משמרות כהונה חלק ג רטז

בשמעתין כל שבמת טמא חוץ מהשער ומה שקשה בראיית התוס' דמקדשי' הוא דגמרי' הא מקרא דוערפו שם נמי נ"ל בפ"ק דכריתות כבר עמד ע"ז הרב צ"צ שם עיין שם

בד"ה שעיר וכו' וא"ת לימא דם הנדה יוכיח וכו' עכ"ל לפמ"ש הר"ן בחי' לעיל גבי הזב ולא אבן המנוגעת הוא ולא דמה דטעמא דמעטינהו קרא משום דלאו בני משכב ומושב נינהו ע"ש ניחא שפיר דליכא למי' דם הנדה יוכיח דשאני דם הנדה דלאו בר משכב ומושב הוא

דף נ"ו ע"א גמ' דם היוצא מפי האמה יוכיח וכו' ה"ה דהומ"ל ש"ז דזב לא מטמא במשא ובהכי ניחא דאצט' לקרא דטמא הוא למעט דם היוצא מפי האמה ולא נ"ל מדאצט' וזאת למי רגלים ולא נ"ל מק"ו וע"כ דדם היוצא מפי האמה טהור ועבדינן ליה יוכיח משום די"ל ש"ז תוכיח א"נ אתיא כמ"ד ש"ז דזב מטמא כמשא ולקושי' מדאצט' י"ל דאע"ג דאתיא מ"ר בק"ו מילתא דאתיא בק"ו טרח וכ"ל קרא

גמ' הא כיצד כאן בשרוף וכו'. ק"ק מנ"ל דשרוף בכולן טמא דילמא קרא ביבש כדלעיל אבל שרוף לא דהא ר"ל אצט"ל לאשמועינן בתרוייהו וי"ל דתרי בהם ומהם כתיבי. מיהו קשה אמאי אצט' קרא דבמותם למידרש דלא מטמא ולח יבש כדבסמוך הא מדכתיבי תרי בהם ומהם ע"כ חד מנייהו ללח ויבש וממיל' שמעי' דיבש לא מטמא במקצתן ועוד לפמ"ש התוס' בחגיגה לחד תי' דחד בהם ומהם לדרשא דהכא וחד לשיעורא דכעדשה ע"ש אכתי קשה מנ"ל למידרש תרוייהו יבש ושרוף מחד קרא ע"כ י"ל דאי לאו במותם הו"א יבש טמא וקרא דמהם ובהם לשרוף אבל אחר דגלי במותם דיבש לא מטמא ואשמועי' קרא דאפילו יבש מטמא בכולן מסתברא דגם בשרוף כן הוא כיון דשמעי' דאפי' היכא דלא מטמא במקצתן מטמא בכולן והיא גופה קמ"ל ר"ל דאין לחלק ביניהם

תוס' בד"ה שרץ וכו' ק"ק דלא עריב וכו' עכ"ל י"ל בזה דקושטא הוא דר"ל עריב לאו אלא דהגמ' פליג להו משום דשקיל וטרי על כל דין מהם בפ"ע

בד"ה בודקו' וכו' והא דמסיק דאין חזקתו מתכבס היינו כשהכתם בסיטרא וכו' עכ"ל נ"ל דלפום האי פי' דהכתם אזיל ע"י כיבוס סתם ע"כ דמאי דקאמר בבעיא חזקתו בדוק דמשמע דלהאי צד לא אזיל ע"י כיבוס היינו מסטרא דוקא והבעיא היא אי אזיל כתם דמסטרא ע"י כיבוס או לא ולמאי דקאמר א"נ דאשתכח מסטרא פשיט"ל דבכתם דמסטרא לא אזיל על ידי כיבוס אלא דמבע"ל אי חזקתו בדוק. ועיין למהרש"א ומהר"ם ז"ל

בד"ה אמוראי וכו' או כשר ישראל הוי וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' ביבמות דהולד כשר היינו לכשיתגייר וכ"כ רש"י בקידושין דס"ח ע"ב ניחא קושיית' דכל שלא נתגייר לאו ישראל הוא וכתמן טהור ועיין בחידושנו שם בקידושין

דף נ"ז ע"ב גמ' לאו אם רוב ימיה טמאין טמאה ואע"ג דלא ארגשה וכו משמע דס"ד דאם רוב ימיה רואה דם טמאה ואע"ג דבאותן ראיות דרוב ימים לא ארגשה ומשני לא רוב ימיה בהרגשה קאמר אבל מםירש"י שכ' ואע"ג דהשתא לא ארגשה משמע דאע"ג דלא ארגשה דקאמר הגמ' לאו אראיות דרוב ימיה קאי אלא אהשתא קאי וצ"ל דל"ג רש"י כגירסתנו אלא הכי גריס אם רוב ימיו טמאה ואע"ג דלא. ארגשה אימור ארגשת ולאו אדעתא וכ"נ דגרסי התוס' ממ"ש בד"ה ת"ש מיהו ברייתא דג' ספיקות וכו' ומשני דמזמן רחוק הוה וכו' דוק ותשכח

תוס' בד"ה אימור וכו' וא"ת אמאי לא נקט וכו' עכ"ל הא דלא קבעו קושייתם בברייתא דלעיל דער דאמאי נקט הרגשת עד ולא נקט הרגשת מ"ר משום דלעיל פשיט"ל דבזמן קצר מיירי אבל הכא לאחר זמן ס"ד דאח"ז מרובה קאמר ולכך הוק"ל שפיר ותי' דלאחר זמן אינו זמן מרובה ולפי זה מ"ש מהרש"א בדבור הקודם לזה דהתוס' אכתי לא ס"ד הא דזמן מרובה וכו' ע"ש קשה דהא מילתא פשיט"ל להתו' ולא הוק"ל אלא משום דקתני לאח"ז

בד"ה קתני וכו' וי"ל דהתם דרוב ימים וכו' עכ"ל היינו לתי' קמא שכ' בד"ה מ"ש א"נ כיון דרוב ימים וכו' אבל לתי' קמא א"ש בפשיטות כיון דעל בשרה הוי זמן מועט ולא אמרי' ארגשה ולאו אדעתא אלא בזמן מרובה

דף נ"ח ע"א בד"ה ולענין וכו' ועוד י"ל דהתם קאמר שאם ירצה להוציא וכו' עכ"ל. דבריהם תמוהים דבגמ' שם דע"ו ע"ב מסקי' הכי א"ש כל שנולד הס' ברשותו עליו להביא ראיה ופרכי' ממחט שנמצא בבית הכוסות דהמע"ת ואי לא יהיב זוזי הוי המוכר מוציא ועליו ראיה ואף על גב דנולד הס' ברשות לוקח ע"ש הרי דמי שנולד הס' ברשותו מוציאין ממנו וכן הוכיחו התוס' שם ע"ש ונ"ל במ"ש הסמ"ע סי' רל"ב סקל"ה דוקא בטרפות דהרוב אינן טריפות הוא דאמרינן דמוציאין ממי שנולד הספק ברשותו דאמרי' השתא הוא דנטרפה אכל בגבינות שהרקיבו דכשמתישנין עשויין לירקב אמרינן המע"ה ואעפ"י שנולד הס' ברשותו ע"ש והכא בכתם דמצויין כתמים באשה דמי לגבינות ואין מוציאין אעפ"י שנולד הספק ברשותו ול"ד לכלה בבית בעלה והתו' מעיקרא לא הוק"ל אלא מכלה בבית אביה דעל אביה לה"ד משום דנולד הס' ברשותו ומתרצי שפיר דהתם מייתי ראיה להוציא אבל מכלם בבית חמיה ומטריפות לא דמי כלל דהתם משום דלא שכיחי אמרי' השתא הוא דנעשה המום והטריפה אבל בכתם דשכיחי יש לתלות נמי שנעשו מקודם ועיין למהרשד"מ הח"מ סי' שנ"ה. איברא דברי הסמ"ע תמוהים ממ"ש. הר"מ ופ' מרן רסי' רכ"ד במחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ומת החמור וא"י אם קודם משיכה מת או אחריה על בעל החמור לה"ר משום דכאן נמצא וכאן היה אע"ג דאדרבא החזקה מסייעא לבעל החמור וכבר העיר ע"ז ה' נחפה בכסף דס"ב ע"ש

דף נ"ט ע"א גמ' מי פליגי רבנן עליהו ראב"ץ

וכו' ומתניתין דקתני עד כגריס י"ל בעיגול מיירי אבל במשוך כ"ש כראב"ץ וכי פשיט מברייתא דרבנן פליגי רישא במשוך ומ"מ לענין הלכה דקי"ל כראב"ץ דבמשוך כ"ש בעגול בשיעורא דכגריס טמא ועיין בהרא"ש ז"ל

תוס' בד"ה היו וכו' מיירי שהתחתון עד כגריס תולה בעליון וכו' עכ"ל מה שדקדק מהרש"א אפי' בתחתון יותר מכגריס נמי תלינן ע"ש י"ל דודאי כן הוא ונקט כגריס שהוא הראשון דטמא ואפי"ה תלינן בעליון ובודאי דה"ה ביותר מכגריס: