משמרות כהונה חלק ג כא

דעיקר קושייתם לעיל לא סמכו אלא אההיא דמה עולה וכו' אבל מההיא דסוטה י"ל דאי עביד כלי שרת מקדשה ואין להוכיח מזה דבעי' כ"ש

ע"ב גמ' מעיקרא סבר וכו' מדברי הצ"ק נראה שהבין דמעיקרא הוא ס"ד דלא בעי כלי כלל אפי' מה שנזרק ע"ג המזבח ע"ש ואין נראה כן מפירש"י כד"ה שייריה ובד"ה וכיון וכו' אלא דמעיקרא נמי ידע דאיכא מתן כלי אלא דמעיקרא כיון דאין כל דמו בכלי אלא דאיכא דיד נמי לא כלליה עם שאר ק"ק ולבסוף כשהזכירו בפי' נקט דין כ"ש למזבח

תוס' בד"ה אף וכו' ושמא הכא דריש משום דמייתר וכו' עכ"ל תי' זה לא יתכן לפמ"ש התוס' בדבור הקודם דהוי בנין אב דאי הוי בנין אב גם בחטאת הו"ל למילף בב"א אע"ג דלא מיתר

דף מ"ח ע"א תוס' בד"ה גמר וכו' ואור"ת אע"ג דא"ל אצט' ואם נפש שלא יהא ספיקו וכו' עכ"ל והיינו דנימא דערכך דאשם תלוי לא אתא לג"ש דג"ש זו נתקבלה תיבות אבל בדרשא דתורת דתורה אחת לכל אשמות לא ניחא להו בדברי ר"ת שלפני זה לו' דמכח סברא דשלא יהא ספיקו וכו' מפקי' אשם תלוי מכללא דכל אשמות

ע"ב גמ' מכולהו נמי שכן ק"ק וכו' מוכח מכאן דאפי' דחטאת גופה ילפא מעולה אמרי' חטאת יוכיח כי ילפת מעולה דלא כמ"ש מהרש"א בשבועות ד"ט ע"ב וע"ש בחידושינו

גמ' ק"ו ומה חטאת וכו' מה לחטאת וכו' ק"ק נימא אשם יוכיח כדלעיל דהא עולה נמי ק"ק היא וי"ל דאיכא למיפרך מה לחטאת ואשם שכן מכפרי דאשם נמי מכפר והגמ' לעיל הו"מ למפרך הכי אלא דנקט שכן ק"ק משום דאצט' לההיא פירכא כי בעי למגמר במה הצר מכולהו

תוס' בד"ה קבלה וכו' וגבי אשם צריכי תרי קראי וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל מחטאת דאצט' ולקח לקבלה ואותו למקבל משום די"ל דכיון דגלי בחטאת דקבלה ומקבל חד דינא א"ל ילפי' מינה לכל מקום ומ"מ ק"ק מה הוכחה היא זו מאשם הא באשם אי לא כתיב אלא חד קרא הוה מוקמי' ליה בקבלה אבל היכא דכתי' מקבל ילפי' שפיר מינה לקבלה ויש לישב

דף מ"ט ע"א בד"ה לכתוב וכו' תימה ושאר אשמות וכו' עכ"ל ק' דנימא דילפי' בהיקשא דזאת תורת האשם תורה אחת לכל אשמות כדאיתא לעיל דמ"ח ע"א ויש לישב

ע"ב גמ' קדשי קדשים יתירי כתיבי מכאן ק"ל עמ"ש הר"ן בחי' ר"פ הנשרפין דאפילו ג"ש מופנה אי אצט' ג"ש למילתא אחריתי כי בעי למילף מג"ש זו דין אחר פרכי' כמו אג"ש שאינה מופנה ע"ש שהרי הכא ע"כ ג"ש זו דק"ק אצט' למילתא אחריתי דהא כתי' צפונה באשם וא"כ היכי בעי למילף מינה צפונה הא כיון דאלגו' למילתא אחריתי פרכי' מה לחטאת שכן מכפרת וי"ל דלא דרשי' מינה מילתא אחריתי ועיקר ג"ש לא אצט' אלא לאשמעי' דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש וכה"ג אמרי' לעיל דאצט' לאקושי לחטאת ולעולה לאשמעי' דבר הלמד בהיקש א"ח ומלמד בהיקש ועפי"ז ל"ק קושית התוס' בד"ה ק"ק

דף ן ע"א גמ' תיתי חדא מתרתי וכו' פירש"י מילתא בפ"ע ולאו למיפשט בעיין והכריחו לזה דהא בריש כל קאמר הגמ' לא ליכתוב בעולה וכו' וד"ז אין לו שייכות בבעיין ועיין להח"ן ועמש"ל דמ"ח ע"ב בגמ'

ע"ב תוס' בד"ה מה מצינו וכו' תרווייהו משחי' חולין וכו' עכ"ל ולא ניחא להו בפרש"י משום דלשיטתם היקשא אצט' לשחי' עוף דהא הק"ו פריכא הוא כמ"ש בדבור הקודם וא"כ מליקה ע"כ מבנין אב הוא דאתיא דמהיקשא לא ילפי' מליקה אלא כי מייתר היקשא ורש"י ס"ל דשחי' עוף מק"ו אתיא והיקשא למליקה ולכך לא נקט רש"י בפי' אלא בנין אב ולא נקט הק"ו מיהו ק' לשי' התוס' דהיקשא אצט' לשחי' עוף ומק"ו לא אתי' דפריכא הוא א"כ מליקה מהיכא ילפא אי מהיקשא לא ילפי' לה כיון דאצט' לשחי' עוף ואי מבנין אב או מק"ו מבהמה איכא למיפרך שכן אינה מטמאה בבית הבליעה כמ"ש התוס' ואי מבנין אב משחי' עוף הא דבר הלמד בהיקש בעיא לעיל אי חוזר ומלמד מבנין אב וי"ל דילפינן לה מביניא מבהמה ושחי' עוף ועיין להח"ן

דף נ"א ע"א בא"ד דאי מבהמה למ"ל לאתויי מק"ו עכ"ל אין לפרש בכוונתם דלמ"ל למנקט דינא דשחי' עוף דאתיא מק"ו ברישא דברייתא כיון דבמליקה מיירי כדקתני מלק ונמצאת טריפה דזה אינו דא"כ הו"ל להתוס' למי' למ"ל לאתויי ק"ו ולאו בק"ו אלא נראה עיקר דבריהם קרובים לדברי הר' ברוך

ע"ב בד"ה תן וכו' ויש עוד לפ' בע"א וכו' עכ"ל ק"ק לפי"ז מאי שיאטיה דהאי בריית' הכא אמתני' דשיירי הדם כיון דלא מיירי האי ברייתא בשיריים ויש לישב

דף נ"ב ע"ב בד"ה אותה וכו' ולא שייכא כאן ההיא דשמואל וכו' עכ"ל מ"ש הח"ן בכוונתם ליתא דלמסקנא דהתם אינו מוכרח דפסול דהגמ' משני דלא מיירי קרא בהכי דא"כ ד' וכיפר הו"ל למכתב ואה"נ דכשר מקרא דדריש מניה שמואל גם משמעות דבריהם לא מטין רי דלפירושו לא הו"ל לתרוצי אלא דגמ' לעיל לאו פסול ממש קאמר אבל דרשא דהכא גם בקושיתם מפרשי ליה דלענין אכילה קאמר ע"כ נראה עיקר דברייתא דהכא ודאי פסול ממש קאמר ודלא כשמואל וכמ"ש הצ"ק ע"ש וכ"מ מדיליף בברייתא מחטאת העוף דפסולה ממש היא דנ"ל מדכתי' היא והתוס' מקשי' דלס"ד דלעיל מאי דריש בקרא דאותה ומתרצים דלס"ד קרא דאותה לענין אכילה וכן לשמואל ע"כ קרא דאותה לענין אכילה קאמר או לדרשא דולא אחרת למ4ערכעלה

בד"ה מה וכו' ותימה הא בבהמה נמי וכו' עכ"ל י"ל בזה דשאני חטאת העוף דנ"ל שלא לשמה מדכתיב היא כדאיתא בת"כ הביאו התוס' לעיל דף ח' ע"ב וכמו דממעטי' שלא לשמה ממעטי' נמי למטה אבל חטאת בהמה לא נ"ל מקרא דהיא אלא מקרא אחרינא כדאיתא בריש מכילתין ולא שייך למדרש מההוא קרא למטה וקרא דהיא אצט' לגלויי אמנחת חוטא וקנאות ואשם וכמ"ש התוס' לעיל ד"ה ע"ב בד"ה מיעט וכו' ע"ש

דף נ"ד ע"א בד"ה ואי אמרת וכו' הא חשיב יסוד לענין דמים העליונים וכו' עכ"ל אע"ג דעולת בהמה נעשית למטה מ"מ הגמ' משוי חילוק בין עולה לחטאת משום דעולה טעונה יסוד משמע דמשום דחטאת אין טעונה יסוד הוא דמשוי חילוק ביניהם כדקתני אמרת עולה טעונה