משמרות כהונה חלק ג רטו

כמו אלא כמ"ש התוס' ונר' שהם ב' פירושים והוי כמו לישנא אחרינא

דף מ"ז ע"ב גמ' בשלמא דרבי ודר"י בן כפר ל"ק הא כב"ש הא כב"ה וכו' כ' מהרש"א ז"ל הומ"ל כולן כר"א הא בזכר הא בנקבה ע"ש ולפמ"ש התוספות בד"ה דברי דההיא דפ' הערל כר' שהודה עד י"ח ניחא שפיר שהדי רבי ע"כ בזכר מיירי דאל"ה ההיא דפ' הערל דבזכר מיירי וקאמ' עד כן י"ח כמאן

תוס' בד"ה כולן וכו' כדפי' לעיל וכו' עכ"ל. משמע דאפי' לתי' הב' שכ' לעיל שם בדמ"ר מודו דלדבנן לא בעו מעל"ע דשעות דלא כמ"ש הל"ח בר"פ ועיין להש"ך ח"מ דסי' ל"ח

דף מ"ח ע"ב פירש"י ואבע"א וכו' אבל לפני הפרק ל"ל גדול' שלא תמאן דהא אפי' הביאה דהשומא וכו' עכ"ל משמע דלפני הפרק שומא ודאי ותמאן וכן מוכח כולה שמעתין ומכאן ק"ל אמ"ש רש"י בפ"ג דקדושין דה"ג סע"ב דלפני הפרק אם הביאו שערות חוששין שמא שומא בעלמא הן ואין נענשין על שים עבירה ע"ש משמע דמספק"ל אי סי' גדלות או שומא והא ליתא וצ"ל רמ"ש אם הביאו שערות חוששין לאו. אדסמיך ליה קאי אלא אשמעתא דהתם קאי דאין נאמן האב לומר דגדולה בשנים היא אלא חוששין שמא עדיין קטנה ושומא נינהו

דף מ"ט ע"ב תוס' בד"ה תנינא וכו' והשתא א"ש דלא קאמר דההיא דסנהררין לאתויי חלל וכו' עכ"ל ר"ל דהו"ל להגמ' לאתויי נמי ההיא דסנהדרין דאין כשר לד"נ אלא מן המשיאין לכהונה דהשתא הו"ל ג' משניות ולומר חד לאתויי ממזר וחד לאתויי גר וחד לאתויי חלל אלא ע"כ דאדר"י קאי ור"י לא אמר אלא אתרתי וא"צ למ"ש מהרש"א

דף ן' ע"ב בד"ה ל"ג וכו' ובחלב בהמה טמאה פשיטא דחלב צריך מחשבה וכו' עכ"ל ק' דאמאי לא הוק"ל עדיפא מינה אי בחלב בהמה טמאה אמאי בכפרים דוקא הא קתני רישא נבלת בהמה טמאה בכ"מ ואין לו' דל"ג בכפרים כמו שכן צ"ל להר"מ בפי' המשנה בעוקצין במתני' הלזו שהרי התוס' בריש הדיבור נקטו בכפרים ונ"ל דהתוס' נחתי אמתני' דכרכים נמי דלא מיתוקמא בחלב בהמה טמאה דפשיטא דצריכה מחשבה ואמאי קתני א"צ מחשבה אלא ע"כ בשחוטה כמ"ש אח"כ וכ"מ בדברי הר"ן בחי' ע"ש ועיין למהרש"א ז"ל

דף נ"א ע"א בד"ה שום וכו' תימה דיפרש הא דקתני וכו' עכ"ל נראה דל"ג אלא אמר רבא ומשמע להו מדלא קאמר אלא דאכתי קאי שינוייא דהבשר

דף נ"ב ע"ב בד"ה שלש וכו' וא"ת מנ"ל לרכא דבג' בדיסין וכו' עכ"ל ומברייתא דלקמן דקתני אם יש בו לחלק ג' גריסין וכו' י"ל בג' מקומות מיירי וה"ק אם יש בו ג' גריסין כדי שיהיה שיעור גריס בכל יום

בא"ד או בחלוק אחד ומצאתו כג' ימים וכו' עכ"ל ד"ז לא הוזכר בשמעתין ומסבר' קאמרי ליה

דף נ"ג ע"א בד"ה אלא פשיטא דלא בדקה לא בדר"י ולא בדר"י וכו' קשה דמדקאמר נראין דברי ר"י משמע דרבנן פליגי ואי בדלא בדקה כלל מ"ט דרבנן וכן קשה לקמן דקאמר אלא פשיטא דבדקה כין בדר"י בין בדר"י בין בדר"י דא"כ מ"ט דר"י וי"ל דהכא דקאמר דמיירי בדלא בדקה בדר"י ובדר"י דבי ה"ק נראין דברי ר"י לרבנן בדלא בדקה כלל שאף רבנן לא נחלקו אלא בבדקה בדר"י ובההוא נראין דברי רבנן וכן לקמן להפך וכיון דבחדא מנייהו סברא דנפשיה קאמר רבי א"ש דקאמר נראין תרי זימני והמחדש חידש דתרווייהו חדא היא ולאו סבר' דנפשיה אע"ג דקתני נראין תרי זימני כיון דליכא לשנויי בע"א כמ"ש התוס'

ע"ב פירש"י בד"ה תולה וכו' אלא משמצאת ולהבא עכ"ל היינו באשה שיש לה וסת דדיה שעתה ומ"ש בד"ה חמור וכו' מעל"ע היינו באשה שאין לה וסת

תוס' בד"ה עצמה וכו' וע"ק לרשב"א וכו' דהא איהו גופיה אמר בסמוך וכו' עכ"ל לא ניחא להו למי' דה"ק בכתם שראתה יום שלפני הראיה אין תולה בדאיתא לענין דלא סגי במנין ז' מיום הכתם אלא המנין מיום הראיה ולרבי המנין מיום הכתם וכדפירש"י דאזלי לשי' בד"ה שהוא שדחו ד"ז

בא"ד דלא ידעה אי מניא מהיום או מכתם וכו' עכ"ל משמע דלרבי מניא מכתם והא ליתא כמ"ש בד"ה שהוא לכן צ"ל דכוונתם או מכתם ר"ל דיהבי' ליה דין הכתם דהיינו מעל"ע וע"ז מק' שפיר אח"ז אכתי כתמה חמור מראיתה וכו' וא"צ למ"ש מהרש"א

דף נ"ד ע"א בד"ה תשמש וכו' וצריכה שימור לר"י אף בימי נדה מן התורה וכו' עכ"ל משום דאי לר"א בימי נדה לר"י מדרבנן א"כ היינו תירוצ' דר"ש דגרגרן אסור וא"צ למ"ש מהרש"א

בד"ה הני וכו' וע"ק דמשמע וכו' והא עד ס"ג יום וכו' עכ"ל מפירש"י נראה להדיא דכל זה בכלל מאי דפריך הני ארביסר הוו ואמאי חוזרת ממ"ח עד ס"ג מבע"ל

ע"ב בד"ה ותו וכו' א"נ י"ל ותו יבש משונה וכו' עכ"ל הק' הר"ן בחי' הא בהאי מתני' קתני אם נימוחו במים ובכה"ג לא הוא ולא יבש ע"ש מ"ש ועי"ל דבהאי מתני' תנן תטיל למים סתם ומשמע אפי' במים חמין ואפי' יותר מעל"ע ובכה"ג יבש מקרי כדתנן במשנתנו

דף נ"ה ע"א גמ' אמר ר"א בר אהבה דומיא דעצם לפירש"י והתוס' משמע דגם לר"ל אית ליה דרשא דעצם וק"ק דא"כ אמאי מטמא באפרוכי הא בעי' דומיא דעצם וי"ל משום דאייתר ליה קרא דכל טומאתו לרבויי אפרוכי ואין להק' מה ראית נימא איפכא דכל טומאתו לרבויי אפי' שינים ודרשא דעצם למעוטי אפרוכי די"ל דסברא הוא לטמויי באפרוכי טפי משום דהיה טמא קודם שיבש

תוס' בד"ה שמא וכו' ועוד נראה דעור אינו בכלל בשר וכו' עכ"ל הרשב"א כתשו' בח"א סי' שס"ה דחה זה דלא גרע עור משער דאמרי' בספ"ק דערכין דאסור בהנאה ע"ש ודעת תוס' נראה דבערכין מדרבנן הוא דקאמר דאסור והתוס' שכ' דאינו אסור מדאורייתא קאמרי וכי גזור רבנן שמא יעשה שטיחין גזרו תרווייהו טומאה ואיסוד וכ"כ התוס' בזבחי' דע"א ע"ב בד"ה בטריפה דעור אסור בהנאה שמא יעשה שטיחין ע"ש ודלא כמ"ש ה' צמח צדק סי' י"ג ע"ש דנראה מדבריו שדעת התוס' כאן אפילו מדרבנן שרי מיהו ק"ק מ"ש בעור דגזרו טומאה ואיסור ומ"ש בשער דלא גזרו אלא איסור ולא גזרו טומאה כדתנן ומייתי לה