משמרות כהונה חלק ג קצד

בכוונתו דאפי' ת"ק מודה דיכול להביא עוף אלא דכל א' נקט הגרוע וכוונת ת"ק וראב"ע הוא להשמיענו דיכול להבי' הגרוע ות"ק נקט כבש דהוא הגרוע באתריה וראב"ע נקט עוף דהוא גרוע באתריה אלא דלפ"ז ק' מאי קאמר בשמעתין ס"ל כראב"ע הא אפי' לת"ק כן הוא לכ"נ דלת"ק כיון דבאתריה כבש הוא הגרוע דעת המקדיש כי לא פורש אמרינן דדעתו על הגרוע והוי כמקדיש כבש בהדיא דאי' להביא עוף דאין למזבח אלא דמו ולכך קאמר דס"ל כראב"ע דצריך להביא עוף ומ"מ כשהקדיש כבר בהמה במקום עוף קדושה דאע"ג דלת"ק אינו כן יש לחלק בין בהמה לעוף ומ"מ קשיא לישנא דגמ' ס"ל כראב"ע הא ת"ק מודה באתריה דראב"ע שכן הוא וי"ל דמ"מ פליגי באתריה דראב"ע דת"ק ס"ל דבטיל גבי רוב המקומות וראב"ע פליג ומאי דקאמ' ולא פליגי היינו ל"פ פלוגתא גמורה אלא בחד מקום דראב"ע וכזה ממש ראה וקידש מרן בכ"מ בפ"א מה' שכנים אמאי דפ' הר"מ בגינה ט' קבין לזה וכו' ובגמ' אמרי' ול"פ מר כי אתריה וכו' ע"ש וה"נ דכוותה מיהו ק' בדעת הר"מ דפי"ו מה' מעה"ק פ' תרווייהו אתריה דרבנן וראב"ע ומנ"ל דלא פליגי מ"ש מההיא דגינה וי"ל דס"ל באמת פליגי אלא דפ' כראב"ע משום דר"ש בשמעתין קאי כוותיה

תוס' בד"ה דהא וכו' וי"ל דפריך מכ"ש וכו' דהיא גופה חזיא לפרת חטאת וכו' עכ"ל וכיון דמשום דהיא גופה חזיא פריך ניחא דלא קאמר רוב חטאות בקושייתם שניה דהנך לאו קריבה היא גופה דליכא בחטאות פרה ועיין להח"ן

ע"ב גמ' והתני ר"ח וכו' ק"ל לפירש"י והתוס' דולד תמורה מקרי ולד ולד אמאי קתני במתני' לעיל די"ח ע"א על ולד ולד תמורה לא הול"ל אלא ולד תמורה והוא גופיה מקרי ולד ולד ע"ש במתני' ובגמ' שם ע"ש ואילולי פירש"י והתוס' היה נר' לפרש דהכא מימרא דר"נ אכולה מתני' קאי גם על ולד ולד ואהא פריך אבל אולד תמורה גופיה קושטא קאי דברי ר"נ ולא אידחיא אלא בדין דולד ולד ובהכי ניחא פ' הר"מ בפ"ד מה"ת דפ' כר"נ דבולד משתעי הר"מ ומר"ן הכ"מ כ' דלא קשיא כ"כ וכו' ע"ש ויש סיוע לדבריו דהגמרא מעיקרא אמימרא קמייתא פריך גם מדתני ר"ח והדר אמר אלא אי אתמר וכו' והיכי הוה ניחא ליה בזה דמה משני בדתני ר"ח אלא ע"כ דלא דלא חש לקושי' ב' דל"ק כ"כ כמ"ש מרן הכ"מ

דף כ"א ע"א תוס' בד"ה המטיל וכו' משום דחזי להקרבה קודם המום וכו' עכ"ל ק"ל אמאי לא חילקו בפשי' משום דבע"מ דמיה חזו להקרבה אבל תמורת בכור וטעות מעשר אפי' דמיהן לא חזו להקרבה דכה"ג מחלק הגמ' בפ"ק דע"א די"ג ע"ב בין מטיל מום בזה"ז למטיל בבע"מ ולחד תי' שכ' התוס' במנחות דנ"ו ע"ב בד"ה ה"מ דדוקא בזה"ז דקי"ל ניחא שפיר דהוצרכו כאן לחלק בע"א דלא תקשה ממחמץ אחר מחמץ ולכך הוצרכו משום דקודם הוה חזי וכו' ולזה כוונו שם במנחות דבזה"ז קי"ל משום דלא היה חזי קודם להקרבה

בד"ה אי קסבר וכו' פירש"י דבזבחים אמרי' וכו' עכ"ל דמתני' היא שם מקריבין אע"פי שאין בית והקשו לפירש"י הא בעי' מזבח ומכח זה דחו פירש"י דמאכילה פריך ולא מהקרבה ובמתני' דמקריבין אע"פי שאין בית לא ק"ל הא בעינן מזבח די"ל בחרב ועדיין המזבח קיים מיירי אבל הכא דבזה"ז מיירי ק"ל שפיר ולא ס"ד למי' יבנה מזבח

בד"ה ה"ג וכו' מדפריך עלה מה לביכורים וכו' עכ"ל עמ"ש הח"ן דס"ל דפירכת חומרא לא הוי אלא פירכא כ"ד ע"ש ולפ"ד במסקנא דברייתא דמייתי לה מהיקישא ולא סגי בילפותא דכיון דבנזרק מיירי ליכא פירכא צ"ל משום דאיכא למיפרך מה לבכור דהקפידה תורה על בשרו במזבח משום דהוה דמו במזבח ואיתקש בשרו לדמו א"נ פרכי' מה לבכור שכן חילקת בזמן אכילתו ואוכלין וכגי' רש"י לקמן בדברי בן עזאי ע"ש ובמ"ש התוס' הא דמוקי בנזרק אמסקנא דברייתא קאי צ"ל דבתחילת הברייתא דבלא נזרק מיירי הוה מצי לדחויי הילפותא מבכור דבכור נמי ליתי כיון דקדושה א' קדשה לעת"ל ולא נזרק דמו אלא דבלא"ה דחי מה לבכור שכן טעון מתן דמים וכן גבי ביכורים ולא פריך הגמ' אלא אמסקנא דברייתא

ע"ב גמ' ולרבנן דמפקי להו וכו' לכאורה קשה הא אין היקש למחצה וכן לעיל מנ"ל להגמ' דרי"ש פליג ארע"ק ולפי מאי דנר' מדברי רש"י בכריתות דכ"ב ע"ב דדוקא בהלמד מן המלמד הוא דאמרי' אין היקש למחצה אבל ללמוד זה מזה וזה מזה לא אמרי' אין היקש למחצ' ניחא שפיר דמאי דקאמ' ולרבנן וכו' היינו רי"ש ובן עזאי ולא קאי ארע"ק ועיין להח"ן

רש"י בד"ה ובירושלם וכו' בשלמא קדשי' קלים איכא דם וכו' עכ"ל היינו למיסב טעמא דלא ת"ל אק"ק אבל מ"מ לא הויא פירכא כי ילפי' מבנין אב: דף כ"ב ע"א גמ' אמר רבא ה"ק תנא וכו' דאיהו אמר לעיל די"ו ד' ניתנו להם והעמידן על חמש הרי דס"ל עברה שנתה מתה וי"ל דמודה ר"ל היכא דאיכא תרתי לריעותא דמתה והא דלא אוקמה רבה כאוקמתא דרבא משום דלא ס"ד צריכותא דלקמן

תוס' בד"ה אמר וכו' ול"נ דתשאר מילתא דרשב"ל בקושי' וכו' עכ"ל לא ידענא אמאי תשאר בקושי' הא הגמ' לא פריך אלא מדברי ר"י דאמר ב"ח נדחין ופריך לרבא דס"ל בכ"מ הלכה כר"י לבר מתלת ולכך משני דאיהו לא ס"ל כר"ל בהא אבל לר"ל גופיה נוקי למתני' ב' שבזו"ג א' קרב וב' שבזו"ג ב' רועה כרב דפליג אר"י בהא

דף כ"ג ע"א בד"ה טעמא וכו' אבל נמצאת קודם כפרה וכו' ויביא נגאלו ומאלו וכו' עכ"ל וה"ה דהומ"ל תקנתא דנמלך וכדרב הונא אלא דניחא להו בהאי תקנתא דלא בעי למיטרח לב"ד וכמ"ש רש"י בר"ה ה"מ ועיין בתוס' בד"ה רישא וכו' ע"ש

דף כ"ד ע"א גמ' תנן לפי שאין חטאת צבור וכו' הא דלא משני הא מני ר"ש דס"ל אפי' לאחריות מתה ועיין מ"ש התוס' ביומא דס"ה ע"א ע"ש והא דפריך דרב אדר"א אע"ג דר"א ס"ל בסוף כריתות ב"ח נדחין ופליג ארב בהא מ"מ בב"ח נדחין דפלוגתא דתנאי שם היא אין תימה אי פליגי משא"כ בהא דאחריות

רש"י בד"ה רב ס"ל וכו' תחילת הפרשתו של ב' וכו' עכ"ל הא דלא משני הגמרא לעיל כי פריך לר' אבא ממשנה זו רב לטעמיה כדמשני הכא דתחילת הפרשתו לאו להקרבה י"ל דאינה מתה