משמרות כהונה חלק ג ריב

דר"י נמי איכא חזקת טהרות כנגדו מכל מקום לא שמעי' לה מהך מימרא דר"י דתינוק די"ל דרובא דר"י רוב גמור והוה ס"ד דשורפין אפילו נגד חזקה אבל הך רוב דמטפחין אינו רוב גמור כמ"ש התוס' בד"ה למעוטי מיהו קשה לחד תי' שכ' התוס' שם א"נ בהני ג' נמי לא הוי רוב גמור ואשמועינן ר"י דאפי"ה שורפין כיון דהריעותא מגופה לפ"ז אמאי בהך דר' יהודה אין שורפין הא התם נמי הריעותא מגופה וצ"ל דהך רובא דר"י גרע מרובא דהנך ג'

דף י"ט ע"א גמ' דמיה דמיה הרי כאן ד' וכו'. ואי לאו קרא דכי יפלא דש"מ דאיכא דם טהור לא הוה דרשי' דמיה להאי דרשא ולכך אצט' לעיל לקרא דכי יפלא ולא נ"ל דאיכא דם טהור מדמיה

תוס' בד"ה אמר וכו'. וק' דבשלהי נזיר וכו' עכ"ל ה"ה דהו"מ לאקשויי עוד מאי משני התם מקרא דלטהרו נימא דדריש ליה כדדרשי רבנן וכדהקשו בסה"ד לגי' ר"ת

ע"ב בד"ה כתיב וכו' ותו דמשמע דל"פ אלא בדם ירוק וכו' עכ"ל ה"ה דהומ"ל כן לעיל דקאמר בעי' דם חללים דא"כ אפי' דם נדות נמי אלא דניחא להו למינקט קושייתם במסקנא

בא"ד ויש לתמוה דהכא משמע וכו' עכ"ל. י"מ מאי קושיא הא אפי' דם נדות אינו דם חללי' מ"מ טמא מג"ש דמקור מקור כדתניא בתוספות ולכך החלב טמא משום דדם נעכר ונעשה חלב ונ"ל דכיון דדם נדות לאו דם חללים ואינו טמא אלא מג"ש דמקור מקור א"כ אינו טמא אלא אחר שיצא דכל עוד שעדיין הוא במקור האשה טהורה וא"כ הדם נמי אינו טמא וכשנעשה חלב שהוא עדיין שם במקור דם טהור הוא

גמ' מאי לאו דכוליה גופא וכו'. וקשיא לר"ח אבל לעולא ולשמואל לא פריך די"ל דדם שחיטה ודם צפור דמו לדם מאכולת דכוליה גופה וצ"ל דהאי מקשה דפריך לר"ח ס"ל כמ"ד לקמן וכולן עמוק מכן ודיהה מכן טהור דלמ"ד עמוק מכן טמא לא פריך מידי די"ל עיקר האדום הוא כדם מאכולת דראש אבל דכוליה גופה הוא עמוק מכן וטמא מיהו קשה מאי פריך נימא דאדום הוא כדם מאכולת דראש אבל דכוליה גופה משאר דמים הטמאין ולא מן האדום וכדמשני בסמוך אהא דתלא ר"מ בקילור וכו' ויש ליישב

דף ך' ע"ב גמ' נאמנת אשה וכו'. עמ"ש מהרש"א דאינה נאמנ' לעצמ' ע"ש ומדלא תני בנגעים כל הרמים רואה חוץ משל עצמו יש להוכיח דרואה אשה לעצמה וכה"ג הוכיחו התוספות דרואה דמי אשתו ועיין בחי' הראשונים

גמ' ומפכח הוא דקמפכח וכו'. נראה דלא אמרי' הכי אלא השתא דמסיק דראיה דלילה מהניא וכיון דאשתני ב' פעמים אמרי' פכוחי וכו' אבל לס"ד דראיה דלילה לא חשיבא א"כ כי חזי' ליה מעיקרא ביום היינו ראיה א' ושפיר טיהר וא"כ אי חזי' ליה פ"ב וראה דאשתני לא אמרי' פכוחי בשינוי פעם אחת וא"כ בראיה ב' אמאי טימא אלא ע"כ דלס"ד לא ראה פעם ב' ביום אלא חזר בו מאליו וכדפירש"י ועיין למהרש"א ז"ל

דף כ"א ע"ב גמ' וקילא מכולהו פי' רש"י

מסומכוס ור"א ואף ע"ג דאין כל פחות מתלת הכא איכא נמי ר"ש בן מנסיא דקאי כסומכוס כדקתני ברייתא וכן היה רשב"ם אומר כדבריו

גמ' והאר"י משום רשב"י וכו' והא דלא פריך מסומכו' ומר' אחא כ' הר"ן בחי' משום די"ל דס"ל דכשיש בתוכה דם או מאדים כידוע דהחתיכה היא דם אבל מר"י פריך שפיר דאי טעמו משום דכולה דם טפי הי"ל לטמווי במאדים דטפי ס"ל כולה דם במאדים מאגור ע"ש וק' דא"כ מאי קאמר הגמ' אבריית' דר"א כסומכוס ועדיפא מסומכוס מנ"ל הא דילמא ר"א דוקא במאדים הוא דמטמא משום דכולה דם ופליג אסומכוס וי"ל

תוס' בד"ה בתוכה וכו' כמו דם דבפנים אינו מועיל אלא לסומכוס וכו' עכ"ל כצ"ל ונמחק תיבת אגור

בד"ה והאמר וכו' וא"ת ולסייעיה ממתני' וכו' לולי דבריהם י"ל בזה דפריך אהא דמוכיח דע"כ ולא בשפופרת. מדכתיב בבשרה ולא בשרה אהא פריך דא"כ קשיא לרשב"י לכתוב בשרה

דף כ"ב ע"א בד"ה אלא וכו' דרך קיסם יכול לראות הרבה וכו' עכ"ל לפירש"י דמדיש לו שיעור ש"מ דנוגע הוי י"ל קושי' זו דהגמ' פריך כיון דנוגע הוי מדיש לו שיעור ובקיסם ליכא נגיעה וק"ק אפירש"י אמאי הוצרך לפ' דפריך משום דבציר ליה שיעורא ואמאי לא פי' דפריך משום דבקיסם ליכא נגיעה

בא"ד ונ"מ הא דאמר הבא וכו' עכ"ל. כוונתם לתרץ עוד דאצט' למכתב רואה לאשמועי' דרואה נמי משום נוגע דמדאיתקש לנוגע הוא דשמעי' לה במ"ש התוס' אחר זה ודלא כמהרש"א

בא"ד וא"ת דלקמן בפ' יוצא דופן וכו' עכ"ל. עיין למהרש"א שכ' דבקרי אע"ג דאין מטמא בחוץ מ"מ גזירת הכתוב היא דרואה הוי ע"ש. ולפמ"ש הר"ן בחי' בגמ' דמאי דאצט' קרא דממנו בקרי למדרש עד שתצא טומאתו לחוץ ובאשה איפכא דאצט' בבשרה למדרש דטומאה בפנים משום דבקרי משנעקר לצאת סופו לצאת ולכך היה מטמא בפנים אי לאו קרא דממנו ע"ש א"צ לו' גזירת הכתוב

ע"ב בד"ה המפלת וכו' הומ"ל דגים וכו' עכ"ל. וכן יש להוכיח דע"כ ה"ה דגים דמתנין לחודיה ולא פריך מידי דכיון דגדול הוא כ"כ לא אפשר למי' דמפלת תנין ואי קטן דג מקרי ולא תנין וכדפרכי' לקמן הד מי קא מפלת

דף כ"ג ע"א גמ' מה לאדם שכן מטמא וכו' ך הק' הר"ן בחי' נימא בהמ' תוכיח ע"ש. ולפמ"ש התוס' לעיל בד"ה זו היא שיבה דלא נתקבלה ג"ש אלא חדא לק"מ

תוס' בד"ה וילפי' וכו' דהשתא תנין לא מופנה ץ כלל וכו' עכ"ל. ק"ק דבפשי' הו"ל לאקשויי דלא נכתוב גבי אדם אלא ויצר דהשתא לא ילפי' דגים מאדם דגבי דגים לא כתיב אלא ויברא ולא ילפי' בריאה מיצירה כיון דאיכא למילף מדדמי ליה כמ"ש התוס' לעיל בד"ה זו וכו' דעיקר קושיא אועוד סמיך ויש ליישב

ע"ב גמ' למימרא דמחד נמי סגי וכו' ולפ"ז ר"מ דאמר כל צורת היינו אפילו באוזן כצ"ל לפירש"י ועיין למהרש"א ז"ל שהצ"ע בזה

גמ' ושטו נקוב אמו טמאה. מכאן ק' לס' הר"מ דס"ל נקובת הושט נבילה ועיין להר"ן בחי' כאן מ"ש בשם הרמב"ן ובמ"א כתבתי בזה

תוס' בד"ה והתניא וכו' ואדר"י ל"ל דתנא הוא