משמרות כהונה חלק ג רז

מסכת נדה דף ב' ע"א גמ' העמד אשה על חזקתה ק"ק אמאי לא קאמר העמד טהרות על חזקתן ולהלל נמי ק' אמאי לא אמרי' העמד טהרות על חזקתן ולפמ"ש הר"ן. בחי' לחד תי' ניחא שפיר שהק' לשמאי מ"ש מס' טומאה ברה"י ותי' דלא ילפי' מסוטה אלא שאין אומרין העמד המיטמא על חזקתו דסוטה היא המיטמא אבל המטמא עצמו כמו הכא שהאשה היא המטמאה טהרות אמרי' העמד אשה על חזקתה אך לחד תי' שכ' עוד שם והוא מ"ש מהרש"א בתוס' אכתי ק'

תוס' בד"ה מעל"ע וכו' וי"ל דלא ילפי' מסוטה לטמא למפרע וכו' עכ"ל דבתיהם קשין להולמן דהא הגמ' דפריך לר"ש אי מה סוטה טמאה ודאי אברייתא דמקוה קאי דהיא למפרע ומהרש"א כתב דמדאורייתא שאר טומאות דוקא אלא דחכמים עשאוה לטומאה דלמפרע כשאר טומאות והגמרא פריך דנילף מסוטה שאר טומאות וממילא עשאוה לטומאת דלמפרע בשאר טומאות לשרוף ע"ש והם דברים תמוהים דכיון דמדאורייתא הטהרות טהורות אוך יש כח ביד חכמים לשרוף ולהפסיד טהרות ע"כ נראה דהגמ' פסיקא לזה בשום מקום דר"ש. ס"ל ה' טומאה ברה"י תולה אפילו בטומאה דלהבא ועלה הוא דפריך אי מה סוטה וכו' וכן הוא קושטא דמילתא לפום מאי דמשני שאני סוטה דרגלים לדבר א"כ ע"כ דס' טומאה דליכא רגלים לדבר אינו אלא תולין

בא"ד דבהדיא יש בירוש' וכו' עכ"ל אע"ג דסבר הוכיחו תחילה מסוגיא דשמעתין דקאמר והלל כי אמרי' אוקי מילתא וכו' מ"מ ניחא להו להוכיח מהירוש' משום דרש"י ל"ג בשמעתין הא דס' נגע וכו' ואע"פ שלא הביאו. פירש"י אין לחוש

בא"ד וי"ל דלקמן נמי בנגע בא' בלילה מיירי בקדשים וכו' עכ"ל ק"ק מאי מקשים התוס' לעיל אמאי מטמאין בד"ה בנידה טפי מכל טומאות דבר"ה נימא דטעמא משום דכל הטומאו' בשעת מציאתן כמו ודאי נגע ולא ראהו חי מבערב ודוקא ס' נגע ס' לא נגע הוא דמטהרין בר"ה אבל ודאי נגע אמרינן כל הטומאות כשעת מציאתן אפילו בר"ה לקדשים וי"ל דטעמא דבודאי נגע אמרי' כל הטומאות כשעת מציאתן משום דהשתא מת והיינו מה שתי' לעיל דכיון דהשתא טמאה לא גמרי' מסוטה מיהו קשה לתי' בתרא שכתב לעיל משום דראיה לא גמרינן מסוטה הא אפי' נגיעה כה"ג דהשתא טמאה טמא בקדשים כמו נגע בא' בלילה ולא ראהו חי דהוצרכו להך טעמא דלא גמרינן מסוטה אלא נגיעה ולא דאיה להנך טעמי דהרבשא ואם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי דהנך טעמי אהנו גם לב"ה דלא לטמא ודאי בקדשים כמ"ש התוס' לקמן וא"כ מהנך טעמי גופייהו הו"ל לטהר בר"ה כמו שאר ס' טו' בר"ה דגמרי' מסוטה ועמ"ש מהרש"א

בא"ד וא"ת לר"מ וכו' עכ"ל קושייתם היא לחי' קמא שכ' לעיל דכיון דהשתא טמאה לא גמרי' מסוטה דבנגע בא' בלילה דמטהר ר"מ נמי השתא מת הוא אבל לתי' בתרא דנגיעה הוא דגמרי' מסוטה ל"ק לר"מ דהא ר"מ לא מטהר אלא בר"ה כדאיתא בתוס' הביאו התוס' לקמן ד"ד ע"א וא"כ נימא דשאני נגיעה דגמרי' מסוטה אבל אשה דראיה היא לא גמרי' מסוטה: ע"ב גמ' אדרבא העמד יין על חזקתו. מ"ש מהרש"א דסמיך אהא דאמרי' מאן תנא חבית ר"ש ע"ש קשה דא"כ אמאי לא פריך מחבית אלא לשמאי הא גם להלל ק' כיון דלרבנן ודאי הוא ולעיקר קושיתו עיין להר"ן בחי'

תוס' בד"ה השתא וכו' התם נמי רוב העולם בריאים וכו' ובסיפא דאם ש"מ הוא עליהם להביא ראיה שהיה בריא משים דאפוקי ממונא הוא עליהם לה"ר להוציא

בא"ד דרגילות שערות לבא מצפרא וכו' עכ"ל

מהריב"ל הביאו מהרשד"ם חא"ה סי' ר"ח הוכיח מסוגיא דפ' ע"י דאמרי' הרי בוגרת לפניך לנדונו ביבמה שילדה ולד מת דאמרי' מדהשתא מת מעיקרא נמי במעי אמו מת ומתיבמת כמו דאמרינן הרי בוגרת לפניך ומהרשד"ם דחה דהתם ליכא חזקת נערות וחזקה אורח בא בזמנו ומהרח"ש חא"ה סי' מ"א דחה דברי מהרשד"ם דהתם נמי ליכא לא חזקת נערות ולא חזקת בגרות כדפירש"י שם ודמי לעובר עש"ב ומדברי התוס' הללו צדקו דברי מהרשד"ם דל"ד עובר לבגרות דרגילות לבא מצפרא אבל אי לא"ה אמרי' השתא הוא דבגרה וכדמוכח מהגמ' דאמרינן השתא הוא דחזאי וא"כ גבי עובר השתא הוא דמת אבל מעיקרא הוה חי: דף ג' ע"א בד"ה ואבע"א וכו' וכי יטמאנה למפרע אף לחולין וכו' עכ"ל נראה דדבריהם בדיבור זה הוא לפום תי' קמא שכ' לקמן בד"ה א"ב דטעמא דהרגשה מהני לשמאי בשוטה ולכך לא הוכיחו כאן אלא מחולין דס"ל דל"מ ה"ט לחולין במ"ש מהרש"א. אבל לתי' הב' שכ' שם יש להוכיח גם מודאי דקדשים דשוטה ואין להקשות לדבריהם מאי קאמר הגמ' בסמוך א"ב למירמי חבית ומקוה הא גם ללישנא בהרגשה איכא למרמי נדה אמקוה מחולין ועי"כ אצט' לתרתי לריעותא די"ל דמקוה גופיה אינו אלא לקדשים וכה"ג כ' תוס' ריש מכילתין אמתני' דנגע א' בלילה ע"ש גם אין להקשות נדה אמקוה באין בו דעת לישאל דבנידה מטהרין כמ"ש התוס' לעיל ובמקוה טמא וע"כ אצט' לטעמא דתרתי לריעותא רי"ל דגם באק בו דעת לישאל פשיט"ל דמהני טעמא דהרגשה ודוקא לחולין הוא דלא מהני ועפי"ז ניחא קושית הגליון כאן שהק' ע"ד התוס' מאי קאמר עשה סייג לדבריך הא לא אצטריך ה"ט אלא לסייג דעפי"ה ל"ק דהא אצט' טעמא דהרגשה לטהר אין בו דעת לישאל והתוס' דנקטו לסייג חדא מתרתי נקטו

ע"ב בד"ה א"כ וכו' ועיקר פירכיה דלעיל לשמאי וכו' עכ"ל ומדמייתי לעיל ממקוה משמע דעיקר פירכיה כיון דמצינו היכא דאיכא תרתי לריעותא טמא ודאי היכא דאיכא מיהא חדא לריעותא קול לטמא מס'. וקשה א"כ מאי פריך לעיל לשמאי מחבית הא גבי חבית דאיכא תרתי לריעותא לא מטמא אלא מס' וא"כ נידה דליכא אלא חדא לריעותא שפיר מטהר שמאי ונ"ל דודאי הגמ' לעיל המק' לא ידע לה לטעמא דתרתי לריעותא כלל וכוונת התוס' דהני לישני דהרגשה ודאם איתא דהוה דם וכו' ס"ל דליכא לאקשויי אלא משמאי אמאי מטהר לגמרי ולכך הוצרכו להנך טעמי וניחא לפ"ז דהגמ' לעיל פריך גם להלל ממקוה ועיין להתוס' ריש מכילתין בד"ה מעל"ע בס"ד

בא"ד וי"ל דלא ק"ל לעיל אלא במאי דמטהר וכו' עכ"ל ק"ק הניחא לתי' הב' דגם המק' ידע להך דתרתי לריעותא אבל לתי' קמא ק' הא גם להני לישני אצט' לתרתי לריעותא מדמטמי' גבי מקוה בר"ה וגבי נגע באחד מטהרי וי"ל דא"צ לתרתי לריעותא אלא