משמרות כהונה חלק ג רכט

פרק ג' משנה ה' הנתקין מטמאין בב' שבועו' מדברי הרב ז"ל נראה דהיינו אם באת בהרת במקום שמגדל שער וניתק השער היינו נתקין והוי כמו קרחת וגבחת ושניהם שוין אלא דזה במקום שמגדל שער וזה במקום שאין מגדל שער וכ"כ רש"י ז"ל בפי' החומש דנגעי הנתק היינו בא נגע במקו' הנתק ועפי"ז הוצרך לידחק בפסוק שלאחריו דמ"ש טהור הוא היינו מתורת נתקין אבל מטמא בעור הבשר אבל מדברי הרא"ש ז"ל נר' דכי ניתק שער היינו נתק וא"צ שיהיה בו בהרת וכ"כ הרמב"ן ז"ל בפי' התורה ואתיא מ"ש טהור הוא בקרא דלקמיה בפשי' דליכא נגע כלל והכ"מ בפ"ח ייחס ס' זו להר"מ ז"ל ע"ש דלא ס"ל כהר"ש ז"ל ולדברי כולם קרחת וגבחת היינו בביאת הנגע במקו' קרחת וגבחת דוק ותשכח ועיין להרמב"ם ז"ל בפי' לקמן פ"ו מ"ח ע"ש שכ' בפי' כסברת הרמב"ן ז"ל

פרק ד' משנה ד' שער לבן או שחור לגי' זו הא דקתני סיפ' אין חוששין שמא מיעט מקום שער שחור ול"ק לבן עיין בתי"ט ועי"ל משום דטעמא שאין בו ממש לא אצט' אלא א לשער שחור אבל שער לבן בלאו הכי לא ימעט משים דבר טומאה כמ"ש בת"כ: משנה ה' מה שהק' התי"ט על ס' הראב"ד ז"ל דפיסיון רחוק כגריס גבי אדם טמא טמא מסיפא דמתני' דפ"ק דכיצד להחמיר לא הבינותי. דמהיכא שמעי' מינה דראויין לפיסיון דכי היה בשר שחין ובהק והיו מפסיקין וכשהלכו אחר השבת דשאר הפיסיון סמוך לבהרת כמו רישא דמתני'

משנה ז' כנסה ופשתה וכו' רע"ק מטמא אף לפי' הרע"ב ז"ל דלא יש בה אלא כגריס וכנסה ועמדה על פחות ואח"כ פשה הכנוס מ"מ מודה רע"ק בהלכה כולה שהיא בבא דרישא ולא פליג אלא בנתמעטה דהשאר מן האום קצת ועכ"ל כן דהא לא פליג רע"ק אבבא דהלכה

הר"ש ז"ל פי' משנה זו לאחר הפיטור נמי וביותר מכגריס איירי ע"ש וקשה מה יענה לקושי' הראב"ד ז"ל בפ"ו ממתני' דפ"ט דאמ"ל ר"א שמא תכנוס ותפשה והראב"ד ז"ל משני לה ביותר מכגריס ולהר"ש ז"ל לא יגהה מזור למשנתנו ביותר מכגריס וצ"ל דס"ל להר"ש ז"ל כר"א דהשיב להו הכי כרע"ק ס"ל ולפי האמת לא אצט' לטעם זה דר"א אלא מטעמא דקאמר ר"י שם שמא יולד לו שאין אחר וכיון דלקושטא דמילתא הדין דין אמת וא"צ לטעם דר"א נוכל לומר דר"א כרע"ק ס"ל ועיין להרא"ש ז"ל בפי' משנתנו ולהרב ז"ל

משנה ו' בהרת היא ומחיתה כגריס וכו' הלך שער לבן טמא מפני המחיה מכאן מבואר דהמחיה מצטרפת עם הבהרת לגריס וכמ"ש מרן בכ"מ ברפ"ג מה' ט"צ ע"ש אלא דרואה אני להר"מ ז"ל בפי' משנה זו שלא פי' בבבא זו חלוקת הלך שער לבן כנראה דל"ג לה ובחיבורו בפ"ד ה"י לא כתב בבא זאת דהיא ומחיתה כגריס מיהו הכ"מ שם נראה דגריס בדברי הר"מ ז"ל בבא זו ע"ש וכ"מ מפי' הר"מ ז"ל בפ"ו מ"א וב' ע"ש. ומה שקשה לפ"ז על פי' הר"ש ז"ל שם כבר מישבו התי"ט שם במשנה ב' ע"ש ועיין להתי"ט לקמן בפ"ה משנה ב' ע"ש

משנה י"א ואם ספק טמא כ' רש"י ז"ל בפרק הנחנקין דפ"ז דלת"ק טמא בודאי ואם נכנס למקדש חייב כרת ע"ש אבל הר"מ ז"ל בפ"ב מה' ט"צ ה"י כ' יראה לי דטומאתו בספק וכ' המש"ל דמפ' לגמ' בפ' הנחנקין דנ"מ לענין קדושין דאי הורה הזקן שהוא טמא אם נגע בככר של תרומה טמא ואם קידש בו אשה אינה מקודשת ע"ש וקשה כיון דהר"מ ז"ל פ' כת"ק א"כ שפיר הורה הזקן ואי הורה דטהור א"כ לחומרא הוא וצ"ל דנ"מ דחי קיבלה קדושין מאחר והורה שהוא טהור דלפי הוראתו מקודשת לא' וקדושין שני לא תפסי ואם גירשה א' הו"ל פנויה ולפום קושטא אינו כן אלא דקדושי א' ליתנהו וקדושי ב' תפסי בה והו"ל א"א גמורה אפי' אחר גירושי א' ומ"מ צריך להתיישב בד"ז כיון דאינו טמא אלא מכח ס' אמאי לא הו"ל קדושי ס' ומנא הא מילתא למימר כיון דאינה יכולה ליהנות בהן יהיה מה שיהיה מס' או מודאי לא הו"ל קדושין כלל וצריך להתלמד ד"ז ממקום אחר

פרק ה' משנה ד' רע"א באיש א' טמא בב"א ץ טהור משמע דל"פ אלא באיש א' אבל בב"א ליכא פלוגתא בינייהו וק' דהא א"ב דלת"ק בב"א לא מסגיר כלל אע"ג דממ"נ הסגר איכא ולרע"ק מסגיר כיון דממ"נ איכא הסגר וי"ל דלגבי בי הסגר לא אמרי' דממ"נ כיון דהסגר חמור מהחלט לענין תשמי' המטה לחד מ"ד במ"ק דף ו' ע"ש

פרק ו' משנה ה' רע"א בין כך ובין כך ש טהורה כ' הר"ש ז"ל בין לא כלתה החיצונה טהורה כר"י ע"כ והיינו משום דבתוספתא שהביא הר"ש ז"ל במשנה שאחר זה מבואר דרע"ק מטהר בחיצונה כר"י ע"ש ול"ק מה שהק' הרא"ש ז"ל ועיין להתי"ט מ"ש בשם מהר"ם ז"ל

משנה ו' אר"ש וכו' היתה יתירה מכעדשה הר"מ ז"ל בחי' השמיטה משום דמפרש דר"ש כת"ק ס"ל ואנן קי"ל כרע"ק וכ"נ מדברי הרב ז"ל אלא דק' דא"כ אמאי פ' כרע"ק הא קי"ל דהלכה כרע"ק מחבירו ולא מחביריו ודוחק לומר דר"ש מפרש מילתיה דת"ק וליה לא ס"ל דמנ"ל הא ועיין בהרא"ש ז"ל

עו"ש היה בו בוהק לפי פי' הרב ז"ל והר"מ ז"ל ממשנה זאת מבואר דאם פשה לבהק שמיה פסיון אבל לפי' הר"ש ז"ל אינו מוכרח ועיין להתי"ט לעיל בפ' משנה שהאריך בזה ע"ש

פרק ז' משנה ג' עודהו מסגירו וכי' אבל אם כבר הסגירו אין מחליטו דאין מחליטין את המוסגר כ' הרא"ש ז"ל יראה לי דאם הסגירו ובתוך השבוע באו סימני טומאה והלכו דאין מטהרין אותו אלא יהא בהסגירו כדינו ע"ש ודברי טעם הם אלא דלפ"ז הו"מ לאשכוחה לעיל בפ"א בכיצד להקל כה"ג דביום השבת סוף שבוע לא נולדו וביום א' נולדו והלכו להן ודוק

משנה ד' רא"א לכשיולד לו נגע אחר ויטהר ממנו במס' בכורות דל"ד אייתי בגמ' משנה שאח"ז למיפרך דר"א אדר"א והו"מ לאתויי משנה זו דהיא קמייתא

והנה בעי' בגמ' שם יטהר תנן או ויטהר תנן למאי נ"מ לחתן דאי יטהר תנן קמייתא פטרי ליה בתרייתא ממתינין ליה ואסיק בתיקו והתוס' שם הק' דאיך מטהרי' ליה לקמייתא דהא בעי ימי ספירו ואסור בתה"מ ותי' לחד תי' דאיירי בתוך ימי הסגר ע"כ ולפ"ד צ"ל דמתני' זו דחותך סימני טומאה לא איבעיא לן בה מידי דליכא נפקותא דלעולם לא מטהרי' לחתן אפילו יטהר תנן כיון דמשנה זו בהחלט איירי כדקתני בהדיא