משמרות כהונה חלק ג רח

דסגי בהך שינוייא דלעיל דשאני מקוה דאיכא למי' חסר ואתאי אבל גבי מת ל"ל הכי ולא הוצרכו בגמ' לעיל לתרתי לריעות' לא מכח קו' דנדה דאיכ' למי' הגס הגס חזיתיה

פירש"י בד"ה וכולן טהורין וכו' דהואיל שמצא קודם שעירה הדלי וכו' עכ"ל כצ"ל דכיון שמערה כולן לתוך כלי גדול צריך שמצא קודם שעירה דאחר שעירה נטמאו כל המים

דף ד' ע"א תוס' בד"ה שאני וכו' משום דאית להו טהרה במקוה וכו' עכ"ל וההיא דצלוחית נמי במליאה מים מיירי דיש להם טהרה בהשקה

ע"ב בד"ה כל וכו' תימה למה הפסיק וכו' עכ"ל הר"ן בחי' תי' דה"ק אע"פי דדיה שעתא משום דחזקה דאורח בא בזמנו אפי"ה אי בדקה אחר וסתה ומצאת טהורה הוי כפקידה ולא אמרי' חזקה כזמנו בא ובודאי ראתה בשעת וסתה ע"ש וי"מ על דבריו דהא לקמן דלישניייא קמא המשמשת תנן הוא אליבא דשמואל ושמואל ס"ל לקמן די"ו ע"א דכי לא בדקה בשעת וסתה ובדקה אחר וסתה אפי' מצאת טהורה ה"ז טמאה דחזקה אורח בא בזמנו ונר' דל"ק דהגמרא שם קאמר בתר הכי תנאי היא וא"כ י"ל דשמואל ידע לה דפלוגתא דתנאי היא ומתני' כמ"ד טהורה ומאי דלא אמר הלכ' כפלוני משום דאיכ' דמהפכי להו כמ"ש בגמ' בכ"מ

דף ה' ע"א בד"ה הא וכו' כיון דר"ד סבר כוותיה וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא תיקשי להו הא ר"ח ן' אנטיגנוס ור"מ דאמרו בשמעתין נשים שאמרו חכמים דיין שעתן וכו' דהיינו ד' נשים ס"ל כר"א ולא יתורץ בתירוצם ועוד ק"ק הא ר"י אמר שם במשנה הלכה כדבריו והתו' לקמן ד"ח הקשו כן ותי' דשמא ר"י סבר כר"י דמצריך ג' עינות ע"ש וא"כ י"ל דגם ר' דוסא שמא ס"ל כר"י וי"ל דלא הקשו אלא מר' דוסא דכיון דברישא מיירי ר"א דבר' נשים דיין שעתן ואיהו פליג אר"י דבעי ג' עונות ור' דוסא קאי עליה ואמר כל אשה שיש לה וסת דיה שעתה משמע דבר' נשים ס"ל כר"א וניחא הכל ועי"ל במ"ש: התוס' לקמן דמ"ח ע"א בד"ה אמר ע"ש

גמ' אידי ואידי אחר תשמיש ואחד לו ואחד לה וכו' צ"ל דעד שלו הוי נמי כבדיקת חורין וסדקין שהרי לאוקמת' הלזו משמע ליה דכל א' מהב' עדי' הוי כפקידה וממעט וא"כ ע"כ דבדיקת עד שלו הוי כבדיקת חורין וסדקין כיון דהשמש היה מגיע עד שם

ע"ב תוס' בד"ה כשחברותיה וכו' שגם חברותיה הנושאות גם הם טמאו' במשא וכו' עכ"ל וההיא דמחט אע"ג דמשמע התם דאי ברה"י גם האדם טמא דמיירי שהיה ספק גם לאדם אם נגע במחט ע"ש הסוגיא מ"מ הגמ' ניחא ליה לאתויי דר"י טפי דאז גם אם האדם בריא לו שלא נגע במחט מ"מ הסכין טמא ועיין להר"ן בחי'

בד"ה ספק וכו' וי"ל דמ"ל שהעיסה וכו' עכ"ל ק' לחד תי' שכ' התוס' בדיבור הקודם דלזעירי בעינן שהנושאות גם הם טמאים תיקשי לזעירי ההיא דתינוק שנמצא בצד העיסה שהרי אפי' העיסה ביד אדם אחר מ"מ אפילו נטמאת העיסה משום דסתם תינוק מטפח בשרצים האדם הנושא לא נטמא דתינוק שנטמא בשרץ אינו מטמא אדם וי"ל דדוקא בנושאות המטה דלא עסקי בגוף המטה הוא דבעי' שגם הם נכנסין בספק הטומאה אבל בעיסה שביד אדם ועוסק בה בגופה אפי' אין האדם עוסק נכנס בס' טומאה הוי דבר שיש בו דעת לישאל שהרי ביושבת במטה ועוסקת בטהרות הטהרות טמאות דמתני' ניחא ליה להגמ' דהוי יש בו דעת לישאל דהנידה עצמה עוסקת בהם אע"פי שהיא כבר טמאה ואינה נכנסת עכשיו בס' טומאה

גמ' דתני ר' אושעיא ברה"י ספיקו טמא יל"ד לחד תי' שכ' התוס' בד"ה כשחברותיה דלזעידי בעי' שגם הנושאות נכנסו' בס' טומאה תיקשי לזעירי מבריית' דתני ר' אושעיא אמאי ברה"י טמא הא אין האדם נכנס בס' טומאה דהטלית שנטמא בשרץ אינו מטמא אדם ויש ליישב

פירש"י בד"ה שנה וכו' אם יגע עכשיו בידוע שנגע בתחילה עכ"ל משמע מפי' דרשב"ג ארישא קאי דלא כהתוס' ומ"ש בדיבור שאח"ז או חילוף ל"ד אבל הר"ן בחי' כ' בכוונת רש"י להיפך נר' דל"ג דיבור זה כפירש"י

תוס' בד"ה היה וכו' וקמ"ל דלא הוי ס"ס וכו' עכ"ל ר"ל דרבותא היא דאפי"ה טמא בא"א שלא נגע ומה שהק' מהרש"א אפי' אי הוי ס"ס מ"מ טמא משום קרוב לודאי ע"ש י"ל דקרוב לודאי לא הוי אלא כמו רוב וכיון דאיכא מיעוטא מקרי ס' להצטרף לס"ס כיון דהס' הב' ספק שקול כמ"ש התוס' בפ"ק דכתובות ד"ט ע"א והכא הס' הב' ס' שקול דאע"ג דא"א שלא נגע מ"מ שמא נגע בטהרות ואח"כ בטומאה או שמא לא נגע כלל בטהרות ומה שהקשה עוד מהרש"א דאכתי הוי ס"ס שמא נגע בטהרות ואח"כ בטומאה י"ל דמ"ש התוס' דאם נגע בשרץ נגע גם בטהרות היינו ר"ל שנגע בשניהם בב"א דכיון דזה בצר זה מונחי' כשנגע באחד נגע גם בחבירו בב"א ומ"ש מהרש"א בכוונתם לא נהירא דלפי דברי התוס' שכ' ולח הוי ס"ס וכו' הם ללא צורך דמאי נ"מ אי הוי ס"ס או לא הוי ס"ס דאפי' הוי ס"ס מ"מ טמא משום קרוב לודאי

בד"ה ואם וכו' אבל להחמיר שונין וכו' עכ"ל ולפ"ז רבנן מודו ברישא דשונין ול"פ ארשב"ג אלא בסיפא: דף ו' ע"א פירש"י בד"ה כשיעור וכו' ומצריך להו ר"י בדיקה לתרומה כשיעור וסת כי היכי דלא תיכול וכו' עכ"ל נראה דר"ל דאי לא הוה מצריך להו בדיקה אלא לאחר וסת והוי לתלות כי משהי לה אתי בה לידי תקלה דטעי ואכיל לה וחיישי' לתקלה לזמן מרובה כדאי' בכ"מ ולכך מצריך לה בדיקה בשיעור וסת דמצי לשרוף להו ולא אתי בהו לידי תקלה

תוס' בד"ה אבל וכו' אבל אין לפ' דרישא וכו' עכ"ל ור"ל דאי פי' בתריתא ל"ל דדרא דאורייתא דר"ל אלא דרבנן ל"ק קושייתם דהתי' ברור דהכא ליכא אפילו טומאה דרבנן אבל כיון דע"כ הפי' הוא דררא דאורייתא דנוהגות בחולין אם כן הא דבתרייתא תני טומאה דרבנן לא הוזכר בגמ' וק"ל שפיר ואפי' דהתוס' שם כ' ד"ז בדיבור בפ"ע מ"מ משמעות דבריהם כאן ל"מ הכי

בא"ד וא"ת והא מעל"ע וכו' עכ"ל מ"ש התוס' שם הביא דבריהם מהרש"א כאן דאכתי לא נאמר ד"ז אלא במסקנא היינו ר"ל דבמסקנא לקמן הוא דאמרי' דמעל"ע אפי' לחולין שנעשו עט"ק אבל השתא ס"ל דדוקא לקדש מדפריך מברייתא דמעשה ועשה ר' ועיין להר"ן בחי' שכ' ליישב זה דהיינו מאי דמשני הגמ'