משמרות כהונה חלק ג רב

אימורי קדשים קלים דאפי' קודם תה"ד לית בהו מעילה ויש ליישב

בד"ה אין חייבין וכו' וטמא יליף חילול וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' לקמן בד"ה הא וכו' טמא נ"ל מאשר יקרב אבל רש"י מפרש דתרווייהו קראי דאשר יקדישו ואשר יקרב לדבר שאין לו מתירין דאי מאשר יקדישו הו"א אפי' בקדושת פה ואי מאשר יקרב הו"א דקרבה ממש אבל דבר שי"ל מתירין אתיא חילול חילול מנותר ודברי רש"י לקמן דנקט בדבריו י"ל מתירין קשים קצת

תוס' בד"ה ה"מ וכו' אבל הכא נטמא כל הבשר וכו' עכ"ל ולפי"ז זריקה מועלת לנטמא כל הבשר משום רצוי ציץ ול"ד ליצא כל הבשר דלא מהניא זריקה כדאיתא לעיל דלא מרצה ציץ איוצא מיהו מה שהק' אח"כ אמאי לא נקטי יוצא דבריהם קשים להולמן וכבר עמד בזה הח"ן ע"ש

ע"ב בד"ה ולד וכו' אע"ג דאיכא דחזי המום עם הדיחוי וכו' קמ"ל דתמות וכו' עכ"ל ול"ד לאבודת לילה דאמ"ר לא שמה אבודה דשאני הכא דחזי לדמי וכדמשני התם כי פריך אר"ל ע"ש ולס"ד דגמ' שם דלא פריך ממתני' ע"ש בתוס' ועיין להצ"ק שם

בא"ד ואם משכיפרו קאי אתרווייהו וכו' עכ"ל דע"כ קאי אתרווייהו דאי בעברה שנתה ואבודה אפילו לא כיפרו א"כ ריבוי הריעותות גורם המיתה דהא אבודה לחוד קודם כפרה אינה מיתה ועברה שנתה אינה מיתה וכשנצטרפו שניהם מיתה וכבר הוכיחו דריבוי הריעותות אינו גורם המיתה אלא ע"כ בכיפרו מיירי

דף י"א ע"א וליתני נמי המפריש מעות לקינין וכו' המש"ל בפ"ג מה' איסורי מזבח דין ח' תמה דכיון דאסור להקדיש מחוסר זמן כדנ"ל מקרבן ביומא דס"ג מאי פריך הא לאו ברשיעי עסקי' ע"ש ונ"ל דדוקא בבהמה אסור להקדיש מחוסר זמן ולא בעוף דהא קרא דנ"ל מניה מחוסר זמן שור או כשב או עז כתיב ובפ"ק דתמורה די"ג מבע"ל גבי מקדיש אבר אחד בעוף מהו שתיפשוט בכולה מי אמרי' בהמה כתיב א"ד קרבן כתיב ע"ש וה"נ י"ל דפריך את"ל בהמה כתיב

ע"ב גמ' אלא למ"ד מלמדין מאי איכא למי' וכו' אין להקשו' דלמ"ד מלמדין נמי ניחא דאי איתא דהדרשא היא לאחר כפרה כלפני כפרה אמאי איצט' קרא דהוא הא הא ילפי' מהני ב' כתובים די"ל דאי לאו קרא הו"א כיון דמהניא זריקה להוציא הבשר מידי מעילה כ"ש דמהניא לדם גופיה וכה"ג איתא במתני' לעיל אם פיטר את בשר חבירתה וכו'

שם גמ' לימא מתני דלא כראב"ץ וכו' דס"ל להאי לישנא כיון דשריפה בקדש מועלין בהן אבל ללישנא בתרא א ס"ל דלאו הא בהא תליא וכמ"ש התוס' דלהאי לישנא האי דיוקא וכו' כמ"ש ה' צ"ק בכונתם וצ"ל דרבא לעיל ד' יו"ד ע"א דאמר ה"מ בנהנה מבשר ק"ק שנטמא דפטור אף על גב דבעי שריפה בקדש ס"ל כלישנא בתרא מיהו י"ל דלל"ב נמי הא בהא תליא ס"ל אלא דס"ל דראב"א מדרבנן קאמר כדלקמן ודברי התוס' י"ל כמ"ש הבה"ז ו בכוונתם ע"ש ודברי רבא לעיל ל"ק דיש לחלק בין הנושאין

דף י"ב ע"א רש"י בד"ה אימא וכו' והא דכתיב ודשנו וכו' עכ"ל ר"ל דכיון דכתיב ודשנו ש"מ דמצוה לדשן וכיון דלא נעשית מצותו מועלין בו ואפילו אי דישון הפנימי לא בעי בגדי כהונה מ"מ לרב לעיל דפטר באפר התפוח ולא איכפת ליה בבגדי כהונה ועיין להתוס' ביומא דנ"ט ע"ש ומתרץ דלאו מצוה לדשן אלא משום מסעות והא דלא ק"ל במשנתינו גופה י"ל דהא דקתני לא מועלין היינו אחר שהוציא הדשן דנעשית מצותו אבל קידם שנעשית מצותו היינו דקתני המקדיש דישון בתחי' מועלין בו אבל כאן בגמרא מקשה שפיר והא דפירש"י בחומש דקרא דודשנו את המזבח בחיצון משתעי היינו למסקנא דשמעתין דנ"ל פנימי מהאי קרא דוהסיר את מוראתו וכו' אבל בס"ד דגמ' כיון דל"ל בפנימי מוקמי' קרא דודשנו בפנימי באא"ע כיון דחיצון כבר נ"ל מושמו ועיין להח"ן

כתב הראב"ד בפי' למס' קינין ברפ"א דקרא דאל מקום הדשן לקבוע מקום למוראה ע"ש והוא הפך סוגיא דשמעתין ועיין להרז"ה בפי' שם ע"ש

בד"ה אלא וכו' דקי"ל שנכנס לדיר להתעשר וכו' עכ"ל הקשה המש"ל בפ"ב מהלכות מעילה דלר"ש הוא דנכנסין לדיר אבל רבנן פליגי כדאי' התם ע"ש וי"ל דטעמא דרבנן דילפי תחת תחת מקדשים ואי איתא דלא קדיש כלל אמאי איצט' ג"ש דתחת תחת הא העשירי יהיה קדש אמ"ר ושיעור דברי רש"י דנכנסין לדיר להתעשר לר"ש ואפילו לרבנן היו נכנסין לדיר להתעשר אי לאו ג"ש דתחת תחת

בד"ה וק"ל אתורין ר"ח קאמר לעולא וכו' עכ"ל כצ"ל כמ"ש הצ"ק ור"ל דעולא קאמר אבני יונה קדושה שבהם וכו' משמע דבזמנם הי"ל קדושה ובכל גוונא מיירי אפילו הקדישם קודם זמנם וא"כ גם בתורין שהקדישן קודם זמנם כשהגיע זמנם אית בהו מעילה ומי איכא מידי דבשעת הקדש לית בהו מעילה ולבתר הכי אית בהו מעילה וה"ה דהו"מ לאקשויי אבני יונה כשהקדישם קודם זמנם אלא משום דמתני' בתורין הוא דקתני שלא הגיע זמנם נקט תורין

ע"ב גמ' מתיב ר"ה חלב המוקדשין וכו' אע"ג החלב לא קרב דמה"ט תנן לקמן בד"א בגמ' ודם קרב מ"מ דם אי מטעמא דקרב הא מיעטיה רחמנא מלכפר לכפרה נתתיו ולא למעילה ועיין להתוס' בתמורה דל"ב ע"ב ע"ש

תוס' בד"ה המקיז וכו' וא"ת הא כתיב לכפר וכו' עכ"ל הא דלא נקטו הנך דרשות דלכם וקרא הוא דלעיל משום דהאי דרשא דלכפר היא דתנא דבי רי"ש שהוא תנא

בא"ד וי"ל בדשחוט וכו' עכ"ל עיין להתוס' ביומא בפ' הוציאו לו דנ"א ע"א בד"ה המקיז שהק' מדתנן נמכרין לגננין ותי' דדוקא לאחר זריקה ע"ש והוא תימה דדם אפילו לפני זריקה לית בהו מעילה והול"ל דהתם לאחר שחיטה וי"ל דהתוס' שם אזלי לפום הגי' שכ' לעיל די"א בד"ה מ"ט דלפום הך גי' ר"מ ור"ש ס"ל מועלין מדאורייתא לפני זריקה ונקטו שם ביומא לאחר זריקה ליישב אליבא דכ"ע

דף י"ג ע"א תוס' בד"ה אתיא וכו' ואין נר' דאמר בפ' השוחט וכו' עכ"ל ואין לו' בזה אהדריה לאיסוריה הנאה דהא ואכלת כתיב דמשמע אכילה דוקא

בא"ד תדע מדאצט' למכתב ולא תגוז וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דהא איצט' ללאו ופיסולי