משמרות כהונה חלק ג רכג

פרק ט"ו משנה ב' דף של נחתומים וכו' כ' הר"מ דוקא דף של מתכת אבל של עץ רבנן מטהרי וכן מבואר בגמ' בבתרא שם דמוקי בדף של מתכת דוקא ושאובה דרבנן עיין שם ומעתה מ"ש הר"ש ז"ל אף בדף של מתכת היינו לר"א דר"א מטהר אף בדף של מתכת אבל רבנן דמטמאו דוקא דף של מהכת ודברי הר"מ והר"ש ז"ל שפה אחת ודברים אחדים ואינם חלוקין בעיסתם כאשר חשבו רבים

פרק ט"ז משנה ז' בל משמשי משמשיו היינו במשמשי משמשיו ואינו משמש את האדם אבל במשמש תרוייהו אפילו בשעת גמר מלאכה לבד טמא והיינו ההיא דרשא דת"כ והנה התוס' בבתרא דס"ו ע"א בד"ה ושאני כ' דדרשא דת"כ אסמכתא והוכיחו ממ"ד מסגרתו למעלה ומהרש"א ז"ל דהומ"ל ממ"ד מסגרתו למטה ונ"ל דהיינו מ"ש התוס' בס"ד ולע"ד למטה טמא מדכתיב הטהור דר"ל הוכחת מהרש"א ז"ל וכן התוספות במנחות שם הוכיחו זאת ההוכחה עצמה ע"ש. ודע דדברי התוספות במנחות מגומגמים במ"ש דאע"ג דבעיא היא הגמ' קאמר את"ל מדאורייתא טהור מדרבנן מטמא ולר"א שמא מדאוריית' טהור ולא ידעתי מה ישבו לר"א דמכל מקום מדרבנן מיהא טמא

פרק י"ז משנה א' ר"א אומר במה שהן פי'

הר"ש ז"ל כמו שמפרש ואזיל ואתא לאשמועי' מאן ת"ק ר"י א"נ אב' וכו' ומיהו משמע וכו' דבכלי בע"ה הם כצ"ל ר"ל דלפי' אי נמי ת"ק בכלי של בע"ה בין כלי בין קופות ברימונים ור"א ס"ל דקופות בתבן ודחה זה דמדפירשם כולם ר"א משמע דת"ק פליג אכולהו וס"ל לת"ק דכולהו בכלי בע"ה דשיעורן ברימונים ומה שפי' החזו"ן בכוונת הר"ש ז"ל לא יתכן ובפרט מ"ש דלפי' אי נמי מפרש במה שהן כפי' הר"מ והר"ב ז"ל לא יעלה על לב והנכון כמ"ש כנ"ל

משנה ד' הרימונים שאמרו וכו' הר"ש והרא"ש ז"ל חלוקין בעיסת' והמתבונן מדבריה' יראה חילוק מציאות ביניהם והרע"ב ז"ל כ' כשיהיו ג' רימונים אחוזים זב"ז ויצא האחד ע"כ ר"ל כשיהיו אחוזים זב"ז צריך נקב גדול יותר וכ"כ התוס' בעירובין וכמ"ש התי"ט ויש לכוין זה בדברי הר"מ בחיבורו והוא להפך ממה שפי' הראב"ד ז"ל והוא היותר נכון

משנה ה' אמר ר"י לא הוזכרו וכו' כ' הר"ש ז"ל דאי לאו מתני' דהכא וכו' דהומ"ל דרימוני בדן דנקט וכו' ע"ש ולא הבינותי אמאי הוצרך לידחק בכך דבפשיטות הומ"ל דאי לאו מתני' דהכא הו"א דשאר רימוני גריעי אפי' מכל שדרכו לימנות כמו ס' ר"מ דהכא וצ"ע

משנה ט' ולמה אמרו אחת גדולה וכו' הר"מ בחיבורו בפ"ח מה' מעילה הל"ה כ' דנוטלין באמה בת כ' אצבעות ומחזירין באמה בת כ"ד אצבעות ע"ש והוא תימה דממתני' דהכא מבואר דאין ביניהם אלא חצי אצבע או אצבע ונ"ל דהר"מ מפ' מתני' דקתני ולמה אמרו א' גדולת וכו' ל"ק אריסא אלא אב' אמות דבת ה' ובת שש טפחים אלא דקשה מגמ' דמנחות קאמר תרתי למ"ל חד לכספא ודהבא וחדא לבניינא ע"ש ולדעת הר"מ צ"ע וצ"ל דהר"מ גריס חדא לכספא וחדא לדהבא והשתא פשיט"ל דהאינו דנוטלין באמה בת ה' ומחזירין באמה בת שש אלא דהמק' הקשה הנך תרתי למ"ל ומקשה אתרוייהו ומשני חדא לכספא וחדא לדהבא דמלאכת הכסף קלה מדהבא אלא דעדיין קשה אמאי השמיט הנך תרתי דכספא ודהבא וכמו שכן הק' מרן בכ"מ ז"ל וצ"ע

משנה ט"ו מן הנייר טמא מוכח מכאן בהדיא דנייר של עשבים אינו מקבל טומאה ואם עשה לו בית קיבול מקבל טומאה וכן כתב הר"מ כחיבורו בהדיא ומהתימה על התי"ט לעיל בפ"ב בד"ה והניירות שכ' דניירות מקבלין טומאה כמו מחצלת ולעיל בפי' תמהתי עליו דנעלם ממנו דברי הר"ש והרא"ש שם ע"ע אמנם גם דברי הר"ש שם בפי' תמוהים במה שפי' על התוספתא דקתני שעשאה לחבית וכו' דחמת דנייר לא מקבלת טומאה והא חמת כיון דאית בה בית קיבול מקבלת טומאה כמו שמבואר ממתני' דהכא ועל התי"ט אין להק' באופן זה דיפרש ההיא דניירות ביש בה בית קיבול די"ל לשי' אזיל דבמתני' דהכא פי' בשם מהר"ם ז"ל דחדא קתני מעור המצה ומהנייר ע"ש דלפי' פי"ז הנייר אפי' אית ביה בית קיבול אינו מקבל טומאה אמנם על הרא"ש ז"ל קשה דמפי' במתני' דהכא נר' דמפ' לה מן הנייר מילתא באנפי נפשה גם דברי הר"ש לעיל בפי' מגומגמים שכ' דעור ונייר אינן חלולין וכולהו בלית בהם שיעור קבלת טומאה ע"ש ולשי' שם אמאי הוצרך לזה בנייר ועל כ"ז צ"ע

משנה י"ז מחצלת קנים ושל חלף עיין להר"מ בחיבורו ועיין למרן בש"ע א"ח סימן תרכ"ט דין ו' ע"ש

פרק י"ח משנה ג' ושאינן מקבלין כדרכן מפי' הר"מ ז"ל דב' בבו' הם וסיפא לענין מ' סאה ומשמע מדבריו דבאלו הכלים גופייהו איירי דנטלה אחת מהם וצ"ל דנ"מ אם יחדן להיות מסומרין דהשתא אהני לן דטהורין מטעם עשוי לנחת וזה נ"ל כוונת הר"מ בפ"ג מה"כ דין ח' דנקט לתרי בבות כחד לומר דלענין לתרי בית קיבול לא חשיב ולענין מ' סאה עדיין בחזקתו ואע"ג דכ' דין זה בה' ז' אשמועי' השתא בדין ח' אפי' בניטלה וכמ"ש ודוק היטב

משנה ה' נטלה קצרה וב' כרמים טמאה הטעם דעדיין תמונתה עליה אבל אין הטעם. משום דחזי למיסמך אגודה דא"כ גם ארוכה וב' כרמים ליטמא אלא ע"כ דרבנן לית להו האי טעמא ולפי"ז מתני' דלקמן דס"פ בפלוגתא דר"א ורבנן דקאמר בגמ' דטעמייהו דרבנן דחזי למיסמך ע"כ ס"ל כרבי נחמיה דכיון דטעמא משום דמיסמך אגודה כך לי ארוכה וב' כרמים ולפי"ז צדקו דברי מרן ז"ל בכ"מ שכתב לתרץ קושי' הראב"ד הראשונה דפ' כרבנן דס"פ והיינו כר"נ דיחידאה הוא וכ' מרן דמשום הא ל"ק משום דרבנן כוותיה קיימי לכך פ' כמותו ולכאורה קשה דמאן לימא לן דרבנן דס"פ פליגי ארבנן דר"נ נימא דמאי דמטמא איברים היינו קצרה וב' כרמים ואתי כרבנן ואי משום דגמ' בסוכה הזכיר גם ארוכה הו"ל למרן להביא הגמ' ועפי"ה ניחא דע"כ רבנן דר"נ לית להו ה"ט דחזי למיסמך אגודה ומאי דמטמאו היינו המטה הנשארת דעדיין תמונתה עליה אבל הקצרה וב' כרמים לפי' לא מטמאה ולפי"ז מ"ש התוס' בסוכה דסוגיא דגמ' כר"נ מדמעטינן בארוכה וב' כרמים ל"ד דגם מקצרה וב' כרמים ילה"ר באופן דלרבנן דר"נ לא מטמאו הקצרה וב' כרמים דפי' אלא המטה ועיין להר"ש והרא"ש ז"ל לקמן במש"ז ודוק

משנה ז' היתה טמאה טומאת ז' כתב הר"מ בפי' דנטמאה במת טומאת ז' ועיין להתי"ט