משמרות כהונה חלק ג קצ

כדפריך הגמ' בשמעתין ועפי"ה ניחא שפיר דדבריהם אזלי אליבא דרבא ועמ"ש שם

תוס' בד"ה שנאמר וכו' טוב דקדש וכו' עכ"ל כ' הח"ן דע"כ ל"ג בגמרא בדברי אביי לכתוב רחמנא טוב ברע או רע בטוב ע"ש ועיין להתוס' לקמן דכ"ז ע"א דגרסי כגירסתנו וצ"ל דאביי דריש מיתורא דבטוב דרשא זו אע"ג דלא א"ש בפשטיה דקרא מ"מ מיתורא אורחיה דגמ' למידרש דרשות אף דלא מתיישבי בפשטיה דקראי

בד"ה לאביי וכו' וי"ל דה"ק וכו' עכ"ל ומה שהביאו התוס' בקושי' השתא רע דקדש וכו' לאו דגרסי הכי בגמ' התם אלא פירושא דמפרשי התוספות הכי ובגמ' לא גרסי התוס' אלא טוב ברע או רע בטוב למ"ל כנ"ל ויש מי שפי' דאפילו גרסי כגירסתנו א"ש דהגמ' עיקר קושי' לכתוב רחמנא רע בטוב או טוב ברע אלא דמשום די"ל דמ"ש או ברע היינו רע ברע אבל טוב ברע לא לזה קאמר השתא וכו' וה"ה דהומ"ל הגמרא כלישנא דאביי הכא בטוב למ"ל ולא הוה אצטריך למי' השתא י"ל וכו' אלא דחדא מנייהו נקט ומ"מ סוגיא דהתם כשי' אביי אתיא ולא כשי' רבא דלרבא תרי טוב מייתרי

ע"ב בד"ה בעי וכו' ר"ל אי נמי וכו' עכ"ל נר' דגרסי בלישנא בתרא בבעיא כלישנא קמא ממש ואין ביניהם אלא בשינויא דגמ' חדא מגו חדא וכו' דלגירסתנו בהדיא מפורש בבעיא דב' בעיות נינהו בלישנא בתרא

דף יו"ד ע"א גמ' כגון דשוו שליח לאקדושי ק"ק דהול"ל כגון דאקדיש אחד קרבן להתכפר בו הציבור כמו הבעיא וי"ל דה"נ קאמר דשוו שליח ר"ל גילו דעתם דניחא להו אם יקדיש אחד קרבן משלו לכפרתן דצריך ג"ד דלקמן קריא ליה הגמ' מתנה ואי לא דגילן דעתם אפשר דלא ניחא להו במתנה

שם גמ' ת"ש דאמ"ר אבהו וכו' כ' הר"ן בנדרים דל"ו מתכפר עושה תמורה בתמורה נ"ל מקראי ע"ש נראה מדבריו דלמסקנא דפשיט מדר"א דמתכפר עושה תמורה קיימא הך דרשא דנזיר ואזלא לה הך דחייה דדחי לעולם לענין כפרה וכו' וכ"נ מדברי התוס' בזבחים ד"ו ע"א בד"ה מקופיא שהק' הא מתכפר עושה תמורה נ"ל מנזיר והתם מקיבעא ע"ש ומה שתי' שם דקרא לא אתי אלא למעוטי מקדיש לפמ"ש התוס' לעיל ד"ז ע"ב בד"ה שאין דאף מתכפר קאמר ליתא להך תי' ואכתי קשיא קושיתם שם בזבחים וצ"ל דהתוס' לעיל ס"ל דגם למסקנא קיימא הך דחייה דקרא דנזיר לענין כפרה ומתכפר עושה תמורה לאו מהך קרא דנזיר נפקא לן

רש"י בד"ה אין קדושה וכו' מכח אמיה הוא דקדיש וכו' עכ"ל ק"ק מנ"ל לרש"י דלבר פדא הוי ולד חטאת אימא דבר פדא מודה לר"י בהא דרצה בולדה מתכפר משום מגו דנחית קדושה לאמיה וכו' כדעביד הגמ' צריכותא בסמוך וי"ל כיון דר"י אשמועי' דאין חילוק בדבר משמע ליה לרש"י גם לבר פדא אין סברא לחלק בכך ואין להקשות מנ"ל לרש"י דלמיתה אזיל נימא דס"ל אדם מתכפר בשבח הקדש די"ל דמ"מ אי מתכפר באמיה הולד למיתה אזיל ובהכי מיירי רש"י ולאפוקי מר"י דלעולם לא אזיל למיתה

תוס' בד"ה ואזדא וכו' והא אפשר לומר וכו עכ"ל וא"ל דסמיך אמתניתין דפ' כיצד מערימין שהביאו בסמוך כמ"ש לבר פדא דאם כן טפי עדיף לפרושי ואזדא ר"י לטעמיה היינו דא"צ קדושה אחריתי לאוכוחי מדברי ר"י גופיה האי הוכחא גופה דמוכחי ממתני' דפ' כיצד

ע"ב גמ' איתיביה אין ממירין וכו' הא דפי' רש"י והתוס' דעיקר קושי' הגמ' מלא שלמים בהם משום דקושי' הגמ' בתר הכי הא אבראי עבדי וכו' אינה אלא מלא שלמים בהם ועלה היא דסמיך הגמרא בעיקר קושיתו ולא הוה ס"ד לאוקמה בוולדי קדשים

תוס' בד"ה כי תניא וכו' וצ"ל כיון דנחית בראשון וכו' עכ"ל יל"ד לפי זה מאי פריך הגמ' מי אלימא קדושת דמים דמפקעא וכו' נימא מגו דחל ק"ד על קה"ג וי"ל דלא חל קה"ג אלא אחר שנולד כיון דאין קדושה חלה על העוברים אפילו אם חל ע"י מגו אינו חל אלא אחר שראוי ליקדש ואכתי יל"ד לבר פרא אמאי לא אמרי' מגו וא"צ לאקדושי אחר שנולד והתוס' בד"ה ואזדא כתבו דלבר פדא צריך לאקדושי אחר שנולד וי"ל דבר פדא מיירי שהקדישו קה"ג וכיון דאין חלה על העוברין לא חל אפי' ק"ד דדוקא אם הקדישו בפי' לדמים הוא דחל ואמרי' מגו וכדתנן לקמן דף כ"ז ע"ב הרי אלו עולה לא אמר כלום ע"ש

דף י"א ע"א בד"ה ה"ק וכו' משום דפריך עלה בסמוך וכו' עכ"ל אין להקשות הגמ' לא לימא וממירין בהם ולא ליקשי קושיא דבסמוך י"ל דע"כ ליתני ממירין בהם דאל"ה עוברין למאי תנא להו דהא אגב ממירין הוא דתני להו וכדפירש"י בד"ה ועוברים שקדשו וכו' ע"ש

רש"י בד"ה כלאים וכו' אפילו יצא דרך רחם עכ"ל ולפמ"ש התוס' לעיל בד"ה כי תניא דאמרי מגו אם יצא דרך רחם נחתא ליה קה"ג משא"כ ביצא דרך דופן כיון דלא חזי לקה"ג וצ"ל לדבריהם דהכא ל"ל בק"ד משום דאם כן פשיטא דאין מקדישין דק"ד א"נ תמורה וכמ"ש התוס' בד"ה אמורי וכו' ע"ש

שם גמ' מאי לאו תנאי היא דמ"ס קדושה חלה וכו' מכאן ק"ל עמ"ש הר"מ בפי"ב מה' שחי' דין יו"ד מותר לשחוט את המעובר' ואין בו משום אוא"ב דעובר ירך אמו משמע דלמ"ד עובר לאו ירך אמו אסור לשחוט המעוברת משום איסור אוא"ב וא"כ קשיא דהכא כיון דת"ק ס"ל קרושה חלה על העוברים כר"י דעובר לאו ירך אמו היכי קתני נאכל ליום ולילה והא כיון דאיכא איסור אוא"ב הרי זבח פסול הוא דהוי מחוסר זמן וכדתנן בר"פ אוא"ב ע"ש ומ"ל בב"א ומ"ל בזא"ז כיון דס"ס איכא לאו דאוא"ב דע"כ נר' דאפי' למ"ד עובר לאו ירך אמו מדכתיב לא תשחטו את שטעון שחי' וכו' כדתניא בתוספתא והביאה מרן הכ"מ שם וע"כ דס"ל להך תנא עובר לאו ירך אמו מדאצט' קרא דלא תשחטו והר"מ כיון דהוא פ' עובר ירך אמו לא הוצרך להביא קרא ונקט טעם הפשוט ובהכי ניחא מה שהק' ה' באר יעקב בסוף הס' דלמ"ד עובר לאו ירך אמו ואסור לשחוט המעוברת א"כ הא דדרשי' כל בבהמה תאכלו להתיר השליל הוי דאי להיתירא וכו' והרי אמרי' ביבמות דאי לא להיתיר' לא כתיב קרא ע"ש ועפי"ה לכ"ע אין בו משום אוא"ב ויש מי שתי' לקושי' ה' באר יעקב דהוי דאי לאיסורא דכיון דשרי בלא שחי' אסור משום אוא"ב ואי לא כתיב כל בבהמה הוא דבעי שחיטה וממילא מותר לשחוט המעוברת וכה"ג אמרי' ביבמות גבי הא דדרשינן ואין