משמרות כהונה חלק ג רכא

דלעיל היינו חברן בארץ ודקתני אחת בטיט ואחת שלא בטיט לרבנן ניחא דעליה ועל התנור היינו דחבר את האבן בארץ ועליה ועל האבן היינו דלא חבר האבן השנית בארץ ורבנן היא אמנם לאידך פי' דחברן זל"ז ואחת בטיט וכו' ר"י היא קשה דעליה ועל התנור היינו דחברה עם התנור ועליה ועל האבן היינו נמי דחברן זל"ז א"כ אמאי טהורה דהא לרבנן לא משכחת לה אחת בטיט ואחת שלא בטיט וצ"ל דהא מני ר"י וכ"כ התי"ט ע"ש וראיתי לה' ש"ל שתמה על הרע"ב דאמאי דחיק לאוקמה כר"י נוקמה כרבנן וכשלא חברן בטיט כלל וההיא דאחת בטיט וכו' שאני דחדא מנייהו בטיט אבל הכא לא חברן בטיט כלל ובפי' הר"מ ע"ש והם דברים שלא בהשגחה דהר"מ מפ' דחברן בטיט דלעיל היינו חברן בארץ ולא זל"ז א"כ משכחת לה לרבנן אחת בטיט וכו' דמטמאה ומה דמות יערוך להרע"ב והר"ש לאידך פי' דמפרשי לה דחברן בטיט היינו דחברן בראשיהן זל"ז וא"כ אחת בטיט וכו' לא משכחת לה כלל דחבור בארץ לא מהני ולא מידי לדידהו כלל וא"כ לרבנן לא משכחת לה אחת בטיט וכו' כלל וא"כ לרבנן אי חבר האבן זו עם האבן השנית טמאה לדידהו ואי דלא חברן א"כ דכוותה גבי תנור אמאי טמאה ולכך הוצרך הרע"ב לאוקמה כר"י וטהורה מכח דליכא ג' והרא"ש כ' בפי' דמכאן מוכח כפי' דחברן בארץ ע"ש

משנה ד' הר"ש הביא תוספתא דקתני ב' חביות וכו' ומפ' לה מטעם דכלי חרס אינו מטמא מגבו ואפ"ה קתני דחולקין את דופנו עיין שם ומכאן משמע דמאי דאמרי' כלי חרס נטמא גבו לא נטמא תוכו הא גבו טמא דהר"ש הוא מן הסו' כן כנר' מדבריו לעיל ברפ"ב לאו כל הגב טמא אלא גב דק מאי דפריך ליה ושאר גבו טהור

פרק ח' משנה ג' ושוקעת לתוכו כ' התי"ט וז"ל כדפי' לעיל דכשהפיו' שוות חשיב נמי תוכו ע"כ ודבריו תמוהים דהבא אפי' פיה למעלה איירי דמטעם שאינו חשוב כלי הוא דאתי' עלה וכבר תמה עליו הש"ל ע"ש ונ"ל כוונת התי"ט דמלשון שוקעת משמע דכולה שוקעת ופיה למטה או לפחות שוין אבל בפיה למעלה לא יפול עליה לשון שוקע' וא"כ אי אמרי' דבשוין הו"ל כפיה למטה ולא חשיב תוך תוכו קשה דאפי' הויה כלי התנור טמא ואמאי נקיט לה בשאינו כלי ולזה כ' התי"ט דא"ש לשון שוקעת ואיירי בשוין וכדפי' לעיל דכשהפיות שוין חשיב נמי תוך תוכו ולכך לא מטמא לה התנא אלא משום דלא חשיבא כלי כנ"ל כוונת התי"ט ז"ל פשוט

משנה יו"ד אם הפך טמא אם לא הפך טהור כ"פ הר"מ והק' התי"ט דלפי' סוגיא וגי' דעירובין ר"י הוא דס"ל חילוק זה דבין הפך ללא הפך אבל ר' יוסי ס"ל בתרוייהו טמא והו"ל לפסוק כר' יוסי דקי"ל ר"י ור"י הלכה כר"י ע"ש ולק"מ דהר"מ מפ' מאי דאמרי' שם מוחלפת השיטה היינו מתניתין דכלים ולפ"ז ר' יוסי הוא דס"ל חילוק זה בין הפך ללא הפך ואמת הוא כי התי"ט בפ"ב דעירובין שם כדי לפרש דברי הר"מ בפי"ה כ' דמחולפת היינו דעירובין אמנם דבריו אינם מוכרחים שם דאפי' נפרש מוחלפת דכלים י"ל דברי הר"מ בפי"ה וכמ"ש כמהרש"א ז"ל עש"ב ועי"ל דה"ט דפסק הר"מ חילוק דהפך ולא פסק כר' יוסי דמטהר בכלהו דלפי' גי' ופי' במשנה שאחר זה דנתנה אצבעה בפיה מתני' זו דלא כר"י והו"ל מתלוק' ואח"ך סתם ודוק: פרק ט' משנה א' נמצאו במגופת החבית הר"ש פי' הטעם משום דבטלה גבי מגופה ובמש' ב' כתב עוד דאיירי חבר וניצולים בצמיד פתיל ע"ש והר"מ בחיבור פי' דמגו דמהניא צמיד פתיל לחבית מהניא לכלים אלו אבל מכח צמיד פתיל אינם ניצולים דטומאה בלועה דוקא בנפש החיה וראיתו מכוש שבלע צינורא וכו' והראב"ד סובר דאם הכלי אינו מקבל טומאה מציל הכלים הבלועים בתוכו דמאי דאמרי' אין כלי מציל בצמיד פתיל על הכלי' שבתוכו היינו משום גזירת כלי ע"ה ובכלים דלא מקבלי' טומאה לא גזרי' דההיא דכוש בנראין ואין בלועים באופן דמחלוקת הר"מ והראב"ד ז"ל בכלים דלא מקבלי טומאה אי מצילי' בצ"פ על הכלים שבתוכם וצריך להתיישב בסוגיא דנדה דס"ב ע"ב במחלוקת ר"י ור"ל גבי חרסין ע"ש ומ"מ אין מציל פתיל אלא כלי חרס אכל כלי שטף אינו מציל פתיל מן התורה כדדרשי' בת"כ והביאה הר"ש ז"ל לעיל פ"ח מ"ג ועיין לה' חזו"ן וצריך להתיישב בכל זה ולא ע'ט האסף פה

משנה ו' נגע בהן ככר של תרומה וכו' הטעם משום דהו"ל המלמד כלי העשוי למלאו' ובית קיבול העשוי למלאות ל"ש בית קיבול ועיין להתו' בסוכה די"ב שהק' מכמה משניות אסוגיא שם וה"ה דהו"מ להקשות ממשנה זו ועיין להתוס' בשבת דף י"ז ע"א עיין שם

פרק יו"ד משנה ד' היתר של נייר ושל עור כ' הרא"ש ז"ל בפי' דשל בגד ועור איירי בדאין בהם שיעור קבלת טומאה ע"ש מדלא כייל נייר בהדיא משמע דס"ל דנייר לאו בר קיבולי טומאה הוא אפי' אית ביה שיעור קבלת טומאה וכ"כ הר"ש ז"ל בהדיא בפי' דיני כתוספתא ע"ש והתי"ט לעיל בפ"ב מ"ה בד"ה הניירות הק' בזה לפי שנעל' ממנו דברי הר"ש והרא"ש ז"ל הללו ע"ש ועמ"ש בפי"ז

משנה ח' השרץ בעליונה כולן טמאות הר"מ פי' דאאוכלין ומשקין קאי משמע דהכלים אינם טמאין והתי"ט תמה ע"ז ממשנה רפ"ב בכלי המשולשל בתנור ע"ש ולק"מ דהכא שאני דנקובים בכדי טהרתן ואינם מקבלין טומאה עוד וכ"מ בלשון הר"מ בהדיא דבהכי מיירי אלא דקשה לי דכיון דאלפסין עשויין לכך ולכך כדקתני בתוספתא שהביא הרא"ש ז"ל בפי' א"כ אפי' ניקב בכדי כונס משקין עדיין מקבל טומאה דלחומרא אזלי' וכמ"ש הר"מ גופיה לעיל בפרק שמיני מ"ב עיין שם

עו"ש העליונה והתחתונה עודפת כן גריס הר"ב והתי"ט וכמ"ש תוס' חדשים ואע"ג דכ"ח אינו מטמא מגבו ע"י משקין מטמא וכמ"ש הראב"ד בפי"ג מה' ט"מ ע"ש

פרק י"א משנה א' חזרו לטומאתן ישנה כ' הר"מ והרע"ב בפי' דהגזירה היא דהרואה ילמד טבילה משבירה ויאמר דכי היכי דשבירה לא בעי הע"ש גם טבילה ל"ב הע"ש ע"ש וק"ל א"כ מאי בעי בגמ' בע"ז דנ"ד אי אמרי' חזרו לטומאתן ישנה בטומאה הא כיון דטומאה דרבנן ל"ב הע"ש כדתנן בפי"א דפרה כל הטעון ביאת מים מד"ס לאחר ביאתו מותר בכולן ופי' הרע"ב ז"ל שם כגון כלי שנטמא במשקין ע"ש וכיון דלא בעי הע"ש ולא גזרו אטו טומאה דאורייתא א"כ מהכ"ת דחזרו לטומאה ישנה כיון דליכא למיגזר דילמד ממנה טבילה דטבילה עצמה