משמרות כהונה חלק ג רל

ולא מבעיא להו בגמ' אלא אמתני' שאח"ז דאיירי בימי הסגר והשתא א"ש מ"ש הרב ז"ל במשנה זו ויטהר ממנו דרחמנא חס עליה דלכאורה ק' דהא בגמרא מבעיא לן ועפי"ז ניחא דבמשנה זו ליכא נפקותא ואמתני' דלקמן הוא דמבעי"ל דשם לא פי' ביום אבל הרא"ש ז"ל כאן הביא הבעיא על משנ' זו וצ"ל דס"ל כתי' בתרא של התו' שם ועיין להמגיה בדברי הרא"ש ז"ל ודוק

ראיתי להחזו"ן שהק' ע"ד התוס' בתי' א' דהא קתני בתוספתא בהדיא דהודו לו דבימי הסגר גמי טהור ודינו כעד שלא בא ליד כהן ע"ש דדחיק ואתי מרחיק ולי לק"מ דלא אמרי' דבימי הסגר טהור אלא בחותך סימני טומאה דאפי' דמוסגר מ"מ סימני טומאה דאנו דנין עליהם לא נראו לכהן ולכן דינם כעד שלא באו ליד כהן אבל התוס' קיימי על מתני' דבסמוך דחתך הבהרת דבמוסגר כבר נראית הבהרת לכהן ולכך קנסי' ליה דהשתא ל"ד כלל לעד של א באו ליד כהן כן נראה לי פשוט

עו"ש במשנה עד שתפרח בכולו הקשה הרא"ש ז"ל דקי"ל פורח מטהו' טמא וזה טהור מ"ה ע"ש מה שתי' דאינו מובן וכבר תמה עליו המגיה ותי' דלא הוי פורח מטהור אלא כי נראה לכהן ומטהר ליה ע"ש ועיין להר"מ ז"ל בפי' במתני' דלקמן דרפ"ח ע"ש ועיין להר"ש ז"ל שם

פרק ה' משנה ג' בהרת ובה שער לכן כ' הרמב"ם בפ"ה דאפי' ר"י מזכה בזה ומדבריו בחיבורו אין נר' כן ע"ש

משנה ה' אבל לא בכחצי עדשה הסמיך לראש ר"ל כיון דסמוך לראש דנסמך לטהרה טהור ואינו מעכב כל זמן שלא נקרח הראש דאין חוזר ונעור ועיין להרמב"ם בחיבו' ומ"ש הכ"מ שם

והנה דברי הר"ש ז"ל על התוספתא שהביא צריכין ביאור וזה נ"ל ביאור הדברים דר"י ס"ל אפי' הראש כיון דחצי עדשה מתחילה היה נסמך לטהרה אינו מעכב אפי' נקרחו ומטעם זה ס"ל לר"י דכי פסחה הבהרת הראש לא הוי דראש נגע אחר דכולו תשלום הפריחה כיון דליכא הפסק בין הפריחה לראש אבל רבנן ס"ל כי נקרח הראש חזרו החצי עדשה לעכב הפריחה והוי מוחלט ולכך כי כסתה הבהרת את הראש הוי נגע אחר שהרי החצי עדשה מפסיק בין הפריחה לראש ולא הוי גמר הפריחה ולס' רבנן הוי מוחלט משום נגע גופו ומוסגר משום נגע הראש זה כללות ביאור הדברים והשאר מוכן למבין ולא ע"ט האסף פה

משנה ו' בשפתו העליונה בשפתו התחתונה הר"מ בפי' מפ"ל לענין דבין השפתים אינו מעכב הפיכת כולו לבן כיון דכי מודבקות אינו נר' והר"ש ז"ל מפ"ל דמצטרפין חצי גריס בזה וחצי גריס בזה ומהר"ם ז"ל הביאו התי"ט מפ"ל דב' בהרת ממש היו א' בעליונה וא' בתחתונה ופרחה מזו לזו באודם שבין השפתים אע"ג דכי מודבקות אינו נר' אפ"ה הו"ל פרח מזו לזו וכשפרח מן הטהורה לצד חוץ הו"ל פורח מטמא וכן הר"מ ז"ל בחיבורו מפ"ל דב' בהרות ממש כמבואר בדבריו בהדיא ופרח מטהורה הו"א כיון דכי לא מדבקות הו"ל ב' בהרות א"כ כשפרת מן הבהרת הטהורה הו"ל פורח מטהור קמ"ל כיון דכי מודבקות הו"ל א' הו"ל פורח מטמא באופן דארבעה פי' יש בזה ודברי מרן הכ"מ בזה תמוהים ע"ש

משנה ז' פרחה במקצתו עיין להתי"ט שהאריך ועיין לעיל בפרק רביעי סוף משנה ז' ולהתי"ט

פרק ט' משנה ג' שמא תכנוס ותפשה הר"מ ז"ל בחיבורו לא הביא טעם זה נר' טעמו דסובר דר"א ס"ל כרע"ק לעיל בפ"ר דס"ל כנסה ופשתה טמא ואנן קי"ל כרבנן דמטהרי שמא ניחא מה שהשיג הראב"ד בפ"ד ממשנה זו ע"ש ועיין להר"מ שם ולה' חזו"ן גם מ"ש החזו"ן מהטעם דלא שמע ר"א ע"ש לק"מ דודאי הטעם היה אומר אע"פ שלא שמעו אבל אינו אומר מה שלא שמע ואין דברי מהר"ם מוכרחי' להרכיבם על פי' הר"מ ז"ל

פרק י' משנה א' דק לקוי קצר והשיעור האורך כ' הר"ש ז"ל בתרי אנפי והר"מ בחי' פ' כרע"ק וכ' והוא דניטלת בזוג ע"כ והיינו לאפוקי למטה אבל למעלה משי' זה ג"כ בכלל קצר וטמא ואינו נקרא ארוך אלא בפ' קמא דהר"ש י"ל וכמ"ש התי"ט וכ"נ מדברי מרן שכתב דטעמו משום דהלכה כדברי כולן להחמיר ואי איתא דלמעלה מניטלו' בזוג הוי ארוך וטהור א"כ הוי קולא ובהכי ניחא מה שהביא מרן דברי הר"ש ע"ד הר"מ ול"ק מה שהקשה הש"ל ע"ש

משנה ב' רש"א אינו מטמא אלא הפוך נר' דר"ש אכולהו פליג ומטהר במפוזר ושאינו מבוצר דאלת"ה איכא למיפרך בק"ו זה דר"ש מה לשער לבן שכן אינו מטמא אלא במכונס ומבוצר ותו דמק"ו דעביד ר"ש נילף נמי למפוזר ושאינו מבוצר אלא ע"כ דר"ש אכולהו פליג ור"י כיון דהשיב לו על הפוך תו ליכא למילף מק"ו למפוזר דאיכא למיפרך מה לשער לבן שכן אינו מטמא אלא הפוך כ' התי"ט דלר"ש אין היקש למחצה ע"ש עמ"ש הש"ל ומה שהוכיח מדאצט' היקישא בת"כ נגע לנתק דאינו פושה לתו וכו' עש"ב. מדברי רש"י ז"ל בכריתות דכ"ב ע"ב נראה דבכה"ג לא אמרי' אין היקש למחצה ועיין לה' חק נתן שם

תם ונשלם מסכת נגעים