה גבי מים

משנה ה' ר"עק מטמ' וכו'כ' התוס' בזבחים דצ"ג בד"ה מי חטא' דהא דלא גזרו על טומא' מי חטאת לר"א היינו אחר קדוש דקודם אמרי' לא יעביר מי חטאת ואפר חטאת בנהר ובספינה עכ"ד ומתניתין דהכא דקתני במים שאינם מקודשין שרי היינו הנחה ע"ג מקום טהור דלא בעינן דלא כתיב והניח במקום טהור אלא באפר אבל מים אה"נ דבעינן שלא יטמאו המים אבל הנחה ע"ג טהור דליכא דררא דטומאה כלל דכ"ח אינו מטמא מגבו אלא דגזירת הכתוב הוא הנחה ע"ג טהור במי' לא הקפיד' התו' וכן מתני' דלעיל בפ"ט משנה ו' מפרש"י לה כדפי' הרמב"ם ז"ל בפי' שם דמשום לתא דמקום טהור אתי עלה ע"ש ורישא דהכא ע"כ במים מקודשין ור"עק ורבנן דהכא ס"ל כרבנן דר"א שם ולא אמרי' שם ר"א בשי' ר"עק רבו אמרה אלא לענין קלוטה כמי שהונחה וראיתי להרב חק נתן שם שהקשה ע"ד התוספ' מסיפא דהכא דמים שאינן מקודשין וכבר כתב דלק"מ ומה שתירץ שם דרבנן דהכא ס"ל איפכא מדר"א דקודם קדוש לא חיישינן לטומאה ואחר קדוש חיישי' לטומאה ע"ש ומלבד שהם דברי' דחוקים כנראה שהוא סותר דברי עצמו למ"ש שם בגמ' בשם הר"פ ז"ל שהקשה אהא דאמרינן ר"א בשי' ר"עק רבו הא ר"עק מטמא ולר"א לא חיישי' לטומאה וכתב דלפמ"ש התוס' דר"א אחר קדוש דוקא איירי ניחא דמאי דמטמא ר"עק שם הוא קודם קדוש ע"ש ולפמ"ש הרב ז"ל בדברי התוס' דמתניתין דהכא ס"ל איפכא מדר"א איך יתכן זה וצ"ע במ"ש הר"מ והר"ב ז"ל בפ"י דפלוגתייהו בקלוטה כמי שהונחה והגמ' שם דחי אוקמתא זו עיין במ"ש החזו"ן שהם דברים תמוהים דהא מבואר בגמ' שם דרבה הודה לאביי בזה דפלוגתייהו לאו בקלוטה כמ"ש רש"י ז"ל שם ובגמרא דשבת דף ד' רבה גופים מיפשט פשיטא ליה דפליגי בקלוטה ע"ש

משנה ד' במ"ש הר"ש ז"ל בישוב גי' התוספתא כנראה דלא תירץ לקושיתו הב' וצ"ע ודע דדעת הר"מ ז"ל בפי' דנושא מי חטאת והוא טהור לחטאת לא נטמא גופון וכ"ד בחיבורו אבל דעת הרב והר"ש ז"ל דנטמא גופו כדי לפסול התרומה וכ"ד הראב"ד ז"ל בהשגות ע"ש ועיין להכ"מ שם

פרק יא משנה א' צלוחית שהניחה מגולה כתבו התוס' ד"ט ע"ב בד"ה או שירד דברייתא דלא קתני פסלה דמי חטאת שנטמאו מטהרין ע"ש ולפמ"ש התוספות שם בד"ה דם לחד פי' דאיירי קודם קדוש לא יתכן זה דר"א מודה קודם