משמרות כהונה חלק ג קצג

להם אינה תמורת חטאת דאל"ה קראי דרק והוא למ"ל ומשני דהוה מוקמי' לקרא דרק דאי עבר והקריב ודהוא כדרב הונא ומ"מ אי האחת שניתנה אינה תמורת חטאת טפי אית לן לאוקמי הני מיעוטי למעט דלא קריבה מלאוקמי דאי עבר והקריב ולדרב הונא ולפי"ז דברי התנאים כפשטם אזלי לאשמעינן דלא קרבה והיינו אי האחת שניתנה להם לאו תמורת חטאת אלא חטאת שכפרו בעליה ושארה: שם גמ' אמר רבא מסתברא וכו' לדברי רבא ליכא למי' כדאמר הגמ' לעיל בר"פ רבנן שמעו לר"א וכו' וע"כ לרבה משני בקושי' הגמ' לעיל בר"פ דזו ואצ"ל זו קתני דב' תיבות אורחיה דתנא למי' זו ואצ"ל זו כמ"ש התוס' ברפ"ב דקידושין והגמ' לעיל בשי' ריב"ל אזיל וכיון דקאי אדברי ר"א אורחיה הוא למיתני זו אף זו ולפמ"ש הח"ן בשמעתין דמתני' דלעיל בדין תורה משתעי צ"ל דהגמ' לעיל דקאמר רבנן שמעו לר"א וכו' בשי' ר"י אזיל דר"א מדין תורה קאמר אבל למסקנא דגמ' דטעמא דר"א משום שמא יגדל עדרים ל"ל שמעו לר"א וכו' אלא דמתרצי בקושי' הגמ' דלעיל דזו אף זו קתני ולרבה זו ואצ"ל זו וא"כ ע"כ דבב' תיבות אורחיה למתני זו אף זו וזו ואצ"ל זו דלא כהתוס' ברפ"ב דקידושין

ע"ב גמ' לאתויי ולד מעושרת פירש"י דנאכל במומו לבעלים וכ"פ הר"מ ועיין להתוס' במעילה די"ג ע"ב שכ' דהא דתנן ולד מעושרת לא יינק מן המעושרת ואחרים מתנדבים כן לאו דילדה כשהיא חולין דא"כ ליכא ריוח להקדש ואמאי אחרים מתנדבים כן אלא בילדה אחר שנתעשרה ע"ש ואע"ג דס"ס נאכל במומו לבעלים וההנאה אינה להקדש אלא לבעלים מ"מ מקרי ריוח להקדש דר"ל הנאה לבהמת הקדש ועמ"ש בזה בחי' למכילתא פ' משפטים פי"ט ובמה שהק' ה' צ"ק כאן אמאי לא משני לעיל כן בולד מעושרת ע"ש כבר ישבתי קושי' הלזו לעיל ברי"ז ע"ב ע"ש

תוס' בד"ה בדמיהן וכו' ולד חטא' מתה ומש"ה וכו' עכ"ל הא ודאי דהכא בולד תמורה מיירי אלא דמשמע להו דולד תמורה דינו כמו ולד עיקר הקדש ובחטאת מתה וא"כ באשם נמי אי הי"ל ולד כגון מפריש נקבה לאשם וילדה היה דינו לרעיה וא"כ ולד תמורתו היה דינו לרעיה ותירצו. כיון דל"מ ולד כהלכתו שהרי ל"מ לה אלא אי הפריש נקבה שלא כדינו לא נגמרה הלכה להכי וכיון דולד אשם אין דינו לרעיה גם ולד תמורתו כן ואין ללמוד ולד תמורת אשם מולד תמורת חטאת ולו' דהלכתא דכל שבחטאת מתה וכו' אולד תמורה נמי קאי דכיון דולד אשם אינו לרעיה לא עדיף ולד תמורתו מולד אשם גופיה ועיין להח"ן לעיל דט"ז ע"ב במ"ש לתרץ קושי' מהר"א פישי"ל ז"ל דמ"ל במפריש נקבה ע"ש והוא נגד דברי התוס' בדיבור זה דבכה"ג דלאו כאורחיה לא נגמרה ההלכה וי"ל דבריו דדוקא כי איכא לאוקמי ההלכה לשאר דברים אמרי' דלא נגמרה ההלכה בדלא כהלכתא אבל חי אחת ניתנה להם והיא ולד חטאת וא"כ בע"כ ניתנה ההלכה אפי' שלא כהלכתו ומ"מ דברי הח"ן ליתא כמ"ש לעיל ולעיקר הקושיא י"ל דמוקמינן ההלכה בולד תמורתו ועדיף מולד אשם גופיה ושבקיה להלכה דדחיק דמוקי אנפשיה כיון דליכא לאוקמי בע"א ובהכי י"ל מה שהק' ה' צ"ק מאי קאמר לעיל אי דאשם כל שבחטאת וכו' הא לא נגמרה ההלכה דלא כהלכתו ע"ש די"ל דסוגיא דלעיל אליבא דר"ן דאחת נתנה להם וכמו שאמר לעיל וא"כ בע"כ לאוקמי אפילו דלא כהלכתו

דף י"ט ע"א תוס' בד"ה אי הכי וכו' מ"ש מפריש נקבה וכו' והכא גבי פסח וכו' עכ"ל הא דלא הוק"ל תק"ל רישא לסיפא משום דבהא פשיט"ל דהא דקאמר אי הכי וכו' היינו משום דלאוקמתא דאביי א"ש רישא לסיפא דלהא נחית אביי לתרוצי מיהו ס"ד דבתי' דאביי לא יתורץ מפריש נקבה וכו' דלא נזכר זה בדברי אביי וצריכי לטעמא דשם עולה על אמו וא"כ תקשה ליה בלא"ה ומאי אי הכי דקאמר ותי' דבתי' דאביי יתורץ גם מפריש נקבה לעולה אפי' שלא נזכר בדברי אביי דפירוש דברי אביי הוא משום דאי קרב הולד דחי את אמו וכדפירשו התוס' בד"ה אביי: תוס' בד"ה אף וכו' וי"ל דה"מ לכתחילה וכו' עכ"ל והיינו בשאר קדשים אבל במעשר אפי' לכתחילה דיליף מבכור והגמ' שם דפריך נילף מקדשים היינו דלכתחילה לא ומיהו ק' לפ"ז ברייתא דת"כ שהביא רש"י שם בבכורות דדריש מקרא דלא קדיש וע"כ לדיעבד דאי לכתחי' מקרא דשבעת ימים נ"ל דלילה לקדושה דמשמע דקודם לכן לא והתוס' שם תי' דסוגייא דתמורה במעשר מיירי ע"ש ולפ"ז בקדשים לא קדיש כלל וההיא דפ' אוא"ב דכל הראוי לבא לאח"ז וכו' במעשר מיירי ותימה דבר"פ פרת חטאת אית ליה לר"ש תורים שלא הגיע זמנם בל"ת וזה לא שייך במעשר אלא בקדשי'

דף כ' ע"א גמ' לפסחו ולאשמו אין עושה תמורה וכו' דוקא קודם הפסח אבל נשתייר אחר הפסח מודה ר"ש דעושה תמורה דשלמים הוא והכי איתא בירוש' בפ"ט דפסחים אמתני' דמפריש נקבה לפסחו ע"ש ובהכי ניחא דרבי במשנתינו גבי מפריש נקבה לאשם הביא ס' ר"ש דתמכר שלא במום וסתם בפסחים במפריש נקבה לפסחו לא הביא ס' ר"ש דאע"ג דר' פליג עליה בפסח מ"מ הי"ל להזכיר ס' ר"ש ועפי"ה ניחא דהתם מיירי בנשתיירה אחר הפסח וכדאי' התם וכמ"ש התוס' שם ובהכי ניחא מ"ש התוס' שם דגבי פסח אפילו ר"ש מודה ע"ש דלכאורה הוא נגד סוגייא דשמעתין ועפי"ה ניחא שפיר

שם גמ' קס"ד ה"ט וכו' עיין מ"ש הח"ן בכוונת הסוגייא לפירש"י ולפ"ד לא א"ש מ"ש רש"י בד"ה תרי גופי טעמא דאי בעי מפקיר נכסיה דכיון דבעולת נדבה לחוד מיירי טפי היל"ל טעמא דאי פריש עוף מייתי עוף ע"כ נר' עיקר בפי' הסוגייא לפירש"י דהגמ' סובר דר"ש מיירי בין בעולת חובה בין בעולת נדבה ומעיקרא ס"ד דלא בעי' שם עולה בההיא מילתא גופה אלא כיון דמשכחת לה במילתא אחריתי סגי ומ"מ בעי' מחובה לחובה ומנדבה לנדבה ולפי' הס"ד בעולת חובה משום דאי בעי מפקיר כדפירש"י ובעולת נדבה פשיט"ל דמ"ל דאי פריש וכי מסיק השתא מיהא לא חטא ובעי' בהא מילתא גופה פריך א"ה הא לאו עולת העוף מייתי ובעולת חובה היכי מ"ל ואפי' תוקמה בעני והביא בהמה דבידו להביא עיף מ"מ בעולת נדבה היכי מ"ל בההוא מילתא גופה ומשני כר"א בן עזריה וכו' והשתא למסקנא מיירי בעולת חובה ובעני ובעולת נדבה אף בעשיר: שם גמ' ר"ש ס"ל כראב"ע וכו' במנחות דק"ז ע"א אמרי' ולא פליגי מר כי אתריה ומר כי אתריה ופירש"י באתריה דת"ק גריע כבש מעוף ובאתריה דראב"ע גריע עוף מכבש ע"ש והיה נ"ל