משמרות כהונה חלק ג רכד

ז"ל שכ' דלא נגעה במת עצמו ושכן מדוקדקים דברי הר"מ וה' חזו"ן נעלם ממני דברי התי"ט ע"ש יעיין לה' בחיבורו ולהש"ל ע"ש ועיין להר"מ בפי' המשנה לקמן בפי"ט מ"ס ע"ש

פרק י"ט משנה ו' מטה שניטלו ב' ארוכות וכו' עיין להר"ש במ"ש קצרה וב' כרמים ודוק בדבריו ועמ"ש בעניותי פרק י"ח משנה ה': משנה ז' פתחה מלמעל' טמאה נפתחה מלמעל' וכו' לפי גי' זו רישא בפתחה מלמעלה ומאי דקתני נפחתה מלמעל' היינו בפתחה מן הצר ועיין במש' ט' ולהר"מ בחיבורו ולס' חזו"ן ע"ש

פרק ך משנה ב' מקל שעשאו בית יד לקרדום התוס' בשבת דמ"ח ע"ב בד"ה אי חיבור כ' בשם רשב"ם ז"ל דגבי שלל של כובסין פשיט"ל שהוא מדרבנן דכל א' טמא בפ"ע אבל גבי מספוהת אי לא חיבור מדאורייתא אין להם לרבנן לגיור כיון דכל פרק בפ"ע טהור ע"ש והק' החזו"ץ ז"ל דא"כ היכי כ' שם בסמוך דמקל מדרבנן כיון דכל פרק בפ"ע טהור אמאי גזרו רבנן טומאה ע"ש ול"ק דקרדום בלא יד טמא ודוקא לפי' הר"מ לעיל פי"ג מ"ג גבי נשבר מקופו דטהור ע"ש בהר"ש ובהרמ"ב ז"ל אמנם אכתי תקשי קושיתו בדיוסטר וצ"ל דאחר דמשני במספורת איכא טומאה דאורייתא בשעת מלאכה יש להם לגזור במקל בש"מ אטו מספרת ולא כ' רשב"ם כן אלא קודם דמשני דאיכא טומאת דאורייתא וס"ד דליכא טומאה דאורייתא כלל

משנה ו' סדין שהוא טמא ועשאו וילון וכו' אבל טמא ט"מ כ' החזו"ן לשי' הר"מ בחיבורו אפ' דגריס אבל טמא מגע מדרס ואח"כ דחה זה דא"כ הגמ' במנחות אמאי לא מייתי ממתניתין דהכא דהיא הקודמת ע"ש ודברים אלו נאמרו שלא בכוונה דאי גרסי' הכא מגע מדרס היינו בשעת פריחת מדרס הו"ל כאלו נגע בעצמו ומה ענין לשבע ליה טומאה והגמ' שם לא מייתי אלא מר' יוסי דנגע במדרס ע"ש והוא תימה: פרק כ"ב משנה א' או שחיפן בשיש עיין להתי"ט ז"ל מה שהק' ממשניות דלעיל פי"א מ"ד וי"ו ועמ"ש בעניותי שם

משנה ד' כסא שקבעו בעריבה עיין להב"מ שכ' דמתני' לענין חיבור שאם נטמאת העריבה בה' מטהרין הכסא אבל אם נטמא הכסא מודו דטמא ע"ש וק' דא"כ איך מתיישב מאמר שמאי אף העשוי בה דר"ל אף העשוי בה טמא עיין בתוספתא שהביא הר"ש ז"ל הא לענין חיבור אדרבא הוי חיבור העשוי בה יותר מכסא שקבעו בה א"כ איך מתיישב אומרם אף: משנה ט' כופת שסירקו וכרכמו ועשאו פנים מקשי' דמ"ש מארוכות דבע"ה דפט"ז מ"ב דאמרי' כרכמן וסרקן טמאות ע"ש ולפי פי' הר"ש והרע"ב ז"ל במשנה זו לק"מ דהם ז"ל פירשו דמתניתין לענין מדרס וכי כרכמו ס"ל לחכמים דלא חזי למדרס אבל מתני' דלעיל לענין פשוטי כלי עץ ולא לענין מדרס ורב המרחק ביניהם אבל להר"מ קשה דפי' כאן כמו במשנה דלעיל ועיין להחזו"ן

פרק כ"ג משנה ב' אבל אוכף של נאקה טמא הר"מ בפי' מפ"ל דטמא מושב ות"ק קאמ"ל ע"ש וק' עליו מברייתא דת"כ שהביא הר"ש ז"ל דלא קתני בה ר"י אומר נר' דכולה ר"י וקתני אבל של נאקה וכו' נר' בהדיא דטמא מרכב קאמר לה אמנם ראיתי הברייתא גופה בת"כ והנה היא שנויא כלשון משנתנו ממש ובדברי הר"ש ז"ל באה בט"ס

פרק כ"ד משנה ב' ושל אבנים טהורה מכלום מסיים הגמ' בשבת דפ"ד ואם יש בה בית קיבול רימונים טמאה והד"מ בסי' השמיטה גר' דטעמא הוא מדאמרי' בגמ' שם ולחנניה טלטול ע"י שוורים שמיה טלטול אין ומייתי מדר"י דשמיה טלטול נר' מלשון הגמ' דקאמ' ולחנניה דלרבנן לא שמיה טלטול א"כ ע"כ דרבנן לא ס"ל כר"י ור' יוחנן אליבא דחנניה אמרה למילתיה ופסק הר"מ ז"ל כרבנן ועיין בתוס' שם

פרק כ"ה משנה ב' המרדע וכו' לפי פי' הר"ש ז"ל דפי' אם נפלו משקין טמאין על החרחור וכו' סיפא דקתני לא הוזכרו אלא לשירים אפשר לפרשה לענין אם נטמאו השירים וכפי' הר"מ ברישא יפרש הר"ש ז"ל בסיפא אלא דמדברי הרע"ב ז"ל אין נר' כן דברישא הביא ב' הפי' ובסיפא פי' לענין אם נשברו נר' דאפי' הר"ש יפרש סיפא כמו שמפ' לה הר"מ ז"ל וא"כ מ"ש הר"ב ז"ל בפנ"ט דשירי הדרבן אם נטמאו השירים מפ' לה כר"י דהילכת' כוותיה ולכולהו פי' אתיא ושירים דמתניתין דהכא אי אפשר לפרשה במתני' דהתם דהא ר"מ פליג אר"י בזה ועיין לה' חזו"ן ודע דמדברי הרע"ב ז"ל נר' דהר"מ אין מודה להר"ש ז"ל אלא דבחיבורו כלל תרוייהו ע"ש ועיין לה' מש"ל ז"ל ולה' תי"ט ודוק

פרק כ"ו משנה ז' אין מחשבה מטמאתן אלא העוצבה כתב הר"ש ז"ל דבתוספתא תניא דעור שחשב לקצע טהור משמע מדבריו אפי' כי הדר וחשב עליו שלא לקצע ומתניתין איירי בלא חשב מתחילה לקצע וכ"נ מדברי התוספות בקמא דס"ו ע"ב שהק' מאי פריך והרי עוצבה נוקמה בחשב עליו לקצע דצריך מעשה ע"ש ואי איתא דאם חשב עליו להניחו כך אע"ג דחשב עליו מתחילה לקצע ירד לטומאה מאי קושי' הא מתני קתני מחשבה מטמאתן אלא ע"כ כדכתי' אבל רש"י ז"ל בפ' דם חטאת ב' דקצוע או מחשבה מועלת אע"ג דחשב מתחילה לקצע ולפ"ד ל"ק קושית התוספות הנז'

משנה ח' ושל גזלן וכו' עיין בתוס' יו"ט ובסוגיא קמא דקי"ד ובמהרש"א ז"ל בפירש"י במתני' שם ע"ש

פרק כ"ח משנה ו' טלייה על הבגד מטמא שנים ופוסל אחד הר"מ בפי' כתב דכיון דמחובר הוי כל הבגד אב הטומאה ממש ומשמע דמטמא אדם וכלים ודוקא דמחובר לו משני צדדים זה כנגד זה כמ"ש במשנה ז' אבל הר"ש והרע"ב ז"ל פי' לענין אוכלין ומשקין לבד והיינו משום דמפרשי למשנה בחיבור מצד אחד לבד ומשנה ז' דין אחר ומ"מ לענין הדין מודו דאם מחובר מב' צדדים מטמא אדה וכלים והוי אב הטומאה גמור ועיין להמש"ל ז"ל ועיין לעיל פי"ח מ"ז ומ"ח ע"ש ורדק

משנה ח' טלית שהתחיל בה לקורעה יכו' עיין בהר"ש ז"ל באורך ונראה מדברי רש"י ז"ל שהביא הר"ש ז"ל דהקושיא היא מס' ר"י ובהיו עליה ב' טומאות מקודם ולא ידעתי מאי ק"ל להר"ש ז"ל מפ' דם חטאת נימא דההיא איירי דלא היה עליה אלא אב