משמרות כהונה חלק ג רא

דזריקה מוציאה ואפי"ה קבלה אין מוציאה וכן יש להוכיח מלקמן דמייתי ת"ש הפיגול בקדשי קדשים וכו' ואם כן אכתי קשיא מאי מוכיח הגמרא מדר"ש דהיתר אכילה נימא לעולם היתר זריקה שנינו והא דמועלין משום דקבלת פיגול לא מפקא וצ"ע ועיין להבה"ז בגמ' במ"ש בין פיגול ללינה דלעיל ועמ"ש בדיבור הקודם לזה

בד"ה אלא וכו' איתותב ר"ג דהא סתמא ור"ש וכו' עכ"ל דבריו תמוהים דהאי סתמא א"ש כר"ג ובהיתר אכילה והגמ' דחויי הוא דקמדחי די"ל בדלא הוה שהות וכו' ומ"מ י"ל כדעת הפשטן מדר"ש וי"ל דמ"ש האי סתמא ור"ש חדא מילתא היא דאי מוקמת להאי סתמא כדלא הוה שהות ע"כ דלא כר"ג כדמסיק ואי אמרת דר"ב מוקי לה כהפשטן ע"כ דס"ל היתר אכילה וא"כ לאחר זריקה דר"ש לאחר זריקה ממש ואם כן יש להוכיח מדר"ש דלא כר"ג אבל מדר"ש לחודיה אין להוכיח דלא כר"ג די"ל היתר זריקה ושאני קבלה מזריקה וכפי' התוס' ודברי רש"י לעיל כבר כתבתי בדבור הקודם דדבריו צ"ע

תוס' בד"ה ת"ש וכו' דהא לעיל גבי מתני' וכו' דאי בלא זרק מאי איריא וכו' עכ"ל עיין לעיל ד"ד ע"א בתוס' בד"ה אי דלא זריק וכו' ובמה שכתבתי שם דלפמ"ש שם ק' בדברי התוס' דהכא דנימא דלא זריק וקמ"ל דלא אמרי' כמאן דחנקינהו אכן לפמ"ש. הח"ן שם א"ש דדבריהם דלעיל לשי' רש"י קאמרי ודברי התוס' דהכא לשיטתם אזלי

ע"ב רש"י בד"ה בשר וכו' ואח"כ נכנס וכו' אע"ג דבגמ' בזבחים ד"צ מוקי לה בלא חזרו אבל בחזרו לכ"ע כשר הוא היינו לר"י דס"ל גם באימורים שחזרו ונכנסו כשר כדאיתא התם אבל לר"ל דס"ל פסול ע"כ דלכ"ע פסול ופליגי אי זריקת פסול מוציאה מידי מעילה וכיון דפליגי בהא ולכ"ע פסול אפילו בלא חזרו ונכנסו נמי פליגי כיון דבכולהו פסול שוין הן כדינן דפלוגתייהו באי זריקה מוציאה מידי מעילה ועיין להבה"ז והצ"ק

תוס' בד"ה א"ל וכו' דהא פי' במתניתין שאין לדמות וכו' עכ"ל י"ל דאדרבא לעיל כ' דשאר פסולים חמירי מיוצא ול"ד לענין מעילה קאמ' אלא גם לענין פיגול ונותר וטמא דאכולהו מתני' קיימי וי"ל דכוונתם דמה היא תשובה דתק"ל ההיא דמחשבין על האיבוד אשאר פסולין דאין מחשבה מועלת בהן וע"כ הא דמחשבין על האיבוד ראוי ליאבד קאמר כדבסמוך

דף ז' גמ' והרי דמן מונח בכוסו' מועלין וכו' למ"ד היתר זריקה שנינו י"ל דהב"ע בקיבל סמוך לשקיעת החמה כדלעיל מיהו לפמ"ש לעיל בדעת רש"י דדוקא באוכל בלילה ק' ועיין להרב בה"ז

ע"ב מתני' ע"ז וע"ז חייבין עליהם משום פיגול וכו' הר"מ בפי' המש' פי' ע"ז וע"ז בין קודם זריקה בין אחד זריקה חייבין משום פיגול בין פיגל בשחי' וכו' ע"ש וי"ל הא בעי' בהרצאת כשר דהיינו זריקה וכדאמרי' לעיל ד"ג ע"ב וצ"ל דהר"מ מפ"ל אליב' דמ"ד היתר שחיטה שנינו דאפי' לא נזרק נקבע בפיגול וכ"נ מדברי התו' בד"ה הא ממונא שכתבו דלמ"ד היתד זריקה לא פריך מידי דאחר זריקה היינו אחר שיהיה ראוי לזדיקה ואעפ"י שלא נזרק ע"ש ועלה קתני מתניתין חייבין עליה משום פיגול ואכתי ק' לפי' הר"מ דאם כן ברישא דמתני' לא תנא חומרא דזריקה ולא פי' התנא מאי דתני ברישא יש בק"ק להקל ולהחמיר ע"כ נראה דלעולם לא נקבע אלא אחר זריקה ממש והר"מ ר"ל בין שפיגל בשתי' וזרק בשתיקה בין שפיגל בזריקה ולעולם שנזרק הדם אח"כ מיירי אבל קודם זריקה ממש לא נקבע בפיגול והיינו החומרא וניחא בזה גם מאי דגרסי' בגמ' עלה אימא סיפא וכו' ואין חייבין עליהם משום פיגול וכו' והיינו קודם זריקה ממש

תוס' בד"ה כי וכו' דאמר התם נטמא הפסח וכו' עכ"ל יל"ד נימא דהתם בנטמא או יצא כולו דל"מ זריקה כדאמרי' לעיל לא אמר רע"ק אלא במקצתו י"ל דא"כ הדקתני התם בדם ובבעלים תעובר צורתו ליפלח וליתני ביצא או נטמא בין כולו למקצתו ובהכי ניחא נמי מה שיל"ד דנימא דהתם בנטמא או יצא לאחר זריקה אלא ליפלוג וליתני בדידה בין קודם זריקה ובין לאחר זריקה

דף ח' ע"א בד"ה הוכשר וכו' דאל"כ נפסל בשקיעת החמה וכו' עכ"ל נר' דאזלי בשי' רש"י בזבחים דנ"ו דגלי קרא דל"מ לינה בראשו של מזבח אבל לפמ"ש התוס' דקרא איצט' לתחילת שקיעה י"ל דלמ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח כשמעלה על המזבח קודם שקיעת החמה אינו נפסל ובהכי מיירי מתני'

ע"ב בד"ה אמר וכו' וחתך מה שיצא עם העצם וכו' עכ"ל ה"ה דהומ"ל חתך עד העצם וכדמשני הגמ' שם אלא דרבותא קאמרי דבעוף אפי' עם העצם א"ש א"נ דנחתי לשינויי לס"ד דגמ' שם דלא ק"ל מהאי

דף ט' ע"א רש"י בד"ה מועלין וכו' עד שתשרף כולה ותנטל מאפרה תה"ד וכו' עכ"ל דבריו אזלי אליבא דרב דלר"י עד שיצא אפר הנשאר לבית הדשן ומ"ש בד"ה אבל וכו' ויצא האפר לבית הדשן נר' דמפ"ל אליבא דר"י: בד"ה קרמו וכו' לחם הפנים נאכל לתשעה וכו' כצ"ל ותיבת לשמנה נמחק

תוס' בד"ה הוכשרו וכו' קימא למאי הילכתא וכו' עכ"ל לפי המסקנא דמתני' אתיא כאבא שאול ורבנן הוא דגזרו י"ל דלא גזרו אלא אחר דמדאורייתא פוסל ולכך נקט במתני' ליפסל בט"י מדאורייתא דכ"מ לגזירת רבנן לטמויי

ע"ב רש"י בד"ה הנהנה וכו' שעדיין לא קנה וכו' עכ"ל נר' מפי' דאי כבר קנה אע"פי שעדיין לא קרבה ילכו לים המלח דכיון דכבר קנה לא אפשר להוסיף ולקנות ומאי דקתני קרבה חטאת היינו קנה וראויה ליקרב קא' אבל אם קרבה ממש ואח"כ נודע יפלו לנדבה כדאמרי' לקמן וכיון בזה לתרץ מ"ש התוס' ועיין להבה"ז: דף י' ע"א בד"ה קמ"ל אבל אימורי קדשים קלים דלא חמירי וכו' עכ"ל ק"ק לפי"ז אמאי איצט' להא דור שהיפך בצינורא הול"ל דהיא גופה קמ"ל דבקדשים קלים דלא חמירי לא אמרי' עדיין לא נעשית מצותו משום תה"ד וי"ל דא"כ הו"ל למינק' אפר ומדנקט אימורין ע"כ הא דקמ"ל דזר שהיפך ואכתי ק' אמאי פירש רש"י לעיל הא דגחלת שפקעה מחזירין בגחלת של עצים ואמאי לא פי' בגחלת של