משמרות כהונה חלק ג רלב

וכמ"ש התי"ט בדבור שלפ"ז משם מהר"ם ז"ל והיינו אחר דעשו המעלה וליתא למ"ש התוס' חדשים עש"ב

משנה ז' ולא אדומה שלא יאמרו ב' שחטו כתב רש"י ז"ל ביומא דהטעם משום מלאכה ומשום ושחט אותה ע"ש הרי ס"ל דגם בב' אדומות שייכה מלאכה ולפ"ד קשה מה שהק' התוס' בחולין דל"ב לרבנן למ"ל ושחט אותה ת"ל משום מלאכה ולא יתכן תירוצם לדעתו ז"ל

כתב הר"מ ז"ל בפ"ד מה"פ נשחטה בהמה אחרת עמה פרה כשרה אע"פ שבהמה כשרה והוא נגד מימרא דרבא בחולין שם וכבר עמד בזה הכ"מ ותירץ דגריס שתיהן כשרות ע"ש ולא יתכן דא"כ סוף המימרא שם נחתכה דלעת עמה הוי ללא צורך כיון דאפי' נשחטה בהמה דינא הכי ועוד הרי בהוצאה דסבר ר"י והוציא אותה וכו' מבואר בגמ' ביומא שם דהוציא חמור עמה פסולה והוצאה לר"י כמו שחיטה לרבנן ובדעת הר"מ ז"ל נ"ל דק"ל קושית התוס' שם מגמ' דחולין דוכפר עליו וכו' ומתרץ דסוגיות חלוקות ופסק כסוגיא דזבחים וגמ' דיומא אזיל כס' רבא בחולין

פרק ד' משנה א' ושלא רחוץ ידים ורגלים וכו' בגמ' בזבחים קאמר ר"י דמקדש אפי' בחוץ ואפי' במקדה של חרס וכ' התי"ט לא ידעתי למה בשל חרס הא כל מעשיה בכלי אבני' ע"ש וכ' התוס' חדשים ממהרש"א דר"י ה"ק מדין תורה אפי' במקדה ש"ח ואה"נ דמדרבנן בעי של אבנים ונעלם ממנו פסק הר"מ ז"ל בפ"ד מה"פ שפ' במקידה ש"ח ואי איתא לדבריו הול"ל דבשל אבנים נעשות השתא דתקון רבנן ר' יהודה מכשיר עיין להתוספות בקדושין דל"ו ע"ב בד"ה אי דפרה ולמהרש"א ז"ל שם

ובמחוסר בגדים כ' הרמב"ם ז"ל בחיבורו ובפי' דאפי' כ"ג כשעושה אותה בד' בגדים סגי כיון דכשרה בכהן הדיוט ולדבריו מאי דאמרי' דכ"ג בעי ח' כלים היינו בעבודות דאין כשרין בכהן הדיוט ולפ"ד לק"מ מה שהק' התוס' בזבחים די"ח ע"א בד"ה הגה ע"ש ולומר דוקא בפרה הוא דכ' הרמב"ם ז"ל כן לא ניתן ליאמר עיין להכ"מ שנתן טעם למה פ' הר"ם ז"ל כר"י ועיין בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל במשנה שאחר זה דקתני שבעה כהנים דאתיא כר"י כמ"ש הר"ש ז"ל שם

משנה ד' אירע פיסול בשחיטתה אינה מטמאה בגדים כתב הר"ש ז"ל לאו שנתנבלה דא"כ מטמאה בגדים מטעם נבילה ע"ש קשה הא נבילה אינה מטמאה בגריס אלא הנושא אותה אבל הנוגע בנבילה אינו מטמא בגדים אפילו בשעת מגעו כדתנן פ"ק דכלים מ"ב חשוכי בגדים במגע ואם כן בשוחט דנוגע בעלמא הוא אילו משום נבילה אינו מטמא בגדים ומשום מתעסק בפרה מטמא בגדים דלא כתיב הנושא כמו בנבילה וצ"ל דס"ל ז"ל כמ"ש הר"ם ז"ל בפ"ו מהלכ' אב"הט גבי הזייה דא"א לנגיעה בלא היסט ה"נ בשחיטה א"א בלא היסט והנה רש"י ז"ל בחולין דנ"ט פי' שנתנבלה וכ' בד"ה שאינה ואם אסף אפרה או שרפה ולא נגע בה שאינה מטמאה משום נבילה או נגע בה בפשוטי כלי עץ וכו' ע"ש מוכח דאי נגע בה טמא משום נבילה והוא תימה דמשנה שלימה שנינו פ"ט ועוד בשחיטה עצמה הו"ל לאשכוחי בסכין ארוכה ואי למשא נגיעה קרי לה רש"י ז"ל פשוטי כלי עץ מאי אהנו לה הא מ"מ משא הוא וצ"ע ועיין להר"מ ז"ל ברפט"ו מה"פ ולהכ"מ שם ודע דלפי' רש"י ז"ל לא א"ש מאי דקתני נמצא חומרה קולה עיין להתי"ט מ"ש בשם מהר"ם ז"ל

פרק ה' משנה א' ובתרומה פותח הכבשן ונוטל הר"מ ז"ל בפירושו פירש דהע"ה הוא הפותח ואחר כן החבר יוכל ליקח ממנו אפי' מצאו פתוח ביד הע"ה ופסק הלכה כת"ק והיא סברת רבותינו דבתוספתא שהביא הר"ש ז"ל וכ"פ בחיבורו ע"ש בכ"מ ומ"ש החזו"ן דהרמב"ם ז"ל חזר בו בחיבורו ממ"ש בפי' לא ידעתי מקום לחזרה זאת והר"ש ז"ל פירש דפותח החבר ואם לא פתח החבר אפילו מן הסדר הא' אסור ע"ש וסברא זו לא הוזכרה בתוספתא וסברא רביעית היא והרע"ב ז"ל פירש כפי' הר"ש ז"ל וכ' דהלכה אפי' פתח ע"ה ואפי' מן הסדר הג' וסברא זו לא הוזכרה במשנה לפי פירושו והול"ל ג"כ דאין הלכ' כת"ק אלא כרבותינו דתוספתא והרא"ש ז"ל פי' דפותח החבר ור"ש ור"י אפתח החבר איירי ע"ש והוא נגד התוספתא שהביא הר"ש ז"ל

משנה ג' קרויה שהטבילוה במים שאינם ראויין לקדש משמע דבראוין לקדש פשיטא דכשר ולא מפסלי משום שנבלעו בקרויה דהוי נעשה מלאכה ועיין להרא"ש ז"ל בפי' ולפי"ז יש להכשיר מים שנבלעו בספוג לנטילה דמ"ש מנבלעו בקרויה ועיין להרב אדמת קדש בהלכות נט"י: רבי יהושע אומר וכו' לפי' הר"מ והר"ש ז"ל רבי יהושע לא גילה דעתו לענין הלכה מאי ס"ל דע דהר"מ ז"ל גריס ברישא שהם ראוין לקדש דקמ"ל דאינם נפסלין משום שנבלעו עיון להגהת הרא"ש ז"ל ולפי' ניחא שפיר החילוק דבין רישא לסיפא דבין כך ובין כך דסיפא משום הוספה דאסור וא"צ לדברי מהרי"ק ז"ל אלא לפי הגי' דמים שאין ראוין לקדש ולפ"ז י"ל ע"ד מרן בכ"מ שהביא דברי מהרי"ק ז"ל ע"ד הרמב"ם ז"ל והוא ללא צורך

משנה ד' רי"א יטמא ויטביל הרמב"ם ז"ל פירש דטעמא דר"י דכיון דאינו טמא אלא בגזיר' דרבנן ליכא הכירא ע"ש ואינו ר"ל דבכל טומאות דרבנן ליכא הכירא דבהדיא אמרי' בחגיגה אי דחתכה ע"ה מ"ט דר"י הא מיטמא וקאי אלא ר"ל בטומאה זו דמטעם גזירה דשמא לח הוא כמ"ש בחגיגה ועיין להתי"ט לעיל בפ"ג משנה ז' בד"ה מטמאין. והר"ש ז"ל פירש דטעמא דר"י משום דבעלמא טומאה זו לא גזרו בה הערב שמש ולדבריו מ"ש בגמ' עשאוה כט"מ וכו' אליבא דר"א דוקא וקשה דא"כ מאי פריך שם בתר הכי והתניא מעולם לא חידשו בה דבר נימא דההיא ברייתא כר"י וי"ל

משנה ז' מן הצד ופקקה בסמרטוט וכו' הר"ם ז"ל בחיבורו כ' שניקב בכונס משקה ובמ"מ לא בטל ואח"ך העתיק דין משנתנו ונראה פשוט דמפ' מתני' בנקב במ"מ ומאי דבעי פקוקה לאו משום דליהוי סתימה אלא כי היכי שלא יצאו המים דודאי פקיקת הסמרטוט לא חשיבא לשוויי כלי דאל"ה מלמטה נמי תהני ליה וכן ראיתי שכ"כ הט"ז בסי' קנ"ט בד"ה ולענין ולפי"ה ניחא מה שהק' שם דהא קי"ל דמדרך פיו לא מהני אם מחזיק רביעי' מהנקב ולמטה ע"ש ועפי"ה ניחא דה"ד בכ"מ כמ"ש שם בש"ע אבל במ"מ אפילו מדרך פיו כשר גם מה שהק' להסוברים דבכ"מ אפילו דרך הנקב פסול ממשנה זו ל"ק דהכא במ"מ איירי ואף