משמרות כהונה חלק ג ריח

תיקון אפי' יעביר השבעה כסדרן פעם אחרת ועפירש"י בד"ה אמר אביי

דף ס"ד ע"א פירש"י בד"ה למודה שאני וכו' או שהיה לה וסת ליום כ' עכ"ל ק"ק אם כן אמאי פליג שמואל הא ט"ו הראשון דלוג הוא דהא וסתה ליום כ' וכדאמרינן לקמן כגון דרגילה ביום כ' וי"ל דהכא שאני דדלגה מכ' לט"ו ול"ד לדלוג דמט"ו לי"ו ומי"ו לי"ו ואינו מצטרף עמהם דדמי לסירוגין דלקמן

ע"ב בד"ה ונאסר יום כ' הבא שהרי למודה בעשרים וכו' עכ"ל הא ודאי בלא למודה בעשרים נאסר עשרים הבא משים ראיית יום עשרים הקודמת וכדתניא לעיל ראתה יום י"ו נאסר ט"ו וי"ו ראתה ביום י"ז הותר י"ו ונאסר י"ז אלא דהכא מדקתני מפני שאורח בזמנו בא משמע דנחית תנא דברייתא לטמויי מכח שהיא למודה כבר להחזיקה בעשרים כדי שלא יעקר אלא בג' פעמים

דף ס"ה ע"א גמ' הא בלבד קאמר וכו' ומדקאמר בלבד משמע דלא יותר קאמר אבל לאפוקי פחות לא משמע מדבריו וזוהי דעת רש"י בפ' ע"י דפעמים תביא סי' בגרות בתוך שש ע"ש גבי מאי דפריך אילימא בתוך ו' בהא אמר רב הרי היא בוגרת וכו' והתוס' בשמעתין הביאו בשם רש"י בפ' ע"י להפך ממה שמבואר מדבריו שם. ודע דמסוגיא דשמעתין מתבאר דאחר שש א"א שלא תביא סי' בגרות או דאעפ"י שלא הביאה ס"ב אחר שש הוי בוגרת דאל"ה מאי פריך נימא דאחר שש לא הביאה ס"ב והח"מ סי' ל"ז סק"ו צדד דאפשר שלא תביא ס"ב אחר שש והוי נערה ע"ש וקשה ע"ד מסוגיא דשמעתין

תוס' בד"ה אלא וכו' מכלל היה סבור מתחילה וע"כ או הראשונה וכו' עכ"ל עיקר כוונתם היא דבאו לשלול דלא נימא דהיה סבור מתחיל' לילה א' בכל ד' חדשים ולמסקנא דכולהו בימי נערות לא מיתוקם הכי וע"כ או דלילה א' בכל תרי ירחי או דהראשונה ו' חדשים לפני נערות והשאר כל תלת ירחי לילה א' וכקושייתם וחדא מנייהו נקט אבל מדקאמר מי סברת וכו' משמע דהיה סבור הכי מעיקרא ואמאי נקט גוונא אחריתי במסקנא זוהי כוונתם אלא שבתוך דבריהם נקטו וע"כ או הראשונה וכו' ליישב מאי דקא' בתוך י"א חדש ואין כוונתם להוכיח ד"ז דע"כ או הרא' וכו' כרי להקשות קושייתם דד"ז מוכרח מצד עצמו במסקנא ול"ק מ"ש מהרש"א

דף ס"ו ע"א בד"ה ותבדוק וכו' י"ל דהש"ס דידן נמי פריך אשני וכו' עכ"ל. ומאי דנקט הגמ' ותבדוק עצמה בביאה נ' דהיינו דבעל א' ולא נקט תבדוק עצמה כתנשא לבעל ב' משום דכיון דע"כ כשתנשא לבעל ב' צריכה היא לבדוק עצמה ע"י חברותיה א"כ יותר טוב לה שתבדוק בדיקה זו בעודה תחת בעלה א' שאם תמצא טהורה לא תצטרך להתגרש מבעלה וכ"מ בחידושי הר"ן ז"ל עיין שם

דף ס"ז ע"א בד"ה פתחה וכו' ובפ"ט דמס' מקואות וכו' אלמא בעי ביאת מים חיים וכו' עכ"ל דאי חוצצין דקתני לענין דבעי ראוי מאי אירייא דאשה אפי' בית הסתרים דאיש בעי ראוי לפי הטעם שכ' התוס' לעיל בד"ה כל אלא ע"כ לענין ביאת מים חיים קאמר

דף ס"ח ע"ב בד"ה אמרו וכו' וקשה א"כ כי פרכינן וכו' עכ"ל לשון א"כ ק' להולמו דבלא"ה ק' קושייתם ויש להגיה אכתי במקום א"כ

דף ס"ט ע"א גמ' דתנן טועה שאמרה יום א' וכו' עיין בהר"ן שכ' כיון דקאמרה יום א' ע"כ בהפרישה בטהרה דאל"ה מנא ידעה דיום א' הוא ע"ש וקשה דתק"ל לעיל מינה בההיא דמותיב ריב"ח טועה דהתם לא תני יום א' וכן הקשה מהרש"א וצ"ל לדברי הר"ן דגם שם מיירי באמרה יום א'

גמ' כגון לפנינו ביה"ש וכו' אינו מגיה הברייתא אלא דמיירי בביאת ביה"ש ואמרה שראתה ביה"ש וזה דעת רש"י ודלא כמהרש"א ועיין בהר"ן בחי'

תוס' בד"ה שבעה וכו' דאי אין בדיקת סוף היום וכו' עכ"ל וכן יש להוכיח מדברי רע"ק במתני' דבדקה יום משמע בתוך יום ז'

ע"ב בד"ה מה וכו' כיון דחמירי דהולד ממזר ודוקא ר"י יליף וכו' עכ"ל כצ"ל ר"ל דבההיא דפ' אלמנה דלא יליף גר עמוני מנכרי ועבד משום דבנכרי ועבד הולד ממזר וניחא אפי' לר"י אבל הא דשמעתין ור"פ החולץ דלא יליף מאלמנה ועמוני משום דפסילי בקהל ודוקא לר"י הוא דיליף מפסולין לבא בקהל ושמעתין ודפ' החולץ דלא כר"י אבל דפ' אלמנה אפי' בר"י אתיא דמודה הוא דלא ילפינן מנכרי ועבד דחמירי ודלא כמהרש"א ז"ל

דף ע' ע"א בד"ה ומת וכו' בלא מת נמי דף ע עא בד וכו' עכ"ל ר"ל לשאול בלא מת ובקרב אשמו של אחד מהם ואע"ג דבברייתא דלקמן דר"ש קתני עושים מתן בהונות מספק מ"מ כאן דכשעושים מתן בהונות לשניהם בודאי אחד מהם עשה שלא כהוגן ס"ד דלא עבדי' לשניהם מתן בהונות מס' וכן בסמיכה שכ' יקריבו בלא סמיכה היינו מהאי טעמא אבל בברייתא דלקמן עביד סמיכה מס' לפירש"י דלקמן משום דאפשר דעשה כהוגן ועיין בתוספות דפסחים דפ"ט ע"א ע"ש

ע"ב גמ' כאן בעושים תשובה וכו' עפי"ז נ"ל מש"ה גבי מנוח לו חפץ ה' להמיתנו לא לקח מידינו עולה ומנחה דאלו חפץ להמיתנו ע"כ שאין עושים תשובה א"כ זבח רשעים תועבה ולא היה לוקח מידינו עולה ומנחה

דף ע"א ע"א פירש"י בד"ה דם תבוסה ומקצתו לאחר מיתה וכו' עכ"ל. משמע דבידעי' דרובא מחיים ומיעוט לאחר מיתה מטמא משום תבוסה וזה הפך ממ"ש לקמן בד"ה אלא ואם נאמר דס"ל לרש"י דטיפה של מיתה דקאמר ר"י בסמוך טיפה ממש והכא אליבא דר"י קאמר מ"מ אכתי קשה למ"ל למי' דטעמא דרבי יוסי משום דכולו נעקר מחיים הא אפי' מקצתו לאחר מיתה ניחא דנימא דס"ל לר' יוסי כחכמים דמקצתו לאחר מיתה לא הוי דם תבוסה ויש ליישב

תוס' בד"ה מקור וכו' משום דנגע במת וכו' עכ"ל אפי' לפמ"ש התוס' לעיל דף ט"ז ע"א דמשום מקור מטמא אפי' מגע בית הסתרים מהל"מ ע"ש מ"מ למגע ליכא נ"מ דבשעת פרישתו ממנו מקבל טומאה משוה מגע מת

בד"ה ה"ג וכו' פי' מלהיות שותת דראשון א' בטל וכו' עכ"ל קשה אמאי נדחק לזה דחכמים