משמרות כהונה חלק ג קצו

להרא"ש במס' קינין שכ' דר"י ס"ל יש תמורה בעופות ע"ש וי"ל דכוונתם דאי אפשר לגרוס התם ותמורתו כיוצא בו דהא קי"ל דאין תמורה בעופות

בא"ד כגון מומר שאכל חלב והפריש קרבן וכו' עכ"ל דבריהם באו שלא בדקדוק דמומר שאכל חלב ל"מ קרבן דבעי' שב מידיעתו אלא ר"ל אכל חלב ואח"כ וכמ"ש בסמוך

בא"ד היכי מצינו דר"י וכו' דאמר בפ' ד' שעירי וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל אמתניתין דפסחים שהביאו לעיל משום די"ל דילפי' מבע"מ אבל לר"י ק"ל שפיר דאיהו אמר דל"ד למחוסר זמן משום דנר' ונדחה ותי' דהיינו מקמי שהיה יודע קרא וכו'

דף כ"ז ע"א גמ' אמר רבא וכו' כגון שהיה הקדש בע"מ וכו' כ' הח"ן דבבע"מ מעיקרו מיירי אבל אם הקדישו ואח"כ נעשה בע"מ אמרי' לתמורה אכוון ושכ"נ מדברי התוספות במציעא ע"ש ולפ"ד רבא פליג ארב אשי דלקמן דאמר את"ל לא שביק היתירא ואכיל איסורא דלר"א אפי' אינו בע"מ מעיקרו אמרי' לאחולי אכוון ומנ"ל להתוס' ד"ז אימא דרבא פשיט"ל כמו כן דלא שביק היתירא וכו' ומיירי אפי' הקדישו תם ונעשה בע"מ ע"כ נר' עיקר דבהקדישו תם מיירי ומדברי התוס' במציעא ל"מ מידי דמ"ש בבע"מ מעיקרו היינו משום דהתם בהניח ידו אחולין מיירי דתחת בהמת הקדש קאמר וכמ"ש שם בסה"ד ובכה"ג ודאי לאתפוסי אכוון אי לאו בע"מ מעיקרו ומ"ש אין לפרש בהניח ידו אקודש וכו' ל"ד אלא ר"ל בלא הניח כלל ולא באו אלא לשלול הניח ידו אחולין וכמ"ש אח"כ ע"ש

שם גמ' א"ד תמימה דחולין תחת בע"מ דהקדש וכו' הא דלא קאמר הכי בהצד הא' דתמימה דחולין תחת בע"מ דקדש לאחולי ובע"מ דחולין תחת תמימה דהקדש לאתפוסי דילמא יתפיס כיון דאינו מעלה אותה וכמ"ש התוס' ונר' שזהו הכריחו להר"מ אם כנים הדברים שכ' הח"ן בדעתו לתרץ קושי' הלח"מ ע"ש

ע"ב לעולם אביטול ואיפוך ק"ק ר"י גופיה אמאי מוקי מתני' בביטול מקח דצריך לדחוק דהא דקתני יצא לחולין אגב לישנא דרישא כמ"ש התוספות ואמאי לא מוקי לה בשתות דמדבריהם בעי' לעשות דמים אפי' להאי אוקמתא כמ"ש התוס' בפ' הזהב דנ"ז ע"א ע"ש וי"ל דלהאי אוקמתא דר"י קאי ע"ד ר"ל ובעי לאפלוגי בביטול מקח ואה"נ דמוקי מתני' בשתות

שם גמ' כי אמר שמואל דיעבד וכו' לפ"ז הו"מ לאוקמ' למתני' במתכוין ואין צריך לאיפוך אלא משום דאי הכי מיתוקם ר"ל דלא כשמואל והגמרא בעי לאוקמה דשמואל ככ"ע ולכך לא קאמר לא תיפוך אלא בשינוייא דאבע"א ודע דבדברי רש"י כאן נפל ט"ס ובמקום ר"ל צריך לו' ר"י וכן בסה"ד במקום ר"י צ"ל ר"ל דלהאי שינוייא לר' יונה דקאי ביה אמרי' איפוך

דף כ"ח ע"ב גמ' והכתיב ואבדת' את שמם לפי"ז קרא דלא תחמוד מייתר וי"ל דאתי ללאו א"נ אי לאו קרא דלא תחמור הוה מוקמי' ואבדתם את שמם בדבר שאין בו רוח חיים

רש"י בד"ה את הנוגח שהמית את האדם בע"א וכו' עכ"ל ה"ה דהומ"ל בב' עדים ושחטו קודם שנגמר דינו וכמ"ש התוספות בד"ה טול ליישב פירש"י ע"ש

תוס' בד"ה אמר וכו' אתנן ומחיר יוכיח וכו' עכ"ל ה' ק"א כ' דאתנן ומחיר גופייהו בב' עדים דוקא ע"ש וי"מ לפי זה מאי קאמר בסמוך גבי נעבד והלא דין הוא ומה אתנן וכו' אימא דאצט' לנעבד בע"א דמק"ו דאתנן הו"א דיו וי"ל דא"כ מנ"ל לאוקמה לנעבד נוקמיה לקרא באתנן ובע"א דכיון דכבר כתיב איסוריה בב' עדים מסתבר לאוקמיה ביה קרא אלא ע"כ דמאי דאוקמיה לנעבד בב' עדים דוקא קאמר מיהו נר' עיקר בכוונת ה' ק"א דכל זה בהוה אמינא אבל אחר דגלי לן ברובע ונרבע דאפי' בע"א אסור ילפי' מניה אתנן דגילוי מילתא הוא דקרא דאתנן אפי' בע"א ול"ק גם מ"ש עליו הח"ן ע"ש

בד"ה ומה וכו' והשתא לא שייך למי' או חילוף כדאמר הכא וכו' עכ"ל אבל או חילוף דהתם אמרי' ולכך אצטריך מן הבקר והא דלא מוקי ליה לקרא אאתנן ולב"ח דאי מלא תביא אתנן הו"א במידי דלאו ב"ח משתעי קרא משום דכיון דמ"מ ילפי' נעבד מאתנן ניחא ליה לאוקומיה בנעבד כדכתיב בתבנית שור כדבסמוך

בד"ה או חילוף וכו' עבדי' לחומרא וכו' עכ"ל אי הא דלחומרא מקשי' הוא מכח דהוי ספיקא י"ל קושיתם להסוברים דס' דאורייתא לחומרא מדרבנן אבל מן התורה שרי ולכך אצטריך מן הבקר ואפילו להסוברים מדאורייתא י"ל דאתא קרא לאסור מתורת ודאי מיהו ראיתי להתוס' בריש קמא ד"ג שכ' דמידה היא בתורה ולאו מספיקא ע"ש וכ"נ מהגמ' שם בע"ז דאי מ"מ ספיקא הוא מה הוסיף לו הפשטן הלא גם המבעי מספק"ל עו"ש בחי' בקמא

בד"ה נעבד וכו' וכה"ג צפוי דב"ח נמי אסור וכו' עכ"ל והא דקאמר א"כ בטלת לא תחמוד ולא מוקי בשהיו עליהם בשעת השתחוואה משום דלזה ל"צ קרא דכיון שהיה עליהם הו"ל עובר גופיה ואע"ג דאיכא למ"ד צפוי הר שרי אפי' היו עליהם היינו משום דגלי קרא דבטלי אגב קרקע משא"כ בב"ח

גמ' נעבד נמי הוה וכו' לל"א שכ' רש"י ניחא שפיר אבל לפי' א' צ"ל דהכי פריך כיון דקרא דכ' שבע שנים נחית לו' אפילו דהוקצה לז' שנים התירו הוראת שעה אמאי לא כ' נמי חידושא דנעבד דהתירו נמי אלא ע"כ דקרא לא נחית להכי ודע דמדברי. רש"י מתבאר דבן ז' שנים אינו נפסל להקרבה משום זקן דללשון אחרון מבואר הוה בהדיא מדהתירוהו להקרבה וגם ללשון ראשון מדלא חשיב לזקנה בהדי שמנה דברים דלקמן מוכח דאינו נפסל שהרי כ' רש"י שפיטמוהו שבע שנים והתוס' בפ' ב' שעירי דס"ג כ' דפר בן ג"ש פסול דהוי זקן ע"ש וצ"ל לדעתם דמפרשי כפי' א' דרש"י וס"ל דמוקצה היינו שהקצהו לז' שנים ואע"פי שעדיין לא עברו שבע שנים נאסר משעה שהקצהו משום מוקצה ומהתימה מה' מש"ל בפ"ב דאיסורי מזבח שלא הזכיר סוגיא דשמעתין ע"ש

דף כ"ט ע"א גמ' ה"מ דנטרפה ואחר כך הקדישה וכו' עפירש"י והתוס' וה' צ"ק הק' הא ע"י מעשה אסרו ע"ש ולפמ"ש המח"א בנימוקיו להר"ן בע"ז פ' ר"י דע"י מעשה אסרו דוקא מדרבנן ע"ש ניחא שפיר ועיין להתוס' בחולין דקט"ו ע"א שכ' דאחר דגלי בטרפה ילפי' בעלמא דאין לחלק ע"ש ולפ"ד א"צ לדברי רש"י והתוס' בשמעתין וכן צ"ל גבי לא הי"ל שעת הכושר וכמ"ש במנחות ד"ו ע"א: