משמרות כהונה חלק ג ריז

ע"ב מתני' איש ואשה וכו' ר"י מטהר. ה' קול אליהו ח"א חי"ד סימן י"ט הוכיח מכאן דאמרי' ס"ס בתרי גופי דלא כהרא"ם על הסמ"ג ה' מגילה שהרי מטהר ר"י מטעם ס"ס וקי"ל כוותיה ובסי' ך' הוכיח מכאן דלא בעי' ס"ס מתהפך ע"ש והוא תימה דר"י מטהר אפי' בס' אחד כדקתני רישא וטעמו משום דאין דרך דם לבא עם מ"ר ולא נקט איש ואשה אלא לאשמועונן אפי' לכתחילה וכיון דאפי' בס' אחד מטהר בכה"ג הוא דמהני ליה הס"ס אפילו לכתחילה אפי' ס"ס שאינו מתהפך ותרי גופי' וכ"ז אפי' נימא דלא מטהר ר"י אפי' לכתחילה אלא בס"ס איברא דיש לקיים הוכחתו מדר"י אליבא דר"מ דאמר בסמוך דלא מטמא ר"מ אלא בס' אחד אבל בס"ס מטהר אעפ"י שהוא ס"ס בתרי גופי' ואינו מתהפך ואע"ג דאין הלכה כר"מ מ"מ בד"ז לא מצינו שנחלקו. מיהו לפמ"ש הר"ן בחי' דר"מ לטעמיה דחייש למיעוט וד"ז דהדור מ"ר למקור ואייתי דם מיעוטא הוא ור"י לא חייש למיעוטא ע"ש אין מכאן שום הוכחה די"ל דדוקא בכה"ג דמיעוטא הוא דאמרי' ס"ס בכה"ג וכ"ש למ"ש התוס' בפ"ק דחולין דר"מ לא חייש למיעוטא אלא מדרבנן ואין מקום מכאן ללמוד לדעלמא ועפי"ז אזדא לה מה שהוכיח מכאן שם בסי' כ"א דמהני ס"ס אפי' לכתחילה ע"ש ובלא"ה פשטא דגמ' דקאמר מ"ד דוקא דיעבד וכו' משמע דקמ"ל אפי' לכתחילה דקאמר היינו אפי' בס' אחד. מיהו לדברי הר"ן אמאי אצטריך הגמ' לפסוק הלכה כר"י הא כבר הלכה רווחת דאזלינן בתר רובא ולא חיישינן למיעוטא ויש ליישב: גמ' ור"י בחד ס' מטהר בס"ס מבעיא. עיין להר"ן בחידושיו שכתב דלא פריך אלא לר"י אבל לר"ל י"ל דאתא לאשמעי' דר"מ מטמא בס"ס מדלא כלליה בהדי ר"י ע"ש ומפירש"י במתני' שכ' בגמ' פריך השתא וכו' אין נראה כן אלא אמתני' גופה פריך לכ"ע

תוס' בד"ה מ"ש וכו' ומשני דאיירי. במזנקת ואפי"ה עומדת וכו' עכ"ל הא דלא משני דמיירי בשותתת ובעי' תרתי לריעות' ולכך עומדת דוקא טמאה משים דא"כ הו"ל לפלוגי בעומדת גופה ולמתני מזנקת טהורה. ולא ליתני יושבת ומ"מ לס"ד דגמ' ע"כ דעומדת לאו ריעותא היא כלל דאל"ה מאי פריך יושבת נמי הא דוקא בעומדת ושותתת דתרתי לריעותא הוא דמטמא אלא ע"כ עומדת ומזנקת לאו ריעותא היא וכמ"ש מהרש"א ז"ל

דף ס' ע"א בד"ה מהו וכו' אבל בראשון : פשיט"ל דתולה דא"כ וכו' עכ"ל נראה עיקר דמ"ש בראשון פשיט"ל דתולה היינו אפי' לרבי וכמ"ש מהרש"א ז"ל ודלא כמ"ש המש"ל בפ"ט מה' א"ב דין כ"ט שכ' דלרשב"ג הוא דפשיט"ל בראשון אבל לר' מבעיא ליה בראשון כמו דמבעיא ליה לרשב"ג בשני. ומ"ש אח"ז הא איכא לשנויי בין לר' בין לרשב"ג ט"ס ונמחק תיבות בין לר' עש"ב. וליתא רא"כ גם לפי השלילה דשללו התוס' צ"ל מאי דמשני הגמ' הא והא ר' הא בראשון הא בשני לאו בשיטתיה דר' יותנן שהרי ר"י מבעיא ליה בראשון לר' ולאו מיפשט פשיט"ל ומדברי התוס' נראה דלא כ' דלאו בשיטתיה דר"י אלא לפי מאי דאסיקו דהבעיא גם בראשון לרשב"ג אבל לפי' דשללו הוה א"ש גם לשי' דר"י ע"כ נראה עיקר דהפי' דשללו התוס' הוא דבא' פשיט"ל גם לרבי דכיון דבראשון לא מקלקלה לה תולה אבל בב' לרשב"ג דמקלקלה מבעיא ליה ודחו זה הפי' סברא לחלק בכך ואמאי לא מבעי' ליה לרבי

בא"ד ולא בשיטתיה דר"י וכו' עכ"ל. היינו רבי יוחנן ודלא כהמש"ל שם שחשב שהוא רבי יהודה בר ליואי ותמה ע"ד ע"ש ומשמע מדברי התוס' דהך שינוייא דהא ר' והא רשב"ג אתי גם לשי' דר"י וקשה הא ר"י מבע"ל לרשב"ג גם בראשון אי תולין וגם שינוייא דרב אשי לא אתי אליבא דר"י כיון דמבע"ל וצ"ל דאה"נ תפשוט אבל שינוייא דהא והא ר' לא אתי כלל דהא ר"י פשיט"ל דלרבי אין תולין אפי' בראשון ועפי"ז אזדא לה מה שהוכחתי לעיל דלא כהמש"ל ומ"מ נר' עיקר בכוונת דברי התוס' בפי' דשללו כמ"ש מהרש"א ז"ל

דף ס"א ע"ב בד"ה לא ימכרנו וכו' אבל אבד בו כלאים אסור למרדעת וכו' עכ"ל וטעמא משום שמא יגע בבשרו ולאו אדעתיה כיון שאין ניכר הכלאים אבל משום העלאה אין סברא לחלק בין ניכר לשאין ניכר

דף ס"ב ע"א בד"ה והתניא וכו' פי' משום שביעית וכו' עכ"ל לפ"ז ע"כ דל"ג כגירסתנו ורמינהי הוסיפו עליהם וכו' דמה צורך להביא ההיא דהוסיפו עליהם הא כבר מייתי ההיא דהבורית ואהל דמתניא לענין שביעית

בד"ה כברייתא וכו' ועוד כיון שסידר הש"ס וכו' עכ"ל. גם כאן הו"מ לאוכוחי מההיא דשבת אלא דניחא ליה לאוכוחי משביעית בסדר זרעים דמתניא קודם שבת ולא הוק"ל להר"י אלא התם דליפרוך משבת גופה: ע"ב בד"ה מקולי וכו' וי"ל דלר"י לק"מ וכו' דטומא' בלועה לא מטמא וכו' עכ"ל ובהכי ניחא נמי דכי משני התם מקולי רביעיות שנו כאן לא תק"ל מסיפא דכל הבלוע וכו' דמיירי בטומאה חמורה לר"ל כמ"ש בד"ה שאח"ז וקתני דכל שאינו יכול לצאת טהורה אלמא חזותא לאו מילתא היא אלא משום דסיפא אינו יכול לצאת כללי אפי' ע"י צפון מיירי ובכה"ג אפי' לר"ל טומאה בלועה ולא מטמא ול"ד לעיילה מיהו קשה לס"ד דהתם אלא ס"ד הא דמקולי רבעיות תק"ל רישא לסיפא דרישא קתני דכי אין יכול לצאת ע"י תכבוסת אפי' יכול לצאת ע"י צפון טהורה ובסיפא קתני דדוקא אין יכול לצאת כלל אפי' ע"י צפון דכן הוא משמעות א"י לצאת כמ"ש התוס' בדבור שאח"ז וצ"ל דהמק' דהתם לא משמע ליה האי משמעות

בד"ה הא וכו' והשתא ר"פ אינו סותר מה שאמר למעל' וכו' עכ"ל ד"ל דלפום פשטא דשמעת' ר"פ חידש דר"י מודה במקפיד וסתר דעת המק' שהיה סובר דר' מטהר אפי' במקפיד אבל השתא דמקפיד דקאמר ר"פ אינו בסתם אלא במקפיד בפי' א"כ י"ל דגם המק' ידע דר"י מודה במקפיד בפי' אלא דס"ד דזה הכלל דברייתא בסתם מיירי ומשני ר"פ דמיירי במקפיד בפי' ואם כן אינו סותר דעת המק' בשום דין משא"כ לפום פשטא דגמ' דמקפיד דקאמר ר"פ הוא בסתם א"כ הוא בסתם א"כ ע"כ דסותר מה שהיה סבור המק' דר"י אפי' בסתם מקפיד פליג: דף ס"ג ע"א גמ' וכו' ותניא אידך ראשונים עלו לו וכו' לפי הס"ד דמק' דראשונים להעברתן קאמר ק' מאי עלו לו דמשמ' דאח"כ יעשה השניים להעברתן והא בעי' בסדרן וצ"ל דעלו לו היינו דעשו פעולתן דאין מועיל אח"כ שום