משמרות כהונה חלק ג רכז

ומטעם ספק טומאה ועיין להתוס' בנזיר דנ"ד ועיין להר"ש והתי"ט ודוק

משנה ג' מוסיף עליהם ריחים של אדם עיין להראב"ד ז"ל פי"ג מה' ט"מ ולהכ"מ ובגמרא בתרא ד"כ ע"ש במאי דפריך היא גופה תיחוץ עיין שם

משנה ה' והעוף הפורח כתב התי"ט דלפמ"ש הר"מ והרע"ב והר"ש במתני' דלעיל דקתני והעוף ששכן דהיינו בקשור א"כ הכא אפילו אינו פורח אם אינו קשור אינו אהל ובס"ד הכריח דבעי' קשור דאפי' מעוט חלון אמרי' רי' בבתרא ד"ך דבעי' קשירה כ"ש אהל דבעי' חזק טפי ע"ש וכ"כ הר"ש ז"ל גבי מלח דמתני' דאהל בעי' חזק טפי ממיעוט חלון אמנם קשה ממ"ש הר"ש ז"ל לעיל גבי עוף ששכן לחד פי' דאפילו אינו קשור הוי אהל ומיעוט בחלון עדיף טפי דבעי' ביטול ע"ש והשתא תק"ל ממלח ועוד דגבי מיעוט אמרי' בגמ' שם דדוקא בהמה טמאה ואלו גבי אהל תנן לעיל בין טמאה בין טהורה אלמא דמיעוט עדיף טפי מאהל וע"כ צ"ל דגבי חזוק ודאי דבעי' באהל חזק טפי דיכול להתקיים מצד עצמו אמנם לענין דאפשר לינטל לאחר שעה במיעוט עדיף טפי דבעי ביטול משא"כ באהל וליתא לדברי התי"ט גם מ"ש מדברי הר"מ ליתא דשאני בפ' ט"ו דסמך עמ"ש תחילה קשירה גבי בהמה וכ"כ המש"ל שם משא"כ בפי"ג

פרק ט' משנה א' כל שהוא כנגד הזית תוכ' וגבה וכו' כן גרסת הר"מ והק' הכ"מ מ"ש מחבית דסו"פ דכיון דנכנסת הטומאה להחבית נטמא כל מה שבחבית ולק"מ דשאני חבית דהיא כלי חרס ומטמא מאוירו כיון שנכנסה לאוירה וכמ"ש הר"מ גופיה בפי' שם ועיין להר"ש ז"ל כאן מה שהק' מברייתא דקדירה ומה שתירץ ודוק

פרק יו"ד משנה ב' טומאה כנגד ארובה הבית טהור הקשה בדרישה ובט"ז סי' שע"א כיון שאין בארובה פותח טפח אמאי לא יטמא הבית משום סוף טומאה לצאת מהבית כמו ביב שאין ביציאתו פותח טפח בפ"ג דלעיל ע"ש ואפ"ל דהכא מיירי דהכזית מן המת נכנס מהארובה ובכה"ג אמרי' כדרך שנכנסה יוצאה כמבואר בדברי הר"ש ז"ל לעיל בפ"ז ע"ש

עו"ש במשנה ב' רגלים זו עג"ז שקדמו הטומאה לד' שקדמו שניהם את הטומאה אלא אפילו קדמה רגלו של אחד לבר את הטומאה דינא הכי כמבואר בדברי מפרשי משנתנו וכלישנא דסיפא דמתני' דקתני מפני שקדמה רגלו של אחד ולישנא דרישא לאו דוקא

פרק י"א משנה ט' כלים שבין שפתי כפיש' וכו' עד התהום עיין מה שפי' התי"ט בשם מהר"ם ז"ל ודבריו לא יכונו אלא לפי' הר"ש ז"ל בסיפא דקתני טומאה בבית אבל הר"מ פי' בסיפא דמתניתין זה הדין בעצמו והתי"ט בסיפא דמתני' כ' בשם מהר"ם ז"ל דמפ"ל כהר"מ ז"ל וה'ן נסתר מחמ'תו וא"ב צ"ע מה יפרש הרמב"ם ברישא דקתני עד התהום ונ"ל דאף שהכלים בין שפתי הכפישה לשפתי החדות אלא דשקועין עד התהום ובאין בכותליו פ"ט והו"א דאזלי' בתר המשוקע בכותל ובטיל לגבי הבית קמ"ל דאזלי' בתר מה שאין שקוע אלא יושב בין השפתי'

פרק י"ב משנה א' טמא וריב"ן מטהר כ' הרע"ב ז"ל דטמא התנור וכ"ש הצדדים הא דפי' דטמא התנור והצדדין אתיא מכ"ש ולא פי' דטמא על הכל משום דריב"ן לא מטהר אלא התנור ומאי דמטמא ת"ק מטהר ריב"ן ולכך פי' דטמא התנור ובהכי ניחא מה שדקדק התי"ט במשנ' שאח"ז אמאי ל"ק הכל טמא הכא כדקתני במשנה שאחר זה ועפי"ה ניחא

משנה ז' עמוד וכו' אם יש בהקיפו וכו' לפירוש הר"ש ז"ל והוא פי' הר"מ בחיבורו האי דבעי' הקיפו בד' טפחים כדי שיהא גם בצדדין טפח על טפח רוחב ואורך וא"כ בעי' טפח ע"ט מכל הצדדין יק' ממ"ש הר"מ ז"ל והביאו התי"ט במשנה הקודמת לזה גבי קורה דאם מצד אחר ל"ל טפח לית לן בה דהו"ל כמקצת האהל ע"ש דא"כ הכא בצדדין אמאי בעי' טפח ע"ט ועיין בפי' הראב"ד בהשגות במשנתנו ועיין לה' חזו"ן לעיל בפ"ג במשנת טפח ע"ט על רום טפח מרובע ודוק

משנה ח' מדובק למשקוף הבית טמא נר' דאפי' לר"י דס"ל איסקופה כלחוץ מודה דמשקוף כלפנים וכ"כ הרא"ש ז"ל וכ"נ מדברי הר"מ בחיבורו ומדברי הר" ז"ל ועיין להתי"ט שדבריו אינן אלא מן המתמיהין

פרק י"ג משנה א' שירי המאור מדברי הר"מ בפי' נר' דמלא מקדח קטן משיעור רום אצבעים ולפ"ז מאי דקתני שירי המאור בחלון גדול איירי דסתמו והעמידו על זה השיעו' אבל מדברי התוס' בבתרא די"ט ע"ב בר"ה דקיק נראה דשיעור מקדח גדול משיעור רום אצבעים ומאי דקתני שירי המאור היינו בחלון מלא מקדח דאיירי ברישא אם סתמו והעמידו על רום אצבעים וטובא איכא בין ב' הפי' לענין דינא

משנה ה' אלו ממעטין וכו' מה שהק' החזו"ן על הכ"מ שכ' שיטת הראב"ד כשי' התוס' עמ"ש בעניותי בפ"ח לעיל ומה שהק' לשיטת הראב"ד ז"ל מאי מקשה בגמ' בבתרא הא לא מבטל ליה לק"מ דהראב"ד ז"ל בשי' הר"ש לעיל קאי דלא משמע ליה לישנא דחוצצין והגמ' מקשה דהאיכא מקום חבית וא"כ הגרוגרות מיעוט הוא דממעטי וכמ"ש מהרש"א ז"ל שם בתוס' ע"ש

בגמ' בבתרא שם מקשה על ברייתא דהעוף ששכן יהיב ליה לתינוק ומשני במסרט והק' המש"ל הא אמרי' בשבת דלא יהבי' לינוקא משום דאכיל ומתרץ דהכא אליבא דר"י ע"ש וק' דא"כ הרמב"ם בחיבורו דפ' כת"ק שם אמאי כ' במסרט בה' ט"מ ואעיקרא קו' ליתא דהתא בחגב דרכיך הוא דחיישי' דאכיל ליה אבל עיף לא אכיל ליה ופשוט וצ"ע

פרק ט"ו משנה ב' הנוגע בשנייה טמא ואע"ג דשנייה טמאה אינה מטמאה באהל אלא מת דוקא דכתיב ביה אהל. ומכאן ראיה לס' הר"מ ז"ל בפ"ה מה' ט"מ ע"ש להר"מ ועיין להתי"ט לקמן ריש פי"ו ע"ש

משנה ז' בית שמלאו עפר וכו' ביטלו כן גירסת הר"מ ז"ל והק' עליו התי"ט מגמרא דעירובין וסוכה ואין לו' דהר"מ ז"ל סובר דברייתא היא שהביא הגמ' שם ולא משנתנו דא"כ פליגא היא על משנתנו וא"כ הו"ל להגמ' בעירובין למירמא ברייתא על משנה זו שהיא טומאה אטומאה ולא יועיל שינוייא דמחלק בין שבת לטומאה ע"ש: