משמרות כהונה חלק ג רכה

הטומאה ולא מגע וס' ר"י בהיה עליה גם מגע ועיין להתוס' בפרק דם חטאת ולה' מש"ל באורך

פרק כ"ט משנה ב' שלש כסתות הן עיין לה' חוות יאיר סימן קמ"ג עיין שם

פרק ל' משנה ג' תניא בתוספתא והביאה הר"ש ז"ל כוס של זכוכית שניקב והטיף לתוכו אבר ריב"נ מטמ' משום כלי זכוכית רשב"ג וכו' מטמא ע"כ נר' דרשב"ג דמטמא משום כ"מ היינו אפי' מדין כלי מתכות דאזיל בתר המעמיד דאל"ה היינו ריב"נ ונר' שזה עצמה הברייתא שהביא הגמרא בפ"ק דשבת דט"ו אלא שהביאה בקוצר והשמיט הא דריב"נ וניחא מם שהק' התוס' שם דמנ"ל וכו' דילמא ר"מ מטמא משום כלי זכוכית עש"ב ועפי"ה ניחא

ניקב ועשאו בין בבעץ וכו' עיין מה שנסתפק החזו"ן בכלי נחשת שדיבקו בדבק הברזל אם מועלת הסתימה ע"ש ועיין לעיל פ"ג מ"ח דמבואר שם דלרע"ק דקי"ל כוותיה כל סתימה במינו הוי סתימה מעלייתא ע"ש

פרק א' משנה ב' כיצד ג' וכו' כ' הרשב"א ז"ל הביאו המש"ל דלהסוברים דל"ד אלא ה"ה כל הכלים הא דנקט קרא חרב למעוטי כלי חרס דאיהו נעשה אב הטומאה אבל רש"י ז"ל בפ"ב דעירובין כ' דנ"ל מוחטאו ע"ש וכמו שהביאו המש"ל ע"ש ואני תמיה דבשבת דף פ"ד ע"א נ"ל אין מדרס לכלי חרס מהיקישא דמשכבו לו ע"ש והשתא למ"ל היקישא הא פשיטא דלית ליה מדרס דאי אית ליה מדרס א"כ ע"כ מטמא בטמא מת דתנן בפ"ו דנדה כל המטמ' מדרס מטמא ט"מ ע"ש וא"כ כיון דנ"ל מוחטאו דאין כלי חרס מטמא בטמא מת א"כ ע"כ דאין לו מדרס ולמ"ל היקישא וצ"ע

משנה ג' אר"מ יש לי חמישי וכו' כ' הר"ש ז"ל ה"ה דהול"ל יש לי ששי וכגון שהכניס השפוד לאהל ב' וכונתו מבוארת דהשפוד הכניסו לאהל ב' והיה תחת האהל אדם דמטמא השפוד לאדם על ידי האהל והאדם מטמא הכלים והכלים אדם אחר והרי ששה אהל ושפוד ואהל ואדם וכלים ואדם אבל אין לומר דהיו תחת האהל הב' כלים דמטמאו מן השפוד ע"י האהל דא"כ הכלים נעשו אב הטומאה דכלים בכלים לעולם נחתי דרגא ולא הוו כמו הכלים הא' כמ"ש הר"ש ז"ל בסמוך במשנה ב' ע"ש וא"כ כשמטמאו אלו הכלים שנטמאו בשפוד את האדם אינם עושין אותו אלא א' ולא אב הטומאה ואיך חוזרין הכלים ומטמאו האדם טומאת שבעה אלא ע"כ כמ"ש ועיין להמש"ל וצ"ע ונראה דה"ה דהומ"ל יש לי שביעי לפ"ז והיינו דהאדם שנטמא בשפוד טימא כלים ע"י אהל ג' אלא דאפשר דאין הדין כן דאדם משנה ד' תניא בתוספתא הביאה הר"ש ז"ל מדרס כלי זכוכית טמא מדרס כלי חרס טמא וכ' הר"ש ז"ל דאית דגרסי טהורין ר"ל בשניהם והק' הא כל דאית ליה טהרה במקוה טמא מדרס ע"ש והוא תימה דכלי זכוכית לית ליה טהרה במקוה כמ"ש בסוגית י"ח דבר בשבת וכ"פ הר"מ בפ"א מה"כ ונ"ל דכוונתו דהגמ' אמאי לא הכריח מזאת הברייתא דכלי זכוכית ל"ל טהרה ומקשה לס"ד אע"ג דמסקנא לא קאי הכי אמנם היותר מתמיה על הר"ש ז"ל שהביא ברייתא זו דמדרס כלי חרס טמא ולא נתעורר שהיא הפך ת"ע בשבת רפ"ד דאין מדרס לכלי סרס ומפיק לה הגמרא מהיקישא דהוקש משכבו לו וכ"פ הר"מ בפ"ו מה"כ דמדרס כלי חרס טהור. אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה נ"ל ע"פ מ"ש במחלוקת דבהרת קדמה לשער דאמר הקב"ה טהור טהור ופי' דדעתו דטמא אלא דמפי עליון לא תצא הרעות ולכך אמר טהור שני פעמים ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות ולכך אי נכנסה כלים בטהר' ויצאה בטהר' הו"א אין מיעוט וכו' ולכך קא' אשריך כלים שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה

תם ונשלם מסכת כלים מסכת אהלות אב הטומאה אינו מטמא כלים ע"י אהל

משנה ו' הותזו ראשיהם וכו' הר"מ בספ"א מה' ט"מ פ' הותזו ראשיהם ועדיין מעורה בעוד כמת חשיב ואם נשחט בו ב' הסי' חשיב כחי ותמה מרן הכ"מ דבחולין דכ"א ע"א דאם נשחטו ב' הסימנים חשיב כהותזו ממש דקאמר בעולת העוף לרבנן ולא פלגיתו ומה שתי' דהר"מ מפ' דפליגי הלישנות בזה ע"ש הוא תימה דתקשה לל"ק ממתני' שהביא מרן ז"ל דקתני שחט ב' וג' הרי הוא כחי וי"ל דבגמר' קאמר במליקת עולת העוף לרבנן והמליק' היא מן העורף וא"כ כשהגיע לסימנים כבר שיבר המפרקת וכשחתך הסימנים לא נשארת מעורה במפרקת ולכך הוי כהותזו ממש אבל נשחטו ב' הסימנים היינו ששחט מן הצואר וא"כ נשארה מעורה במפרקת ובשר שעמה ולכך הוי כחי אבל להרמב"ם לא יתכן זה

ודע דהר"מ פ' שם דנשברה המפרקת או הותזו הוי כמת וזו ואצ"ל זו קאמר ופ' כשמואל דשבירת המפרקת הוי כמתה ולשמואל כ"ש הוחזו ממש והתוס' שם שכ' דפליגי אשמואל היינו הני אמוראי אבל שמואל מורה להותז דמכ"ש הוא ועיין לה' ש"ל

משנה ח' רמ"ח איברים וכו' כ' הר"מ בחי' בפ"ב מהט"מ דנ"ל מדכתיב חלל חרב ואין חילוק בין חלל חרב לחלל אבן אלא זה אבר שפלטתו חרב ע"ש וקשה דא"כ מנ"ל דחרב הרי הוא כחלל ועיין להר"מ בפ"ה כאן ובנזיר בפ' כ"ג

פרק ב' ורוב בנינו עיין להרע"ב ז"ל כאן ובפ"א מס' עדיות מ"ז ודוק ועיין להתי"ט שם: