משמרות כהונה חלק ג ריג

דלרב תולין דאי לא שפתה מטהרי' לה ולשמואל רבנן גזרו משום חשש דתשפה דטמאה עכשיו ולא תולין: בד"ה או ששפתה וכו' וכן כרישא כה"ג עכ"ל הק' מהרש"א דאי קשתה במקצת ג' תו ליכא מעל"ע ע"ש ול"ק דמשלים מעל"ע בשעה א' מיום ד' מיהו ק' דא"כ כללו של דבר מאי קמ"ל הא מרישא שמעי' דלא כחנניה וכ"ש אי ליכא מעל"ע ברישא כמו שהבין מהרש"א דק' טפי וי"ל דהתוס' מפ' בדברי חנניה דלא כפירש"י אלא בפי' הר"ן דפי' דכי איכא קשוי בג' אפילו תשפה ב' ימים הוי קושי ולהא הוא דאמרי' כללו של דבר לאפוקי דחנניה

דף ל"ז ע"א גמ' לטמויי לההיא טיפה וכו' ואע"ג דמ"מ בודקין לסתירה נקט אין בודקין לענין הטיפה לחוד והו"מ לשנויי לסתירת יום אחד דלא מבעיא לן אלא בסתירת ז' אבל פשיטא לן דסותרת יום אחד כדפירש"י

תוס' בד"ה אביי וכו' היאך חלוק אביי אברייתא וכו' עכ"ל. אע"ג דאיכא ברייתא דהמפלת כאביי מ"מ הו"ל לאוקמא הך דהמפלת כר"א כדמוקי לה רבא כיון דאיכא הך דפ' בא סימן דס"ל דעולין וא"צ למה שדחק מהרש"א ז"ל

ע"ב בד"ה מה וכו' שרואה יום י"א דיום י"ב הו"ל תחילת נדה ועולה לה עכ"ל. ודאי דיום י"א לא בעי שימור אלא דמיירי דראתה יום יו"ד ויום י"א ובעי שימור משום יום יו"ד ונקטו שראתה יום י"א משום דאי לא ראתה בי"א א"צ ליום י"ב דיום י"א מהני ליה לשימור הקשה מהרש"א ז"ל דאפי' המקשה דפריך שם ארביסר הוא פשיט"ל כה"ג דיום י"ב שלא ראתה בו עולה כדאמר ר"א לעיל מינה אהא דפריך תשמש בשיתסר אלא דס"ד כיון שראתה בתחילת ימי נדה גמורה אינו עולה יום ז' שלא ראתה בו ומסיק זאת אומרת דאפילו בכה"ג דהוי נדה גמורה עולה וא"כ ההיא דימי נדה עולין לאו בכה"ג שכ' התוס' מיירי ע"ש וי"ל דקושייתם מעיקרא היא ממילתא דרב אשי גופה דש"מ דימי נדה שלא ראתה בו עולין וניחא להו להק' ממילתא דר"א דהיא קמייתא ותי' שפיר ואה"נ דגם בההיא דזאת אומרת וכו' יתורץ עד"ז דבזבה קטנה מיירי ועולין אפי' בנדה גמורה

דף ל"ח ע"ב בד"ה אימא וכו' וי"ל דפרכי' ליה כיון דמק"ו וכו' עכ"ל ר"ל כיון דמק"ו בתרא ילפינן קושי כשופי דאחר לידה ומטהרי' אפילו בימי נדה כמו שופי ע"כ דדמיה לדרשא אחריתי בלא קרא דתשב ולא אצט' בגמ' לקרא דתשב לרבנן אלא לפום מאי דילפי' מעיקרא מק"ו קמא דיליף קושי דאחר לידה מקושי דקודם לידה ובהאי ק"ו לא מטהרי' בימי נדה וכמ"ש התוס' בדבור הקודם וע"ז הוא דאצט' ליה למילף מקרא דתשב ורבה גופיה לא נחית אלא ליישב הברייתא דילפי רבנן ברישא מקרא דתשב דלכאורה אמאי צריכי לההוא קרא כיון דילפי מק"ו ואהא קאמר משום דזכינהו ר"א בק"ו קמא דנימא בימי נדה טמא מקרא דדמיה ואהא צריכי רבנן לקרא דתשב אבל כי ילפי רבנן אח"כ בק"ו בתרא תו ל"צ לקרא דתשב וא"צ למה שהגיה מהרש"א בדבריהם ע"ש

דף ט"ל ע"א פירש"י בד"ה בתוך וכו' אין זה סותר לענין דייה שעתה וכו' עכ"ל וה"ה לענין דלא בעי' ג' זימני למעקריה כדפירש"י בסמוך בד"ה מקבע מיהו ק' דלקמן בפ"ב דס"ח ע"ב מסיק הגמ' דשמואל מודה דהוי וסתה בימי זיבתה לענין דיה שעתא לקולא כיון דדמיה מסולקין ע"ש וזה הפך ממה שפירש"י כאן דלא הוי וסתה גם לענין דיה שעתא

בד"ה מיחש וכו' אם היתה רגילה מט"ו לט"ו דהיינו תוך ימי זיבה וכו' עכ"ל ור"פ דמייתי עלה מהיתה למודה אע"ג דהתם הקביעות היה בימי נדה אלא דעכשיו ראתה בימי זיבה ס"ל להגמרא דשוין הן בדינם וכמ"ש הר"ן בחי' וע"ש שהוכיח כן מגמ' לקמן דס"ח ע"ב וע"ש בפירש"י

דף מ' ע"ב בד"ה פרט וכו' אבל הכשר דם דחמיר לא ילפינן מבמה וכו' עכ"ל ונשחטה בלילה נמי הוי הכשר דם דכיון דנשחטה בלילה גם קבלת הדם הוי בלילה

דף מ"א ע"א בד"ה היינו וכו' וא"ת וליבעי ג' קראי וכו' עכ"ל. עיקר קושייתם היא בכל הפסולין דלקמן אבל כאן ביוצא דופן ל"ק דבכור כיון דתלי רחמנא בפטר רחם הוי חולין ובלא קרא אחרינא ידעי' דירדו וכדפירש"י וקדשים ילפי' בג"ש מבכור דחולין הם

בא"ד וי"ל כיון דגלי קרא בטריפה וכו' עכ"ל לכאורה דר"ל כיון דגלי בטריפה דאין חילוק בין קדם הקדישן ללא קדם ה"ה בכל הפסולין ובחד קרא סגי וקרא דזאת לאשמעינן דירדו מיהו הא ליתא דבגמ' בסמוך גבי שאר פסולין אמרי' דתרי קראי חד לבהמת חולין וחד לבהמת קדשים ע"כ נראה עיקר בכוונתם דכיון דגלי קרא בטריפה דכל היכא דפסול ירדו ה"ה בכל הפסולין וא"כ בקרא דמן הבהמה וכו' לחודיה ידעינן דירדו בבהמת חולין וע"כ קרא דזאת דקאי גם לשאר פסולין דאין פסולן בקדש מדאפקיה בלשון זאת דמשמע דוקא הנך דפסולן בקדש הוא דלא ירדו והו"ל כמו ממעט להו בהדיא לשאר פסולין ולא לטריפה לחודה לבהמת קדשים אתא

ע"ב בד"ה פולטת וכו' וי"ל דקרא איכא לאוקומי דאזלא איהי בכרעא וכו' עכ"ל ק"ק הא אי אזלא איהי בכרעא ס' טמאה הוי כדמוכח מלישנא דגמ' דקאמר בהדי דקאזלא וכו' וכ"מ ממתני' דמקוואות דמייתו בתר הכי דדוקא בכיבדה את הבית הוא דטהורה וקרא מטהר לה לגמרי וי"ל דס"ל ספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן הוא כדעת הר"מ ועיין להפר"ח בי"ד בסי' ק"י שנסתפק בדעת התוס' ע"ש ומשום ס' טומאה ברה"י דטמא ליתא בפולטת כיון דלאו מגופה אלא ממה שקבלה מאחר

דף מ"ב ע"א בד"ה אמאי וכו' לרבא ל"צ שיצא לחוץ וכו' עכ"ל ומאי דפריך אי יצא לחוץ מאי למימרא לאביי הוא דפריך דלרבא י"ל שיצא לבית לחיצון וקמ"ל לאפוקי מדאביי דאמר בלוע הוא

ע"ב בד"ה וכדרב וכו' אפי' הוציא ידו נמי וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דההוא תי' דלעיל דספיקו טמא כשיצא לחוץ ע"כ לשי' פירש"י אזיל ע"ש כוונתו דלפום ההוא תי' דלידה ודם נדה שוין ע"כ אפי' לא יצא אלא לבית החיצון הוי לידה דהא בדם נדות תנן מטמאות בבית החיצון אבל ממ"ש התוס' בסוף הדיבור דלעיל דקרי פרוזדור לעובי היריכים וכו' אין להוכיח כלל די"ל אפי' לפי' התוס' לאו שיצא לגמרי לחוץ אלא למטה מבית החיצון קאמר ומ"מ עובי היריכים מכסים הראש