משמרות כהונה חלק ג רכח

פרק י"ח משנה ג' בודקין לעוש' פסח ואין ו בודקין לאוכלי תרומה בגמ' פסחים דצ"ב אמרינן דטעמא משום דלא העמידו דבריהם במקום כרת והעמידו דבריה' במקו' עשה ע"ש וראיתי למהרש"א ז"ל שם בתוס' בד"ה גבי פסח שהק' דאמרי' לא קאמ' טעמ' משום דפסח מצוה עוברת אבל תרומה אינה עוברת ע"ש וי"ל דתרומה זמנין דעוברת זמנה כגון תרומת חמץ בע"פ דאי לא אכיל לה צריך לשורפה ולכך קאמר טעמ' דאפי' בכה"ג העמידו דבריה' וכה"ג כ' התוס' שם גבי קדשים

עו"ש במשנה וב"ה אומרי' אין בודקין עיין להתי"ט שהק' הא תנן דאין הנזיר מגלח על בית הפרס ואפילו אמרי' ב"ש במקום ב"ה אינה משנה מ"מ בדיקה בעי ע"ש ונ"ל דכיון דב"ה לעולם מקילין מב"ש בדוכת' דאשכחן דב"ש מקילין ולא תני לה בעדיות גבי מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה אמרי' דמשבשתא היא וצריך להפכה וא"כ הכא צריך להפכה ויהיו ב"ה ס"ל דבודקין וא"כ ניחא דכי לא בדק אינו מגלח על בית הפרס מ"מ בדיקה בעי ומתני' סתמא קתני דאינו מגלח על בית הפרס ותירץ דעקרי' לה לגמרי כיון דב"ש מקילין ולא תני בעדיות ועיין לה' חזו"ן ומ"מ אני תמיה בעיקר סברת ב"ה הלזו דאין בודקין ומגלח ומביא קרבן דהיכי מצי מגלח על בית הפרס דרבנן ועביד הקפת כל הראש והקשה מהכא למ"ד הקפת כל הראש שמה הקפה גם היכי מייתי קרבן דהוי חולין בעזרה ואפי' בס' דאוריית' אינו מגלח ומביא קרבן ועיין בר"פ ב' נזירין דז"ן ובפ"ג דנזיר דכ"ח ובמס' נדרים די"ט ע"ב ולה' מש"ל בפ"ב דנזירות וצ"ע

משנה ו' ע"ג אבנים וכו' עיין להתוס' במציעא דק"ה ומה שפי' מהרש"א ז"ל בכוונתם הוא דחוק דבתחילה קראוהו ב' ואח"ך קראוהו ג' ותו דהתוס' כ' אפי' יטמא מדרבנן ולפי' הול"ל טומאת ז' מדרבנן ותו מאי ק"ל להתוספו' הא כיון דמדרבנן הוא דטמא לכך נקט התנא היסט לטמויי מדאורייתא כמו שהוא לתי' א' שכ' דאיירי בתחתון נכרי ע"ש ותו דלפ"ד ב' לחיבורין היינו אדם וכלים נוגעין באדם הא בלאו חיבורין טמא הוא ועיין להר"ש והר"מ ז"ל בריש מכילתין ומהרש"ל ז"ל פי' דהאי ג' שכ' התוספות היינו אדם זה העליון שהוא ג' לא הוי אלא א' ולא יטמא אדם אחר ע"ש ולפ"ד מ"ש התוס' בס"ד ולא יטמא אדם היינו אדם דעלמא ולא זה האדם דאיירי ביה והוא דחוק והנ"ל הוא דמתחיל' קאמרי דאיירי בב' לחיבורין דהיינו אדם הנוגע במת נוגע בכלים וכלים בכלים דלובש ג' בגדים ומ"ש ב' היינו ב' דמטעם חיבורין ואח"כ ואפילו לפיר"י דטמא הג' שהוא ב' לחיבורין נוכל לומר דאיירי בג' לחיבורין שהוא רביעי דלובש ד' בגדים כנ"ל בכוונת דבריהם ועיין בהרא"ש ז"ל

כתב הרא"ש ז"ל בפי' משנה זו דרישא או או קתני וסיפא תרוייהו עיין ברש"י ז"ל במציעא ובמהרש"א ז"ל שם ולה' זרע יצחק שם ע"ש

תם ונשלם מסכת אהלות מסכת נגעים

פרק א' משנה ג' להסגיר את העומר בסוף שבוע א' נ"ל דה"פ דאם היתה בו בהרת כגריס ושערה אחת והסגירו הכהן בדינו ובאמצע שבוע א' הלכה לה חצי גריס ולא נשאר אלא כחצי גריס ואח"ך נולד בו עוד חצי גריס שאת ושערה אחת דאי אמרת לא מצטרפי אינו מסגירו דהבהר' אין בה אלא כחצי גרים והשאת אין בה אלא כחצי גריס אמנם השתא דמצטרפי' מסגירו ומ"ש הר"מ ז"ל בפי' ואם היה וכו' אינו מובן ועיין במשנה רפ"ד דלקמן ובחיבורו שפסק' מש"ע הר"מ במז"ל בפי' כס"ד דלרע"ק תולדה וכו' הוא מגומגם דע"כ ל"ל אבות ותולדות דאי אית ליה ואפ"ה מצטרפות עד"ז שכ' הר"מ מאי פריך בגמ' דשבועות טיהרת סיר ההיכל מלטמא

עו"ש במשנה להחליט את שנולד לו פשיון כ' הר"ש ז"ל תימה דבת"כ וכו' ותימה על תמיהתו דההיא דהופך כולו לבן אחר המחיה והו"ל טהור מטמא ועוד דבפסיון עסיק ומאי ענין פריחה לכאן דפסיון ופריחה תרי מילי נינהו וחלוקין בעיסתן ופשוט אצלי דט"ס נפל בספרים

משנה ה' כיצד להקל היה בו שער לבן והלך לו פ' הר"ב ז"ל דאע"ג דלמחר כשהולך אצל כהן מטהר ליה מ"מ איכא נפקותא לקרבן ע"ש ועיין להתי"ט במשנה דבסמוך בד"ה כיצד להחמיר ע"ש ונ"ל דאיכא נפקותא דאי לא חזי ליה בשבת אינו מחליטו חוץ לג' מחנות ואית ליה צוותא בעלמא אבל אי רואין בשבת מחליט ליה ואע"ג דלמחר מטהר מ"מ השתא בשבת משתלח חוץ לג' מחנות ואית ליה צערא דל"ל צוותא בעלמא וס"ל צוותא בעלמא עדיפא ליה ועיין בגמ' במ"ק ד"ו ע"ב ע"ש

פרק ב' משנה ד' כשם שנראה לנגעו כך נר' לתגלחהו משמע מהכא דמקום שבסתר לא בעי תגלחת וק' דבגמ' סוטה דכ"ח דזה אחד מדברים דהלכה עוקבת מקרא דמייתי ברייתא דדריש כללי ופרטי דלא בעי תגלחת אלא מקום שבגלוי והלכה כדלעת ומייתי מתני' בפי"ד ותק"ל משנה זו דודאי מתני' דינא קתני מה שהוא הדין אחר ההלכה דבשלמא למאי דקדריש קראי א"ל קודם ההלכה אבל מתני' דינא קתני ונ"ל דזהו הכריחו להר"מ ז"ל בפ"ט שכ' דאע"פ שצריך לגלח מ"מ אינו מצוה לחפש אחר מקום שבסתר ע"ש ועיין לה' חזו"ן

משנה ה' מנדרי עצמו עיין להר"ש ולהר"ן ז"ל בפ"ק דנדרים ד"ח ע"ש: