משמרות כהונה חלק ג רלא

מסכת פרה

פרק א' משנה ב' וחכ"א אף בני שלש עיין להתוס' במס' ר"ה דף י' שהוכיחו דבן בקר היינו עגל מברייתא דת"כ שנראה מדבריהם דהיינו מדקא' ר"מ אף משמע דמודה לחכמי' דבן ב' לא ובקושיא שהק' מהכא ב' דמדעגל בן שתים ולא הק' בפשי' מברייתא דח"כ נראה מזה דאין הכרח מדקאמר ר"מ אף דאיכא למימר דפליג עלייהו בתרתי הפך ממה שנר' מתחילת דבריהם גם לפי תי' שתי' דקאי אף אחכמים אע"ג דחכמים גופייהו קאמרי אף על ר"י נראה מזה ג"כ דאין זה הכרח ואיכא למי' דפליג ר"מ בתרתי וא"כ נדחית הראיה שכ' בתחילת דבריהם מת"כ וראיתי להמש"ל שעמד ע"ד במקצת וכתב בכוונת דבריהם דהכי מוכחי מת"כ דאי כן בקר היינו פר א"כ פר בן בקר דוקא בן שתים ולא יותר ור"מ קאמר בת"כ בן שלש וארבע ואבן בקר קאי ע"ש ונכון הוא וכן נראה מדברי הר"ש ז"ל דכשהכריח ההכרח שכתבו התוספות מת"כ סיים אלמא אבן בקר קאי ר"מ והרי הוא כדברי המש"ל דוק ותשכח:

עו"ש במשנה מיעטתו חלתו עיין לה' ביהודה תא"ח ססי' ל"ז: פרק ב' משנה א' וחכמים פוסלין כ' הר"ב דס"ל עובר לאו ירך אמו ואפי' למ"ש התוס' בחולין דח"ן בד"ה והלכתא דדוקא גבי טרפות הוא דס"ל לר"י דעובר לאו ירך אמו משום דתלוי בחיות ועובר יש לו חיות בפ"ע ע"ש ה"נ תלוי בחיות כיון דיש לו חיות בפ"ע הוי משוי דהוי כרכב עליה אדם אחר וה' גוד אריה בד"מ ע"ג הצריך עיון בזה ע"ש: עו"ש במשנה ולא זו בלבד אלא כל קרבנות וכו' כ' הר"ב ז"ל דהיינו לומר כמו שנחלקו בפרה כך נחלקו בשאר קדשים וקשה בר"פ אין מעמידין דפריך בגמ' ודילמא ע"כ ל"פ רבנן אלא בפרה דדמיה יקרים אבל בשאר קדשים לא מאי פריך הא בסיפא דמתניתין גופה קתני דפליגי בשאר קדשים ועיין בגמרא שם לעיל בסמוך: משנה ב' פרה שקרניה וטלפיה שחורים יגור בגמרא בכורות דמ"ד קאמר דמילוי זכרות קאמר אבל בזכרות אם לא נשאר גומא פסול ואינו נפדה ואם נשאר גומא נפדין והר"מ ז"ל בפ"ב מה' א"מ בדין ד' מנה אם נשאר גומא בהדי מומין דנפדין ובדין ח' מנה אם לא נשאר גומא גבי מומין דאין נפדין ופוסלין וע"ש בכ"מ בדין ד' שכ' וכ"כ רבי' לקמן וכו' אם נגממו קרניו וכו' תפדה ט"ס וצ"ל אין נפדין ובטלפיה תפדה והטעם פשוט וכו' כצ"ל ועיין לה' חזו"ן מ"ש שנראה שנעלם ממנו דברי הרמב"ם ז"ל בדין ח' ומרן בדין ד' הזכירו והוא תימה

משנה ג' בהר"ש ז"ל ובההיא דזבחים וכו' דמסיק לה בקשיא דעדיפא וכן בההיא דשבועו' מסיק לה התם גבי לב ב"ד מתנה כצ"ל ור"ל דלמסקנא מסיק ק"מ בפירש"י ז"ל שם ומה שכלל בתחלת הדבור ההיא דשבועות עם הנהו מקומות דמוכח מהם דקב"ה היינו מס"ד דשם דקאמר שאני פרה דקב"ה היא ועיין התוס' במ"א

משנה ה' הכל הולך אחר העיקר כ' הר"מ ז"ל בחיבורו וגוזז הראש המשחיר ואין בזה משים גוזז דדבר שאין מתכוין הק' החזו"ן דהא פ"ר הוא ובגמ' דבכורות קאמר הטעם דדמיה יקרים ע"ש ול"ק די"ל דס"ל דפ"ר באיסורי דרבנן שרי כמ"ש התוספות בפסחים דכ"ה ועיין לה' מגן אברהם סימן שי"ד ומה שהוצרכו בגמ' שם לטעמא דדמיה יקרים היינו לר"י בן המשולם דס"ל דבר שאין מתכוין אסור אבל לדידן א"צ לזה ודע דמכאן ילה"ר דח"ש באיסורי דרבנן אסור דהא ב' שערות ח"ש הוא דשיעור הגיזה כמלא היסט כפול כשיעורא דשבת כמ"ש הר"מ ז"ל בפ"א מהל' מעילה ובמ"א הארכתי בזה

פרק ג' משנה ב' כ' התוס' בר"פ הישן וקצת תימה מה מועיל מילוי ס"ס בעי' איש בשעת קדוש ע"ש מה שתי' והתי"ט תמה עליהם דהא דבעי' איש באפר שמזין על הטמא אבל הכא בכהן השורף את הפרה דמעלה בעלמא שמא נטמ' בהדיא קתני כמתני' דלקמן דהוא נוטל ומקדש ע"ש וה' חזו"ן כתב דכוונתם היא כיון דבעלמא בעי' איש לקדוש והכא לא מקדיש איש א"כ קדוש זה אינו כלום ואמאי מחמרינן ביה כולי האי למילוי כיון דהכא מילת' בעלמ' הוא דעבדי' ע"ש ולפ"ד צ"ל דהתוס' ס"ל דמילוי בעלמ' באפר שמזין על הטמא לא בעי' איש דאל"ה הו"ל לאקשויי ממילוי עצמו למ"ל לאקשויי מהזאה ולפי זה התוספות חולקים על הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה"פ שכ' דגם במילוי בעי' איש ובשלמ' לפי פשט דברי התוס' י"ל דה"ק דנהי דבמילזי דבעי' איש בעלמא הכא קתני במתניתין דבתינוקו' סגי בקדו' לא מצינו דהקילו כאן וא"כ דינו כדעלמא דבעי' איש ולכך ק"ל שפיר אבל לפ"ד ה' חזו"ן דחולקים על הר"מ ז"ל בסברא זאת

כתבו התוס' בר"פ הישן דלמ"ד אהל ודוק ל"ש אהל צ"ל דס"ל כר"י דלא היו מביאין דלתות אלא שוורים ובשוורים גלי קרא דשמיה אהל דכתיב בעצמות וגידין תסוככני. ובאוקמתא דרבא שם כ' דקסבר ר"י אהל זרוק שמיה אהל דאל"ה בלא טעמא דדעתו גסה וכו' ע"כ וכ' מהרש"א ז"ל דרבא דלא אוקמה מטעם דאהל זרוק ל"ש אהל דסמיך אברייתא ע"ש וק' דתקשה במקשה מאי מקשה שם והרי דלת וכו' נימא דקסבר אהל זרוק ל"ש אהל דלא ידע הברייתא דאל"ה לא מקשה מידי ע"כ נ"ל דמשמע ליה למקשה ולרבא דס"ל לר"י שמיה אהל כר"י ן' יהודה בנזיר בברייתא דהנכנס לארץ העמים בשידה וכו' דאין ס' שיחלוק ר' יוסי על אביו שו"ר שדברי התוס' הנאמרים באוקמתא דרבא הם תמוהים דמאי הוצרכו לאוכוחי מדבעי טעמא דדעתו של תינוק דס"ל לר"י אהל זרוק שמיה אהל הרי מבואר בגמ' בעירובין ר"ל ע"ב דס"ל לר"י אהל זרוק שמיה אהל בההיא דקאמ' ר"י מערבין לכהן בבית הקברות קאמר בגמ' דטעמיה דקסבר שמיה אהל וצ"ע

הק' התי"ט ע"ד התוס' דבשוורים כ"ע מודו דשמיה אהל א"כ בההיא דחגיגה הו"ל להביאו על גבי שוורים וכתבו עליו בתוס' חדשים ממהרש"א ז"ל דלק"מ דהתם איירי בארץ העמים דגזרו משום אוירא ודוקא בשידה דסתומה מכל צד כמ"ש בנזיר ע"כ ועיין להתוס' בחגיגה שהביאו מגמ' דנזיר דלפום אוקמתא זאת דפליגי באהל זרוק כ"ע ס"ל דל"ג משום אוירא ואם כן ק"ל להתי"ט שפיר

משנה ו' ופרה וכל מסעדיה וכו' כתב הרב ז"ל ואף ע"ג דפרה אינה מקבלת טומאה מעלה וכו' וכ' התי"ט ואי משום מסעדיה א"נ נטמאו לא איכפת לן ומ"מ מעלה עשו ואע"ג דאין עוסקים עם הפרה אלא מחיים עשו מעלה שלא יטמאו מסעדיה