משמרות כהונה חלק ג רד

חלב מובלע בו רביע זית יין דהשתא הוי בזאח"ז דכה"ג איסור והיתר לא מצט' ועיין להמג"א סי' ר"ט שהוכיח מדברי התוס' דשיעור משקה מובלע בפת בכזית לענין ברכה אחרונה ועמ"ש בנימוקי שם ע"ש

תוס' בד"ה כל הפיגולין וכו' כבר תנא ליה רישא ואיידי וכו' עכ"ל לפ"ז הגמ' לעיל דפריך שלמים לא מחייב והתנן כל הפיגולין וכו' ה"ה דהו"מ למיפרך מרישא ועיין להתוס' בזבחים דק"ט

דף ט"ז ע"א תוס' בד"ה אמר וכו' דגלי קרא בנבילה וכו' עכ"ל ק"ל ללוי דס"ל דאע"ג דאין אחע"א נבילה חלה על טמאה מה יענה להך ברייתא דמייתי הגמרא בפ' ג"ה ד"ק ע"א דדריש נבלת עוף טמא אינה מטמאה מדכתיב נבילה מי שאיסורה בבל תאכל נבילה יצא זו שאין איסורו משים בל תאכל נבילה משום דאין אחע"א וללוי הא בנבילה גלי קרא וצ"ל דלוי מפרש הכי מי שאיסורה בב"ת נבילה בלבד יצאת זו שאין איסורה בב"ת נבילה בלבד וכה"ג איתא בגמ' בפ' כ"ש דל"ו ע"ש והגמ' שם בחולין דמוכיח מינה דאין אחע"א לר"י אליבא דרב אזלא הך סוגייא ע"ש במהרש"ל ומהרש"א ז"ל

כתב מהרש"א במכות דף ט"ז ע"ב דלרב דאין איסור נבילה על טמאה הא דלא יליף מהא דהתורה אמרה וכו' משום דשאני נבילה אחלב דהוי איסור אבל נבילה על טמאה ליכא לא כולל ולא מוסיף ע"ת וק' מדאמרי' בפ' ג"ה דק"א ע"א אמרי' אמ"ר האוכל ג"ה של נבילה רמ"א חייב ב' וחכ"א אינו חייב אלא אחת משום דאין אחע"א והשתא הא רב גופיה מודה היכא דהוי כולל חל נבילה ונבילה על ג"ה הוי כולל ואמאי לא מחייבי רבנן אלא אחת אלא צ"ל דה"ט דלא יליף רב מנבילה אחלב משום דשאני חלב דקיל דהותר והכי איתא בפ' ג"ה דק"ג ע"א ע"ש וי"ל דברי מהרש"א ז"ל דדוקא בשניהם שוין דהא דס"ל לרב דחל נבילה בכולל דנבילה וחלב שוין בהדרגה דבנבילה אית בה קולא דלית בה אלא לאו וחומרא דלא הותר מכללא וחלב חמור דבכרת וקיל דהותרה מכללו וכן נבילה אטמאה שוין אבל נבילה אג"ה קל על חמור דג"ה חמור דנוהג איסורו מב"נ כדאיתא התם בפ' ג"ה ובקל על חמור לא יליף מנבילה אחלב דשוין הן

בד"ה מתיבי וכו' ומ"מ קשיא היכי קדחי הא חיי שניהם וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא הקשו מגופ' דברייתא דמיתת פרה וחיי גמל אין מצט' משמע הא חיי גמל לחודיה מחייב ואי לענין טומאה הא אבר שחלקו לא מטמא וי"ל דרב ס"ל כר"א דאמר בפ' ג"ה שם דאפי' חלקו מבחוץ הוי אבר ומיתוקמא ברייתא שפיר דחיי גמל לחודיה לענין טומאה אבל בדיוקא דחיי שניהם ק"ל שפיר דאפי' לר"א דחלקו מבחוץ הוי אבר היינו כשהם היו אבר אחד אבל ב' חצאי אבר מב' גופות ודאי לא הוו אבר ובהכי לק"מ מ"ש ה' צ"ק ע"ש ואכתי ק' מאי מק' נימא דלמאי דדחי הא חיי שניהם וכו' ברייתא מיירי באכלה ובבשר ולא באבר וי"ל דמאי דדייק המק' הא מיתת ב' וכו' היינו משום דאי מיתת ב' אין מצט' ליתני מיתת ב' וכדפריך בתר הכי מאי איריא דרהיט וכו' וא"כ גם להמק' נידוק נמי הא חיי ב' מצטרפין מדלא תני חיי שניהם ועיקר קושי' להמק' דברייתא בטומאה מיירי ולשונם אינו מדוקדק שפיר

רש"י בד"ה מיתת וכו' ולא משום אבר מ"ה וכו' עכ"ל נקט כן לפי"ה דחיי שניהם מצט' ואתיא כר"י אבל השתא בס"ד לא ס"ד דאתיא כר"י כמו שנראה מהגמרא והשתא בס"ד חיי גמל היינו משום טומאה

בד"ה א"ל וכו' דלא אתי איסור נבילה וחל על איסו' אבר ובו' עכ"ל ר"ל דלא מצט' נבילה עם אבר ומ"ש אח"ז והא דקתני סיפא וכו' היינו ר"ל דינא דסיפא לס' ר"א דאין אחע"א ולאו לתנא דברייתא קאמר ואין צריך להגיה כמ"ש הח"ן

ע"ב רש"י בד"ה אמר רבא וכו' לא קאי אבריית' וכו' עכ"ל לפירושו קשיא כיון דלא קאי אברייתא הו"ל לשינויי גם לר"י כאן במיתתן כאן בחייהן וי"ל דמ"מ ע"כ קאי אמתני' דהכי משמע לישנא דר"י דקאמר אין לוקין עליהם וכו' ומתני' ע"כ במיתתן מיירי דהא קתני נבילה אבל רב מילתא באפי נפשה קאמר ובהכי ניחא מ"ש רש"י בד"ה ואמר ר"י דברייתא במיתתן מיירי מדקתני פחות מכזית נבילה דאמאי לא הוכיח משרצים גופייהו דקתני מטמאין וכמ"ש התוס' ואין לו' דגם שרצים י"ל דמטמא משום אבר מ"ה דגם בשרצי' מטמא כראי' בס"פ העור והרוטב דמדקתני האיברים אפי' פחות מכעדשה מוכח דבבשרן שיעורו בכעדשה ומטמא כעדשה וע"כ במיתתן מיירי ואולם עפי"ה ניחא דנקט כן משום דגם למסקנא דקאי אמתני' משום דקתני מתני' נבילה הוא ולכך נקט הכרח זה גם גבי ברייתא ואכתי קשיא לפירושו אמאי לא משני ארב במובדלין וכו' וי"ל דשינוייא דבמובדלין קאי גם אקושיא דרב והא דלא קאמר אלא משום דלא הוזכר שם אמורא באוקמתא דכאן במיתתן וכו' ודע דרש"י דק"ו ע"ב כ' דגם באין מובדלין שיעורן בכעדשה וכבר הקשו התוס' שם מסוגייא דשמעתין ועפ"י פי' התוס' בשמעתין י"ל קצת ועיין להה"מ בה' מ"א פ"ב

דף י"ז ע"א גמ' דאמר קרא וזה לכם הטמא וכו' עיין בכריתות ד"ד ע"ב דנ"ל דם השרץ ובשרו מצט' מוזה לכם הטמא ולפי' התוס' דהכא מוי"ו קדריש ניחא אבל לפירש"י דהכא ודהתם קשיא ויש ליישב

תוס' בד"ה והא וכו' לפי שא"א שלא בלע הקנה וכו' עכ"ל אע"ג דטומאה בלועה אינה מטמאה הכא שאני דיכול לצאת ע"י הגעל' על' ומקפיד עליו להגעילו כדי שיהא מותר להשתמש בו ובכה"ג לכ"ע מטמאה כדאיתא במס' נדה דס"ב ע"ב ע"ש

ע"ב גמ' אבל לענין אכילה מצט' בגמ' ביומא בפ' יו"הכ איתא יכול תענו מפיגול ונותר והקשה רש"ל על הסמ"ג הא בלא"ה חייב משום פיגול ונותר ותי' דנ"מ בחצי זית פיגול וחצי זית נותר ע"ש והוא תימה דהא לענין אכילה מצט' ולפמ"ש התוס' בזבחים דע"ח ע"א דאע"ג דמצט' לא לקי ניחא ועיין להתוס' דפ' אמרו לו

רש"י בד"ה אבל וכו' ואמר לי רבי דאי הוי חצי וכו' עכ"ל היינו דאי התרו משום פיגול לקי ואי התרו משום נותר לקי אבל לא לקי תרתי וכמ"ש התיו"ט וכ"מ מגמ' בפרק אמרו לו די"ד ע"א דאמרי' בזית אחד קמיירי בב' זיתים לא קמיירי ואמרי' תו באכילה אחת קמיירי וכו' ע"ש ואי איתא הא בזית אחד מ"ל דחייב משום פיגול ונותר

דף י"ח ע"א תוס' בד"ה תני וכו' י"ל דה"ר כשהאיסורו בעין וכו' עכ"ל ה' שע"ה ה' חמץ תמה ע"ד הללו מגמ' רפ"ג