משמרות כהונה חלק ג רכ

מסכת כלים פרק א' משנה ג' למעלה מהן בועל נדה וכו' הר"ש כ' דמגע בועל אינו מטמא בגדים ובמשא נסתפק ומשמע מדבריו דנקיט לה בפשי' דאין מטמא ושוה משאו למגעו להקל וכ"כ הרא"ש אבל הכ"מ בפי' ובחיבורו בפ"ג מה' מטמאי מו"מ דמטמא כנדה לכל דבר ולא הוציא אלא המשכב ותמהני מה מקום למחלוקת זו דתני' בנדה רג"ל אי מה היא לא חלקת בה וכו' להחמיר אף היא לא תחלוק בו וכו' להקל ת"ל עליו להטעינו משמע דאפילו מגעו מטמא בגדים דעליו להטעינו משמע ועיין לה' מש"ל שם ולהתי"ט וצ"ע

כתב עוד הר"ש דאין לה"ר מדקתני למעלה מהן וכו' דלא אתא למי' שיהא חמיר מעליון לכל דבר דהא קתני למעלה מן הזבה מצורע וזב חמור ממצורע וכו' ועוד חמור כדאמרי' בפסחים וכו' בהסיטו והא דמשמע בת"כ דמצורע בימי גמרו עושה מו"מ וכו' ומשמע נמי כן בפ"ב דנדה באבן מסמא דלא שייך אלא במשכבות ה"ע וכו' כצ"ל ועיין בתוס' בפסחים שם וע"מ בראיית הר"ש מפ"ב דנדה אני תמיה דנר' דראייתו מדאמרי' שם מאי במשא באבן מסמא וקתני התם מצורע ואבן מסמא ל"ש אלא כמו"מ ומאי ראיה היא זו דלפמ"ש הוא ז"ל בעצמו במשנה שאח"ז דתרי גווני אבן מסמא דאיכא דהטמא למעלה ואיכא דהטהור למעלה וההוא דהטמא למעלה ל"ש אלא במי"מ וההוא דהטהור למעל' שייך אפי' בלא מו"מ וה"ר לזה מגמ' דפ' דם הנדה דאחר שאמר דמה למעוטי מו"מ מקשה מנ"ל למעוטי אבן מסמא ע"ש והשתא לפי זה מאי מייתי ראיה דמצורע מטמא מו"מ מפ"ב דנדה נימא דההיא בטהור למעלה איירי וצ"ל דמשמע ליה מדקתני התם מצורע וזב וזבה בחדא מחת' וזבה וזב כולל תרי מיני מסמא גם מצורע כן

למעלה מהן זובו וכו' עיין לה' תי"ט ז"ל שכתב דדברי הרב סתראי נינהו ולפמ"ש ותו יש לדקדק מנ"ל להחמיר בטיפת זוב וכו' י"ל דכיון דפליגי תנאי בש"ז דעלמא לנוגע אי בכ"ש או בכעדשה דפליגי בדון מינה ומינה וכו' א"כ גם זוב וש"י של זב תליא בפלוגתא זו והשתא אין קשה כ"כ אם הר"ב במקום אחד מפרש לישנא דמתני' כאחד ובמקום א' מפ' כאחר אמנם קשה עלי מ"ש התי"ט שכ' לחלק בין זוב לש"ז לשי' הר"מ ע"ש דאיך אפשר דזוב וש"ז שוה לש"ז דעלמא דאם כן בנדה דנ"ה דקאמר למגע לא אצט' קרא דלא גרע מש"ז דעלמא כי אצט' קרא למשא ומינה יליף למשא תק"ל למ"ד בש"ז דעלמא בעדשה נימא דאצט' קרא לנוגע ולמעוטי בשיעורא דהוי בכ"ש אלא ע"כ דקי"ל דשוה בשיעורי ודלא כמ"ש התי"ט לדעת הר"מ לחלק ביניהם ואם קי"ל משום לימוד דמטמא בכ"ש לא הול"ל לא מש"ז דעלמא וצ"ע

פרק ב' משנה א' מטמאין מאחוריהן רש"י בפ"ק דשבת פי' לקבולי טומאה מאחוריהן אך לא פי' אם מקבל טומאה מאויר אחוריו ומדברי התוספות שם שכ' דאחוריו באויר ביה מושבם נר' דאפי' מאויר אחוריו וכ"נ מדברי הר"ש שכ' מדאורייתא אינו מטמא מאויר אחוריו משמע מדרבנן מקבל ע"ע ומ"ש התו' שם דהא דל"ק מטמאין ומטמאין מאחוריהן משום דאתיא במכ"ש מגבו ע"ע אע"ג דזה נגיעה וזה אויר מ"מ מכ"ש הוא דמגבו שאינו מקבל מטמא מאחוריו דמקבל כ"ש דמטמא ועיין להרא"ש בפי"ה ודלא כמהרש"א ז"ל שם וראיתי להרע"ב ז"ל שכ' כדברי מהרש"א ז"ל ועיין לה' משנה למלך ז"ל

משנה ב' מכדי סיכת קטן ועד לוג מלוג ועד סאה ברביעית הר"מ בפי"ה ובחיבורו פי"ח מה' כלים מפ' לה אחדא מילתא היא דמכדי סיכת קטן ועד סאה ברביעית והא דל"ק מכדי סיכת ועד סאה הטעם כמ"ש הרא"ש גבי אפי' שלש ואפילו חמש וס"ל להר"מ דכדי סיכת אדם קטן ולא אבר ולכך משערינן בשבריו ברביעית דהוא פאות מכדי סיכת אדם ועיין לה' חזון נחום ותמהני דמסוגיא דפ"ג דחולין נראה בהדי' דמילי מילי קתני מכדי סיכת קטן ועד לוג שיעורו כדי סיכת קטן ומלוג ועד סאה ברביעית דפריך מרישא לחודא למ"ד עד ולא עד בכלל מאי לאו לוג כלמטה ואיך אפשר שיהיה לוג כלמעלה הא אפילו יותר מלוג ועוד דלא הוה פריך מידי כמו דלא פריך מסיפא דעד ג' סאין וכו' וכ"נ בהדיא מהברייתא שהביא הגמ' לוג כלמטה סאה כלמטה עין רואה דהעיקר כפירוש רש"י והר"ש והרע"ב והרא"ש ודברי הר"מ צ"ע טובא עיין להר"ש מה שהק' מההיא דהחוטט בצינור וסיים והתם נמי פליג ע"ש ועיין למהרש"א בחולין דף נ"ז בתוספות שם עיין שם

כתב הר"מ בפי"ח מה' כלים דשיעור זה דשברים דמטמאו דוקא כלי חרס דאיתרבי מוכל אבל שאר כלים כשנשברו טהרו ואע"ג דאית בהו האי שיעורא ע"ש והראב"ד השיג עליו דבשאר כלים נמי אם עושין מעין מלאכה א' מטמאו וקרא דאיתרבי כלי חרס אף כלי חרס ע"ש והנה לפ"ד הראב"ד כ"ח ושאר כלים שוין דבעושין מעין מלאכה א' מטמאו ובאין עושין אין מטמאין וכדי לקבל רביעית ושארא דמתני' מקרי עושין מעין מלאכתן ולא הוי אין עושין אלא שברי כלים לכסות בהן כלי אחד כמ"ש ממתני' דפ' כל הכלים דקי"ז ע"ש ומ"ש החזו"ן דאף הר"מ מודה מעין מלאכתן ע"ש לא יתכן דלפ"ד כלי חרס דאתרבי אפי' אין עושין וכגון שאין להם תוך זה לא יתכן ובעיקר ס' הר"מ דחילוק זה יש בין כלי חרס לשאר כלים יש לעמוד משמעתא דחולין דכ"ה טמא בכלי חרס טהור בשאר הכלים דאמאי לא תני לה בכה"ג ותו דהתם דבעי למילף שאר כלים מכ"ח ניפרוך מה לכ"ח שכן אית ביה חומרא דשבריו טמאין וע"ש בתוס': משנה ז' אם יש לה לזבז וכו' כ' הר"ש דלענין אוכלין ומשקין היא מתני' אבל לטמאו באויר הא אמרי' בגמ' דכלים לא מטמאו באויר כלי חרס ע"ש ויש לגמגם בדבריו דלפום האי פי' דלא שני ליה בין כלים מחוברין לזולתם תק"ל בסיפא דמתניתין גבי כלי עץ ואי שני ליה בין אויר לנגיעה א"כ ברישא נמי נוקמה בנגיעה ולא באוכלין ומשקין ותו מנ"ל לחלק בהכי בין טומאת אויר לטומאת נגיעה לכן המחוור בפי' הב' והוא פי' הר"מ בפי'

פרק ה' משנה ו' נהנו ע"פ הבור לפירש"י והר"ש דהתנור אין לו שולי' א"כ כשנסיק מתוך הבור עולה החום דרך שוליו בלי הפסק שולים וכ"כ התי"ט אמנם קשה דלפ"ז מאי מייתי הר"ש ז"ל במש' ד' ראיה ממשנה זו דהיסק מאוירו שמיה הסיק נימא דהכא שאני דליכא הפסק שולים אבל היכא דאיכא הפסק שולים אה"נ דלא הוי הפסק וצ"ע עיין בפי' הר"ש והר"מ ועיין בפ"ז מ"א ועיין להתי"ט שם

פרק ו' משנה ב' עליה ועל האבן לחד פי' דהר"ש דחברן בטיט דמתני'