משמרות כהונה חלק ג קצה

כה"ג אלא לרבי דכיון דס"ל מפריש לאיבוד כאיבוד וע"כ ה"ט דשם אבודה אית לה ונכלל בכלל אבדה דהל"מ היא ולכך היכא דתחילת הפרשתו לאו להקרבה והוי מפריש לאיבוד דשם אבודה אית לה מתה אבל לרבנן כמו אבודה ממש ולכך הגמרא דס"ד דרבנן. היא ל"מ לשנויי האי שינוייא דמצוה בראשון

בד"ה לא ימנה וכו'. דדמי כעבודה וכו' עכ"ל משמע דאפי' למאי דאמרי במערבא נראה כעבודה בקדשים אכתי צריכין לאוקמה כב"ש דלא כמ"ש רש"י גופיה בבכורות דל"ג ע"ש

תוס' בד"ה ואידך וכו' או שמא י"ל דס"ל כרב הונא וכו' עכ"ל ק' דהתוס' לעיל בד"ה טעמא כ' דמאי דפריך לר' אבא ולא לרב הונא משום דהוי כי משך וי"ל דלא הוי כי משך אלא למסקנא דמצוה בראשון אבל השתא דס"ד דאיזה מהם שירצה יקריב הוי כאחריות ממש והגמ' לעיל דפריך לר"א ולא לרב הונא ס"ל כמסקנא דמצוה בראשון וכמ"ש בתי' הא' אלא דאיכא בין ב' התי' דלתי' קמא אפי' הקושי' לר' אבא אינה אלא משום דס"ל כמסקנא דמצוה בראשון אבל לתי' בתרא קושיא לר' אבא אפילו לס"ד דגמ' כאן ואין צריך לו' דלעיל לפי המסקנא דהכא אלא ליישב מאי דלא פריך לרב הונא

ע"ב בד"ה קסבר וכו' דאי טעמא משום דאין דעת המקדיש וכו' עכ"ל משמע דבאו לשלול דלא נימא דס"ל במעי אמן קדושין וטעמא משום דאין דעת וכו' וק' דכיון דס"ל במעי אמן הן קדושין א"כ אפי' דעתו להקדישם אין קדושה חלה דכבר קדושין הן מקדושת אמן ומ"ש טומטום ואנדרוגינוס דנקט רשב"ג וכן לרב. חסדא ק' ואי קושיתם דנימא דמיירי בבהמת חולין א"כ לא מתרצו מידי דהול"ל דמשמע ליה אפי' בבהמת הקדש ועיין להח"ן ונ"ל דבריהם דלעולם ס"ל דהויתן הן קדושין אלא דהגמ' חדית לן דכי אמרי' בהויתן קדושים אין קדוש' חלה על טומטום ואנדרוגינוס דלא כסברת הגמ' בזבחים כמ"ש אח"כ וע"ז מקשים אמאי הוצרך הגמ' לזה הא אפילו אי אמרינן בהויתן קדושים חלה עלייהו קה"ג א"ש דברי רשב"ג דלא קדושים דקאמר היינו קדושת פה שמקדישם ולעולם נימא דקדשי בקדושת אמן כשיוולדו ותי' דלא קרושים משמע דאין קדושה חלה עלייהו כלל

בד"ה הא עדיפא וכו' אנן קי"ל כל"ב וכו' עכ"ל ומאי דכלו חיותא דר"מ. היינו משום דהוה מקני האם לעוברה וטעו אינשי דמקנו העובר לבד אבל אנן דמקני' גוף האם ליכא למיחש למידי ועיין שם בתוס' בבכורות: ע"ב רש"י בד"ה דילמא וכו' היכא דלא רצו להתכפר עכ"ל הא דלא ניחא ליה למי' דהלכתא בהקדישה ואח"כ נתעבר' כמש"ל בטעמא דשיירו משוייר ע"ש משום דכיון דאדם מתכפר בשבח הקדש כך לי. הקדישה ואחר כך נתעברה כמו הקדישה מעוברת דבהלכה לא נאמר אלא ולד חטאת מתה סתם ויש מק' להאי טעמא דאדם מתכפר בשבח הקדש אמאי נקט ר"י במילתיה הקדיש חטאת מעוברת לא הול"ל אלא ולד חטאת רצה מתכפר בו ומיירי בכל גוונא ואין לתרץ דאתא לאשמועינן קדושה חלה על העוברין כדאי' בפ"ק דכבר הוכיחו התוספות שם בד"ה אבל דאין זה חידוש ע"ש ועוד י"מ לפום האי טעמא תק"ל קושי' הגמ' לעיל בר"פ ולד חטאת מ"ט לא תני להו גבי אהדדי דהא ולד חטאת נמי לא פסיקא ליה וי"ל

תוס' בד"ה דת"ק וכו' ומותיב מינה לר"י וכו' עכ"ל ואין לתרץ לזה דמתני' ס"ל במעי אמן קדושין דהא רישא דמתני' דואם נקבה זבחי שלמים מוקי לה בגמ' בבהמת קדשים וקסבר בהויתן הן קדשים ועיין בתוס' לעיל בד"ה ואם זכר ע"ש

גמ' מ"ד תכ"ד כדיבור דמי וכו' קמ"ל משמע דקמ"ל דלאו כדיבור וכ"ה בפ' מרובה דע"ג עיין שם בגמ' דר"י דוקא תכ"ד תלמיד לרב וכ' התוס' שם דרב אחא דס"ל אפי' תכ"ד גדול כדיבור דמי ס"ל כברייתא דנזיר ע"ש וק"ל מאי פריך הגמ' לקמן אברייתא דחציה וכו' ר"י היינו רבנן נימא דרבנן ס"ל אפי' נמלך דהוא תכ"ד גדול כדיבור דמי ודבריו קיימים ופליג ר"י בהא וי"ל דברייתא דחציה עולה לא סיים ר"י במילתיה אבל אם נמלך וכו' ואי איתא דבנמלך תכ"ד אתא לאפלוגי הול"ל ואם נמלך וכו' דמהא מילתא הוא דשמעינן לה מכח קושי' פשיטא אבל מהא דאמר אם לכך נתכוון וכו' י"ל דלאפוקי נמלך לגמרי אחר כ"ד ועיין להרב מש"ל בפט"ו מה' מעה"ק ולהמח"א ה' צדקה סי' ע"ש

דף כ"ו ע"א תוס' בד"ה האומר וכולי וא"ת לר' יצחק וכו' וכן במתני' וכו' עכ"ל משמע להו דלא אמרינן מדהול"ל וכו' אלא הכא דבההוא לישנא גופיה דקאמר לא יאמר תיבת ותמורת אבל אין להו לו' מדהול"ל לישנא אחריתי דהיינו לחצות בברייתא הלזו אין לאקדומי ולד לאם במתני'

בא"ד א"נ דכי אמר חציה אפילו ר"י וכולי עכ"ל מכאן ת"ל אמ"ש ה' שמחת יו"ט דף קל"ז והגמ' בקידושין ד"ז דקאמר אפי' למ"ד פשטא וכו' היינו לרבי יוסי דס"ל אפי' בתמורה פשטא אבל לרבי יאודה דבתמורה לא פשטא דדרשי' בהמה לא פריך מידי. דה"נ כתיב אשה עש"ב ולפ"ד תוס' הללו אמאי לא פריך הגמ' שם אפי' לר' יאודה בחציה מודה דפשטא אפי' בתמורה והתם בחצייך מקודשת לי מיירי דלכ"ע פשטא אפילו בתמור' ואמאי לא פרי' אלא לר"י לפ"ד ה' שמחת יו"ט

בד"ה ר"י וכו' האמר בנדרים אפי' אמר הבהמה ה"ז חטאתי וכו' עכ"ל כצ"ל חטאתי ביו"ד דאי אמר חטאת אפי' מחוייב לא אמר כלום ע"ש ובעיקר קושיתם כבר כ' רש"י שם דבאומר ה"ז עלי חטאת אפי' אינו מחוייב דבריו קיימים עיין שם ופי' דבריו ה' לשון למודים הביא דבריו השע"ה בה' מעה"ק דדבריו קיימים דקגדושה אבל מתה היא דחטאת אינו בנדר ונדבה ע"ש וא"כ י"ל דהכא מיירי באומר ה"ז עלי לחטאתי ובעיקר דברי רש"י כאן שכ' ואיהו אינו מחוייב חטאת הלכך מתה דמשמע דאי מחוייב אינה מתה אלא קריבה אע"ג דקידשה גם לעולה נר' דס"ל דלר"י חטאת מעורבת קריבה וכ"כ הבה"ז בפירש"י ע"ש ואין להקשות לפי זה בברייתא דלקמן דחציה עולה וחציה שלמים אמאי אינה קריבה לר"י מ"ש מחטאת מעורבת די"ל דדוקא בחטאת כיון דמחוייב כבר חטאת הוי חטאת עיקר אבל בשלמים ועולה דתרווייהו כי הדדי דע"י אמירתו הוא דמחייב בהו תערובתן אינה קריבה ודוקא בחטאת מעורבת ומחוייב כבר דהוי חטאת עיקר ולכך קריבה ועיין בחי' שם בנדרים עיין שם

ע"ב בד"ה ש"מ וכו' דהא אין תמורה בעופות ל וכו' עכ"ל ק"ק אפילו יש תמורה בעופות הא לא קאמר התם ותמורתה כיוצא בה ועיין