משמרות כהונה חלק ג רט

בגלילא שנו דהיינו שהיו אוכלין חוליהן עטה"ק ע"ש. ומדברי התוס' כאן שהק' נחשבים גבי ה' בתרייתא נר' דס"ל להאי לישנא דוקא לקדש ולא לחולין שנעשו עטה"ק כמו ה' בתרייתא ומה שהקשה אח"ז דמעל"ע אפילו לחולין שנעשו עט"ק ול"ל דררא דטומאה וה' בתרייתא להפך כוונתם להק' לל"ב דס"ל דמעל"ע אפי' לחולין שנעשו עט"ק וס"ל דגם לל"ב מעל"ע שבמדה ל"ל דררא דטומאה דבהא לא פליג אלישנא קמא ודלא כמהרש"א לקמן בגמ' שכ' דמדברי התוס' הללו מוכח דס"ל דגם לל"ק ס"ל דאפי' לחולין שנעשו עט"ק מיהו ק' לפ"ז מאי קאמר בל"ב תדע מדלא חשבה גבי מעלות הא לא שייך למחשבה גבי ה' קמייתא כיון דמעל"ע ל"ל דררא דטומא' וכו' בתריית' לא שייך למחשביה כיון דמעל"ע אפי' לחולין שנעשי עט"ק אלא ע"כ דס"ל לל"ב דמעל"ע אית להו דררא דטומאה כמו ה' קמייתא ובע"כ קושית התוס' הב' היא לל"ק וכשי' מהרש"א וא"כ מאי מק' התוס' בקושייתם א'

ע"ב גמ' אלא א"א אידי ואידי דקדש ל"ל וכו' הק' מהרש"א נימא חדא לקדש וחדא לחולין שנעשו עט"ק דס"ד דוקא לקדש כמו ה' בתרייתא ע"ש ונ"ל כיון דע"כ קמייתא דככרות של תרומה היא דקדש ואינו קדש ממש אלא ייחדם לקדש כמ"ש התוס' בד"ה דאפרשינהו לא הוו אלא כמו חולין שנעשו עט"ק כמו מערה מום לפסח דלעיל ואפילו למ"ש התוס' דקדוש קדושת פה מ"מ כיון דלא קדשי קה"ג לא עדיף מחולין שנעשו עט"ק וא"כ מקמיתא שמעי' חולין שנעשו עט"ק וכמ"ש מהרש"א מדברי התוס' לעיל עמ"ש לעיל

תוס' בד"ה נולד וכו' פי' אם לאחר גלגול נולד לה ס' טומאה וכו' עכ"ל ל"ד אלא אפי' נולד לה ס' טומאה קודם גלגול אלא שהיה טהור ונתעסק בה בטהרה ואחר כך נטמא משגלגלה אינו מתעסק בה בטומאה:

בא"ד אבל אין לפרש דרישא גמי שנולד לה ס' טומאה

איירי נמי בס' חלה וכו' עכ"ל. לפ"ז צ"ל דברישא אפי' לא נולד לה ס' טומאה כלל ולא נקט ס' טומאה אלא משום סיפא דאפילו נולד לה ס' טומאה תיעשה בטהרה וכן צ"ל לרבא לפום מה שכ' בסה"ד דס"ל לרבא דשרי לגרום טומאה קודם גלגול אפי' היכא דאיכא הפסד כהן דנקט ס' טומאה לרבותא דסיפא

דף ז' ע"א בד"ה וכולן וכו' וא"ת דהכא קרי בני הכנסת לחבורים וכו' עכ"ל י"ל בזה דמתני' הל כר"מ בגיטין הביאו התוס' לעיל דס"ל איזהו ע"ה כל שאינו אוכל חוליו בטהרה א"כ בנו הכנסת הם הדיוטות אלא שאינם ע"ה ואוכלין חולין בטהרה

גמ' והתניא אשה שהיא טבולת יום וכו' ק"ק מאי פריך מברייתא הלז"א ברייתא דלעיל הא פלוגתא דתנאי היא בפ' כשם אי חולין הטבולין לחלה כחלה דמו כמ"ש התוס' בד"ה וכולן וי"ל מדקתני טבולת יום שהוא קיל ולא נקט לה בשני דעלמא מוכת דבשני דעלמא ס"ל דעושה ג' דכחלה דמו אלא בס"י הקילו ופריך מט"י אנשען דהוא נמי קיל כמ"ש התוס' בד"ה והאי וכו' וע"ש כגמרא בפ' כשם דמשני שינוייא אחרינא בדומיא דברייתות ע"ש

ע"ב גמ' הא קמ"ל שאין למדין הלכה וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל ועיין בפירשב"ם שם בפי' י"ל עיין שם: תוס' בד"ה שמותי וכו' פירש"י שברכוהו וכו' עכ"ל מה שהק' בגיליון איך היה מניח תפילין וכו' י"ל דמשום מצות תפילין לא חש לנידוי ודוקא בחליצת מנעל דליכא ביטול מצוה החמיר ע"ע

בד"ה משום וכו' משום דהוי מי"ח דבר וכו' עכ"ל הק' מהרש"א נימא דגם מה שגזרו בי"ח דבר הוא לטמויי משקין דוקא ע"ש וי"ל דבי"ח דבר גזרו לתרומ' ואי למשקין אפי' חולין מטמו כדאמרי' בשמעתין

גמ' ואידך המקשה וכו' והלכה כדבריו במשניות שלפנינו ליתא להא מילתא דהלכה כדבריו וצ"ל דברייתא היא ומאי דפריך שאי קמ"ל שמואל בכולהו תנן אע"ג די"ל בריית' לא שמיע ליה מ"מ אכתי ק' ממשנתנו דד' נשים דיין שעתן ולפום מאי דאמרי' לקמן משום דקאי ריב"ב כוותיה צ"ל דשמואל לא שמיע ליה הני ברייתות דהמקשה ודהזב והזבה שבדקו עצמן דאלת"ה ק' הא בהני ד' דקחשיב שמואל איכא תנאי דס"ל כר"א והתי' לקמן הקשו כן מר"י דמתני' ובתירוצם לא יתורץ כאן אלא ע"כ דלא שמיע ליה לשמואל הני ברייתות ועיין להתוס' לקמן רמ"ח ע"א בד"ה אמר ע"ש

דף ח' ע"א גמ' משום דקאי ריב"ב כוותיה וכו' מכאן קשה לפי' הר"ש בפ"ב דזבים דאהא דתנן התם המקשה מעל"ע פי' דהיינו מקשה ושפתה וסתם לן תנא כר"א ע"ש דלפ"ד מאי משני הגמרא משום דקאי ריב"ב כוותיה הא בהני ד' דחשיב שמואל חדא מנייהו ההיא דהמקשה וסתם לן רבי כוותיה דר"א הרי דרבי ס"ל כר"א וחשיב לה ולהר"מ בפי' שם דמפ"ל בקישוי בלא שפתה ניחא אבל לפי' הר"ש ק' וצ"ל דלא פי' הר"ש כן אלא למסקנא דשמואל דוקא בסדר טהרות וא"כ י"ל דלשמואל חשיב אפי' אי ס"ל לחד תנא כוותיה וכיון דהלכה כר"א ניחא ליה לפ' בשעתה וכר"א אבל למאי דאמרינן משום דקאי ריב"ב כוותיה מודה דבע"כ לפרש המשנ' דהתם בקישוי בלא שפוי בפי' הד"מ

גמ' ואבוך אמר הלכה כר"א בד' וכו' תימא אימא דלעולם הלכה כר"א בקטף והא דלא חשיב לה בהדי ארבעה משום דסתם מתני' דשביעית דאוקימנא לה כר"א ס"ל כוותיה וכיון דרבי ס"ל כוותיה לא חשיב וכדאמרי' משום דריב"ב ס"ל כוותיה לא חשיב לה ועוד תנא דברייתא דלקמן דקתני וחכ"א יש לקטף שביעית דמדקתני לה בלשון חכמי' שמעי' דס"ל כוותיה וכדאמר' בפרק כיסוי הרם ראה ר' דבריו של ר"ש ושנאו בלשון חכמים ע"ש וי"ל דכיון דלא. אמר בהדיא הלכה כר"א גבי קטף מסתמא אין הלכה כמותו אלא בי ודוקא בהך דריב"ב דפ' כוותיה בהדיא וכן בכל הנהו דלעיל הוא דאמרי' כיון דאיכא תנא דס"ל כוותיה לא חשיב לה מיהו לפ"ז ל"ק מה שהק' התוס' בד"ה ואבוך וכו' מר"י דהגוזל דהא לא פ' הלכה כר"י ופדין להתוספות לקמן דמ"מ בד"ה אמר

בת"י בד"ה משום וכו' דשמא ר"י סבר כר"י וכו'

עכ"ל עיין מה שכתבתי לעיל ו"ן הגמ' בד"ה ואידך ולעיל ד"ה ע"א בד"ה הא וכו' ע"ש

ע"ב גמ' נ"מ לכ"ג וכו'. הומ"ל נ"מ לנערה המאורסה ולקנס דאונס ומםתה דל"מ אלא בבתולה אלא דנקנט הגמ' דאתיא גם לשינוייא דבסמוך רכו קתני מידי דתלי במעשה דלנערה המאורסה וקנס בתולת אדם נמי לא תלי במעשה דהא בוגרת ל"מ עלה וקתני אבל לכ"ג ס"ל כמ"ד כ"ב מותר בבוגרת כמ"ש הר"ן בחי' בסמיף ע"ש: