משמרות כהונה חלק ג רג

המוקדשין גופייהו לא לקי אלא משום דאהדריה ללאו דלא תגוז וכבר עמד בזה המש"ל והח"ן תי' דאפי' לא כתיב לא תגוז אמרי' דאהדריה ללאו דלא תעבוד דגיזה עבודה היא ע"ש ואין להקשו' ע"ז מדתניא בספרי אקרא דלא תגוז בכור צאנך ולא תעבוד בכור שורך מנין ליתן האמור של זה בזה וכו' ע"ש ומייתי לה הגמרא בחולין דקל"ז ואי איתא דגיזה עבודה היא אמאי אצט' ליתן את של זה בזה די"ל דדוקא השתא דכתיב לא תגוז ולא תעבוד דחילקה אותם התורה בתרי לישני ידעי' דגיזה לאו עבודה היא אבל אי לא כתיב אלא לא תעבוד אמרי' דגיזה עבודה היא מסברא ומ"מ לא מוקמי' תזבח ולא. גיזה אי לאו דאסרה התורה הגיזה בהדיא ולעיקר קושי' הר"ב מש"ל י"ל דבפ' הלוקין די"ח איתא אמר"ג אמ"ר כהן שאכל מחטאת לפני זריקה לוקה דכתיב ואכל אותם אשר כופר בהם דוקא לאחר זריקה ולאו הבא מכלל עשה לאו ופריך מברייתא דכל בהמה מפרסת פרסה וכו' והשתא הוכחת התוס' היא דאמאי לא הוכיח הגמ' דלאו הבא מכלל עשה לאו מדאיצט' לא תגוז אלא ע"כ לומר דלא הוה ידעי' וכו' ועיין בנימוקי לספרי שתי' עוד קושי' הרב מש"ל ע"פ ברייתא דספרי אשר שם ע"ש

ע"ב בא"ד אלא לענין דבר התלוי באם וכו' עכ"ל והא דלא ילפי' הכא מוקדשי' ממעשר מג"ש דתחת תחת ומעשר מבכור משום דאין דנין אפשר משאי אפשר ולא ילפי' מעשר מבכור אלא אחר דילפינן מוקדשין מבכור מג"ש דאמו דלא אתיא אלא להכי וכמ"ש התוס' בסמוך והך דנדה עיין להתוס' שם

מתני' ראב"צ אומר נוהגין היו וכו' עיין להר"מ בפי' המשנ' וביאור דבריו נ"ל דודאי ראב"צ פליג את"ק וס"ל דמותר ליהנות והמעשה שהיו נהנין בה בלולביהן גם ת"ק מודה בו אלא דת"ק ס"ל מצות לאו ליהנות ניתנו ואע"ג דלא נהנין שפיר היו נותנין בלולביהן וראב"צ ס"ל מצות ליהנות ניתנו וע"כ מוכיח מהמעשה דמותר ליהנות ואין הלכה כראב"צ וגם לדברי התוס' י"ל כן וכוונתם לישב המעשה לת"ק ובהכי ניחא מה שהק' הרב טורי אבן במס' ר"ה דכ"ח לר"י דס"ל התם מצות ליהנות ניתנו ממתני' דהכא ע"ש ועפי"ה ניחא דר"י כראב"צ והדר אמ"ר דקי"ל כת"ק דמצות לאו. ליהנות ניתנו איברא דק' ממתני' הלזו עמ"ש מהר"ם די בוטון והביא דבריו ה' המגיה בס' מש"ל רפ"ה מה' אישות דמצות לאו ליהנות ניתנו דוקא דיעבד אבל לכתחי' אסור ולפ"ד איך היו נותנין לכתחילה בלולביהן

דף י"ד ע"א תוס' בד"ה שבאשירה וכו' וי"ל דגזרינן דילמא אתי לאחלופי בקינין המחוברין וכו' עכ"ל ק' הא כבר כתבו במאי דקאמר ה"נ מסתברא וכו' דקנין דעלמא לא אתי לאחלופי וי"ל דלעיל דס"ד דהקנין גופייהו שרו ע"כ דלא גזרינן דאתי לאחלופי בקינין המחוברין דא"כ קינין גופייהו ליתסר אלא דאתי לאחלופי שמא ישבר מן האשירה ולכך לא שקיל בידו והאי חששא ליכא בקינין דעלמא משום דל"ד לאילן אבל השתא במסקנ' דהקנין גופייהו אסירי ומאי יתיז בקנ' באפרוחי' י"ל שפיר דחיישי' שמא אתי לאחלופי בקינין המחוברין כיון דהאי קן והאי קן אתי לאחלופי ולא כתב לעיל דבקינין דעלמא ל"ד לאילן וליכא למיחש לאחלופי אלא גבי חששא דישבר מן האשירה אבל השתא בחששא דקינין המחוברין חיישי' אפי' בקינין דעלמא ועיין לה' המגיה בס' מש"ל בפ"ז מה' עכו"ם מ"ש בזה ממתני' דפ' משילין דשלהבת של ע"א ע"ש ועפי"ה ישנו מן היישוב

רש"י בד"ה מ"ט וכו' לפי שהמוכר היה מועל בהם וכו' עכ"ל ולפ"ז אחר שקנה ומשך היה יכול לחלל המעות על האבנים אפי' קודם בנין ומשום דס"ס בעי חילול אחר הבנין למלאכ' האומנין לכך קאמר שמואל בונין בחול כדי שלא יטרח לעשות ב' חילולין ולכך נקט הגמ' ויהיב להו לאומנין ולא נקט מוכר דמשום אומנים הוא דעושה חילול אחר הבנין ומ"מ אם ירצה לטרוח לעשות ב' חילולין הרשות בידו ולכך לא פריך הגמ' ממתני' אשמואל כדפריך אר"פ ולפי' התוס' צ"ל דיכול לחלל קודם הבנין הקורות ולשייר מקצת מהבנין כדי שיחלל עמו מלאכת האומנים כי היכי דלא קשיא אשמואל ממתני'

דף ט"ו ע"א גמ' תנן ק"מ מצט' זע"ז למעילה וכו' ק' נוקמא בעולה והתוס' בזבחים דק"ט ע"א הקשו אמאי לא מוכיח הגמרא שם דפיגול מצט' בשר ואימורין בשלמים ממתני' הלזו ותי' דמוקמי' לה בעולה דהא תני נמי מעילה ע"ש ודבריהם תמוהים דא"כ מאי פריך אר"י ממתני' ועוד דמסקנא דשמעתין דמעילה איתא בכל ק"מ ונראה ליישב דודאי מתני' דקתני ק"מ לא מתוקמא בעולה לב"ר ומ"ש התוס' עולה ל"ד אלא עולה ודכוותה דהיינו אימורים ולא נחתי אלא לאפוקי בשר שלמים דלא מיירי מתני' בכל גוונא אפי' בבשר שלמים וע"ז הביאו ראיה דלא מיירי מתני' בכל גוונא דהא קתני מעילה וליתא בשלמים אחר זריקת דמים אלא ע"כ דלא מיירי בכל גוונא

רש"י בד"ה אמר וכו' דכתיב ואיש כי יאכל קדש וכו' עכ"ל צ"ע דהאי קרא בתרומה כתיב ויש ליישב

תוס' בד"ה ק"מ וכו' למ"ד לקמן וכו' עכ"ל ע"ש לקמן דבהנאה מיירי ובהנאה ליכא מאן דפליג דשיעורה בשו"פ ובאכילה פלוגתא דתנאי היא בפ' כ"ש דל"ג וע"ש בתוס'

בד"ה ואפי' וכו' וי"ל דשמא קסבר קב"ה לא היו בכלל העמדה וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דבתמורה דל"ב מבואר דלכ"ע לרבנן קב"ה היו בכלל העמדה והערכה ולר"ש הוא דקב"ה לא היו בכלל ומאי פריך הגמרא ממימרא דעולא נוקמה אליבא דרבנן דהלכתא כוותייהו

בא"ד א"נ מי לא עסקי' דהעמדה מחיים וכו' עכ"ל נר' דדוקא היכא דמחיים בר פדייה הוא אבל היכא דלאו בר פדייה מחיים ל"מ דבעי' העמדה והערכה בשעה שראוי לפדייה וזהו מ"ש התוס' ר"פ ראשית הגז דבעי' העמדה בשעת פדייה ר"ל בשעה שראוי לפדייה ובהכי ל"ק מ"ש השע"ה ע"ד התוס' הללו דשמעתין מגמ' דבכורות דל"ב ע"ב ע"ש דשאני התם דמחיים לאו. בר פדייה הוא ובעי' העמדה בשעה שראוי לפדייה

ע"ב מתני' הבשר והחלב והיין וכו' התוספות בזבחים דק"ט ע"א כ' דאע"ג דחלב בכזית ויין ברביעית מ"מ אם שרה פתו ביין שיעורו בכזית ע"ש משמע דה"נ מיירי בשרה החלב ביין וחצי זית מן היין מובלע בהחלב וק"ל למ"ל איסור ואיסור הא בקדשים היתר מצט' לאיסור לכ"ע כדאי' בפסחים דמ"ה ע"א וכה"ג פריך התם אהא דקתני איסורי נזיר מצט' זע"ז ומשני כאן בב"א כאן בזאח"ז ע"ש והכא דבב"א מיירי לפ"ד התוס' אפי' איסור והיתר מצט' זע"ז לפיגול וי"ל דמיירי דאכל חצי זית בשר ואח"כ אכל רביע זית