משמרות כהונה חלק ג רלה

קדוש אם נטמאו אין מטהרין כמ"ש התוס' בזבחים דף צ"א ע"ש

ע"כ התוס' שם א"נ משום דהפיסול מחמת טומאה נקט טמאה ע"ש ולפ"ד דרישא פיסול הוא דאיכא ע"כ דלא מפרשי כפירש"י ז"ל דמה טעם דקאמר היינו מ"ט אין טמא בסיפא דהא ברישא נמי אינו אלא פיסול וע"כ דמפרש"י מה טעם ברישא לא יהא פסול אפילו אי ידעינן דלא נכנס אדם שם אם החולדה מצויה ניחוש ולז"א משום דאין דרכן לכסות ומאי דלא חיישינן בסיפא לאדם משום דאין דרכו לגלות וזה דרכו של מהרש"א ז"ל שם אמנם האמת א"צ לדברי מהרש"א ז"ל אלא דהתוס' מפרשי כפי' הרמב"ם ז"ל בחיבורו שכ' פסולה ברישא וכ' בסיפא מ"ט אין החולדה מצויה שם כשר ניחוש לאדם טמא וכתב הטעם משום ס"ס שאר שרצים דלאו חולדה או שמא אדם טהור אבל רש"י ז"ל משמ' ליה דכי אין חולדה מצויה שם מכ"ש דשאר שרצים אין מצויין ומש"ה הוכרח לפרש מ"ט אין טמא בסיפא ועיין להכ"מ שם שהעתיק דברי רש"י ז"ל ע"ד הר"מ ז"ל ורב המרחק ביניהם כמובן כ' הרב ז"ל הטעם דאין דרכו של אדם לגלות וא"צ כאן לס"ס וכמ"ש מהרש"א ז"ל ולא יפה עשה התי"ט שעירבב הדברים ע"ש

הקשה החזו"ן בהנוח' מגולה ומצאה מגולה אמאי כשרין הא מים מגולין אסור לרחוץ בהם הידים ואיך יזה על אדם ותי' דדוקא בהניחה מכוסה ומצאה מגולה הוא דאמרו חז"ל דאין לרחוץ בהם הידים ע"ש ודבריו תמוהים דתק"ל במשנה גופה בהניחה מכוסה ומצאה מגולה אמאי כשרים בנחש לדברי ת"ק ולא פסלי' אלא לר"ג ע"כ צ"ל כשני התירוצים שכ' עוד שם ע"ש וברורין הם

משנה ז' בתוספתא הביאה הר"ש ז"ל של אשרה

ושל עיר הנדחת פסול וכתב הטעם דכתותי מיכתת שיעוריה והרמב"ם בחיבורו בה"פ הוסיף של ע"א והיינו משום דאזיל בשי' ר"ת בפ' לולב הגזול דאף ע"א של גוים קודם ביטול אמרינן כתותי וכו' וכ"ד בחיבורו בה' לולב ע"ש

משנה ח' אע"פ שנגבו פסול כ' הרב ז"ל אע"פ שלא נטמא וכו' והק' התי"ט במשנה ו' קתני אזוב המוכשר מטמא במ"ח וכיון דנפסל לא אקרא עוד מי חטאת עש"ב ולק"מ דאפי' נימא דפסול דהכא הוא מדאורייתא הא דאמרינן דמי חטאת שנטמאו לא נקראו עוד מי חטאת היינו מדאורייתא אבל מדרבנן אע"פ שנפסלו אית בהו מעלת מי חטאת וכמ"ש במשנה לעיל פ"ט מ"ח ובדברי הרב ז"ל שם ואם כן א"ש מתני' לעיל דאזוב מכשירין שיהיו טמאין ונ"מ טובא. איברא דק"ל ממתני' ג' בפרקין דקתני דבלה של תרומה בין טמא' בין טהורה שנפלה למי חטאת ונטלה ואכלה המים טמאין והאוכלה חייב מיתה דכיון דנטמאו המים הרי מן התורה לא נקראו עוד מי חטאת ואיך נטמא טומאת הגוף האדם הנוגע לחיובי מיתה ובשלמא בטהרה א"ל לא נטמאו המים מן התורה אבל בתרומה טמאה הרי אוכל מטמא משקה מן התורה ואם כן מן התורה לא נקראו עוד מי חטאת ועיין להר"ש ז"ל שם וזו קושיא עצמית היא ודוחק לאוקומה כר"א דס"ל בזבחים דצ"א דמ"ח שנטמאו מטהרין וא"כ עדיין שם מ"ח עליהם גם דוחק לומר דאיירי בתרומה טמאה דאוכל ג' ונאמר דג' אינו עושה ד' במ"ח אלא מדרבנן דנתנו לה מעלת הקדש אמנם הנר' אצלי בתירוץ קו' זו דמתני' ס"ל כמ"ד בפ"ק דפסחים די"ז דטומאת משקין מדרבנן אף לקבל טומאה ע"ש בשמעתא דמשקין בי מטבחייא דכן וא"כ מ"הת טהורין הם ודבר הכרחי הוא

משנה ט' ושיריו שנים כתב מהרי"ק ז"ל לדעת הרמב"ם ז"ל הביאו הכ"מ דשיריו שנים כ"ע היא ופליגא מתני' אבריתא דמייתי הגמ' בסוכה ע"ש ולפ"ד צ"ל דלא מפרש כמ"ש רש"י ז"ל דהסייעתא דמייתי הגמ' מהברייתא הוא מכח דהא מני לא ר"י ולא רבנן דהא גם למסקנא הך ברייתא דלא כמאן דלא כהני תנאי דמתני' לפ"ד הר"מ ז"ל. וגרדומיו כל שהוא התי"ט הק' על הר"מ ז"ל בחיבורו דלא כ' גבי מי חטאת דשיעור אזוב טפח ע"ש ולא ראה דברי הר"מ ז"ל בפ"ג שהזכירו ע"ש כ' הר"ש דלא איתפרש שיעור האזוב ובגמ' בנדה דכ"ו איתא שיעור אזוב טפח ועיין לה' בית דוד חא"ח סי' תנ"ג מ"ש בזה ע"ש

כתב הר"מ בפ"ט והביאו גם התי"ט דלדע' חכמי' ג"ש דלקיחה לקיחה אסמכתא א"נ למצוה בעלמא ע"ש שכ"כ בשם התוספות ולא זכר איה מקום כבודם ונראה דתי' דאסמכתא בעלמא הוציאו מדברי התוספ' בסוכה די"א ע"ב בד"ה לקיחה שכתב דרבנן לא גמירי לקיחה אלא קיחה קיחה ע"ש א"כ לדידהו דרישא דספרי אסמכתא היא ותירוץ שני הוציאו מדברי התוס' שם דף י"ג ע"א בד"ה מצות שכתב דרבנן סברי דמאזוב לאזוב נאמר' לקיחה הרי שכ"כ לרבנן דמסקי שם דס"ל דלמצו' הוא דבעי' ג' קלחים א"כ ע"כ דלמצוה בעלמא גמירי ג"ש ולי דבר זה לא יכון דאיך אפשר דג"ש למצוה דא"כ מאי פריך בגמ' די"א הא דתניא מצוה לאוגדו ואם לא אגדו כשר מכי נימא רבנן היא וס"ל דגמרי' לקיחה לקיחה גם גבי לולב אלא דלא גמרי' אלא למצוה בעלמא ועוד איך יכון דבר זה שדברי התוספ' חלוקין במקומותיהם והם דברים סותרין זא"ז ואיך יעלה על הדעת דחלקו שני התירוצים בב' מקומות במסכתא אחת אשר ע"כ נראה פשוט דכונת התוספות בדף י"ג היא לס"ד דרבנן ס"ל לעיכובא וא"כ ע"כ מכח ג"ש ואהא ק"ל דלעיל אמרי' דרבנן לא גמרי ג"ש זו ואהא תירצו דגבי אזוב גמרי אמנם לאחר המסקנא דרבנן ס"ל למצוה א"ש דרבנן לא גמרי גזירה שוה כפשט הגמ' שם ודברי התוס' דרי"א לפי המסקנא הם

פרק י"ב משנה ב' טובל ומעלה כדרכו מדברי הרב נר' דמתני' כמ"ד הזאה צריכה שיעור שהרי האזוב כמו אגבא דגבר' כדמוכח בזבחים ד"פ ע"א ע"ש בתוספות בד"ה אחת באחת ע"ש ולפ"ז סיפא דקתני אפילו הן מאה היינו בדאיכא שיעור הזאה לכל אחד וקמ"ל דלא אמרי' עליו ולא עליו ועל חבירו ודלא כהרא"ש ז"ל שפי' בסיפא דמתני' דקמ"ל הזאה אין צריכה שיעור ע"ש

רי"א הזאה ראשונה וכו' עיין להר"מ שכ' דכיון דסתם מתני' ר"מ א"כ הוו ר"מ ור"י והלכה כר"י ע"ש וזה כדעת ר"צ גאון שהביא התי"ט פ"ט מ"ה והחזו"ן כאן הק' על הר"מ כמו שהקשה התי"ט לעיל שם ועמ"ש שם

משנה ד' המזה מחלון של רבים וכו' כתב התי"ט בשם מהר"ם ז"ל דהמים נפסלו היינו שנתגלו דהוי ס' ומדין ס' טומאה בר"הר ממש אתי עלה ולפ"ד מתני' כר"ש בריש נדה דאלו לרבנן בודאי טמא וס' טהרה אפילו בר"הר טמאות ע"ש בגמ' ואשר נ"ל בפי' דמתניתין דהנה יש לחקור בס"ס להחמיר בר"הר מה