משמרות כהונה חלק ג רכו

משנה ב' רביעית דם וכו' כתב הרע"ב ז"ל דרביעית דם נ"ל מבמת בנפש והבא מב' מתים נ"ל מנפשת וכבר הקשו התוס' בחולין דע"ב וסנהדרין ד"ד לריש' למ"ל תרי קראי בנפש ונפשת ונ"ל דהנה התוס' שם בחולין הקשו אמאי אין מצטרפין הא תנן כל שטומאתו ושיעורו שוין מצטרפין ותירצו דהכא שאני דמיעט קרא נפשת ע"ש וביומא דפ"א ע"א תירצו דהכא דמעטי' מב' מתים היינו מב' נפלים שאין באחד מהן רביעית אבל הבא מרבעיות טמא ע"ש שכ' שכן איתא בתוספתא ויש לכוין על התוספתא שהביא הר"ש ז"ל דוק ותשכח אלא דאכתי קשה דתק"ל לאידך מ"ד דס"ל דפליגי נמי כרביעית הבאה מב' רביעיות ומעתה י"ל דהעיקר כתירוץ התוס' דחולין דש"ה דמיעט קרא אלא דאי כתב חד מיעוטא לבד הוה מוקמי' ליה לרביעי' דם הבאה מב' נפלים שאין באחר מהן רביעית אבל רביעית דם הבאה מב' רביעיות אה"נ דטמא ולכך אצט' מיעוט אחר ובהכי ניחא לי מה שי"ל בדברי רש"י ז"ל בחולין שכ' דרע"ק נ"ל מנפשות דרביעית דם מב' מתים טמא ואידך קרא דנפש לא אפשר לאוקמה בדם דנפש משמע חד ואיהו אפי' נפשות מטמא ע"ש וקשה דת"ל דלרע"ק בנפש מיותר כיון דנ"ל מנפשות ועפי"ה ניחא דאי לאו דבנפש משמע חד הוה מוקמי' תרוייהו בנפש ונפשות לרביעית דם ולתרי גווני נז' אמנם השתא דכתיב נפש דמשמע לא אפשר לרע"ק לאוקמי בדם דהא אפי' מב' מתים בכל גוונא מטמא רע"ק ועיין להרב שושנים לדוד מה שתי' לקושי' התוס' נז' שהם דברים תמוהים כמו שתראה

עו"ש במשנה מלא תרווד רקב שגבלו כ' הר"ש ז"ל וז"ל אם האהיל על מקצתו אינו כמאהיל על כולו וכן לענין מגע למ"ד מטמא במגע כצ"ל והיינו לר"ש בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל לעיל ועיין בחולין דף קכ"ה ודוק

משנה ד' הגולל והדופק וכו' ואינן מטמאין במש' ר"א אומר וכו' כ' הר"מ ז"ל בפי' דטו' אהל נ"ל מדהוקש למת וטומאת משא לא מטמא משום דבמת גופיה נ"ל מק"ו ור"א ס"ל דהוקש לכל מילי ע"כ נר' מדבריו דמחלוקתם היא דת"ק ס"ל דלא הוקש אלא למאי דכתיב בקרא בהדיא וס"ל לר"א דהוקש לכל מילי ופליגי בפלוגתא דר"מ ור"י במכות די"א ע"א גבי ספר שתפרו בפשתן ויש לעיין בזה בענין פסק הלכה דקי"ל פסול שם וא"כ איתקש לכל מילי וקי"ל כת"ק דהכא ויש לחלק בין הל"מ לק"ו ועיין בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל ולרע"ב ז"ל ואין להאריך

פרק ד' משנה ג' טומאה בבית מה שבתוכו טמא כך גי' הרא"ש ז"ל והרמב"ם ז"ל בחיבורו ומפ' כגון שמילא המגדל כל חלל פתח הבית ואין בו פותח טפח לא למעלה ולא למטה ע"ש וק"ל טובא מאי דמטמאי' למגדל משים דסוף טומאה לצאת מפתח הבית וא"כ לר"י במשנה שלפ"ז דל"ל סוף טומאה לצאת משום דיכול לשרפה במקומה מטהר גם בזה וא"כ הול"ל ור"י מטהר כמו ברישא ועוד דא"כ מאי מוכיח בחולין דקכ"ה מדתני עלה ור' מטהר דל"ל טומאה טמונה נימא לעולם אית: ליה טומאה טמונה והכא דמטהר אסיפא קאי ומטעם דלית ליה סוף טומאה לצאת כמו ברישא ועיין להתי"ט

פרק ו' משנה א' טומאה תחתיו וכו' נראה דבכל אחת מהב' חלוקות יש בהם שנים אינו חוצץ ומביא דבטומאה תחתיו כלים שע"ג טמאים הט' דכיון דחשיב אבל לטמויי הוי כאלו תחתיו האהל כולו מלא טומאה ומטמא הכלי שע"ג דבוקעת לו דרך תחתיו כיון דאיני חוצץ ובטומאה ע"ג כיון דאינו חוצץ הוי תחת הטומאה מתחת לאהל כאלו הטומאה שם וכיון דחשיב אהל לטמא חשיב כל אהל טמא והוי בכל אחת מהב' חלוקות אינו חוצץ ומביא וכ"ג מדברי הרא"ש ז"ל וכ"כ התי"ט להדיא ומעתה מ"ש הר"מ והרע"ב ז"ל דחלוקה א' לענין חוצץ וחלוקה ב' לענין לטמויי קשים לשמוע: עו"ש נתון ע"ג ד' כלים וכו' בהא נמי פליג ר"א ולא חשש התנא לשנות עוד ר"א מטהר וכ"נ מהתוס' שהביא הר"ש ז"ל להדיא ודברי מהר"ם ז"ל שהביא התי"ט תמוהים מהתוספתא נז' ומכאן תשובה מוצאת לקושיא א' שהקשיתי לעיל בפ"ד מ"ג ע"ש

משנה ב' קוברי המת שהיו עוברין וכו' כ' הר"ש ז"ל דהיינו מלוי המת ע"ש נר' מדבריו דהסתימה אינה מועלת אחר שמת המת ועיין להכנה"ג בי"ד סי' שע"א משם מהר"י הלוי ז"ל ע"ש ומ"ש הר"ש ז"ל דהסתימה מועלת בלא ביטול נראה מדבריו שאין חילוק בין אוכלין לכלים ולא כדעת התוספות בבתרא לפמ"ש מהרש"א ז"ל שם ודבריו מוכרחים בדברי התוס' שם וכ"מ להדיא בדברי התוס' בשבת דמ"ד ע"ב ודלא כמרן בב"י בי"ד רסי' שע"א ועמ"ש בעניותי שם

עיין להרמב"ם בפט"ו מה' ט"מ ומה שהשיג הראב"ד ז"ל דבמת שלם ימעטו מד' טפחים ע"ש תמהני דדין זה דהמת פתחו בד"ט לא נאמר אלא לענין סוף טומאה לצאת אם הפתחים נעולים אבל לענין טומאת אהל כמו חור שבין ב' בתים אין חילוק בין במת שלם לכזית כדתנן לעיל פ"ג ע"ש והיותר תימה ע"ד מהר"י קורקוס ז"ל שהביא מרן שם בהשגה הסמוכה לזה עיין שם וצ"ע: משנה ד' מעזיבה שבין בית לעליה עיין להתי"ט מה שתי' לקושית מרן הכ"מ דמעזיבה שאני דמשמשת לבית כמו לעליה עיין שם ואין דבריו מוכנים דקושית מרן היא מדין מעזיבה שתחת האויר שהביא הר"מ ז"ל סמוך לד"ז כמי שמבואר בדברי מרן ז"ל והיא ממש דומה לכותל שבין הבית לאויר ודבריו צריכים עיון

משנה ה' טומאה בין הקורות וכו' לפי' הר"ש ז"ל דמתני' ר"י דכל המעזיבה לעליה וא"כ אינה בוקעת אלא למעלה ואינה יורדת דומיא דמחציו ולצד הבית לרבנן דאינה בוקעת אלא למטה דלעולם אינה בוקעת אלא לצד דמשמשת לו ולכך אין בה פותח טפח בוקעת ועולה ואינה יורדת וביש פותח טפח משום דהוי דבר סתום ול"ק מה שהקשה עליו הרא"ש ז"ל ועיין להתי"ט ז"ל ולהשגת הראב"ד ז"ל בפ' כ"ד מה' ט"מ ומ"ש מרן ז"ל שם ודוק היטב: פרק שמיני משנה ב' והסככות והפרעו' וכו' עמ"ש התוס' בנדה דז"ן ע"א דהא דאין נאמנים עליהם הכותי' משום ס' טומאה ברה"ר א"נ משים מובדלות ולכך לא הוי אלא מדרבנן ע"ש וקשה לפי' הא"נ א"כ אפי' הלכו ע"פ כולה לא יהיו נאמנים כיון דאפי' הלכו ע"פ כולה ליכא איסור אלא מדרבנן ובגמ' שם מבואר דגבי אילן המיסך בהלכו ע"פ כולה נאמנים וצ"ל דמ"ש א"נ היינו בההיא שהביאו אבל בגמ' דנדה איירי באילן המיסך דאינם מובדלות