משמרות כהונה חלק ג קפט

דלא לקי וע"כ התורה עצמה קאמרי התוס' דלא הזהירה בכה"ג ומ"ש לשון ס"ד ולא אסיק אדעתיה אריש לקיש קאמרי ולא אגברא המקדיש כמו שה"נ לפירש"י כנ"ל

ע"ב ורש"י בד"ה מוכרין וכו' דבכור בזה"ז ך משנפל בו מום וכו' עכ"ל אינו מדוקדק דבכור שנפל בו מום אפי' בזמן הבית נמי דינו כן ומאי איריא בזמ"הז ועיין פירש"י לעיל ד"ה רע"ב שכ' שאם נפל בו מום יכול למוכרה לכהן ע"ש וגם הוא שלא בדקדוק דהא משנפל בו מום יכול למוכרה אפי' לישראל אפי' בזמן הבית ועיין לקמן בסוף הסוגיא שכתבתי ליישב זה

תוס' בד"ה שאין וכו' דר"ל אפילו בחד מתכפר עכ"ל לפ"ד מאי דבעי הגמ' דף יו"ד ע"א מקדיש עושה תמורה או מתכפר היינו ר"ל או אפי' בתר מתכפר וא"כ ק' מאי קאמר דא"כ מצינו ציבור השותפין עושים תמורה דשוו שליח הא מ"מ קשיא דא"כ מצינו ציבור וכו' דהא לכל הצדדין בתר מקדיש אזלינן וכבר עמד הח"ן בזה שם ע"ש במה שתי' דאינו במשמעו' דבריהם שכ' אף בתר מתכפר דמשמע דקושטא הוא דפירושו אף בתר מתכפר ולכן נראה דאי בתר מקדיש לחודיה אזלי' א"כ אע"ג דהציבור המתכפרין אין עושין תמורה לא איכפת לן וא"כ מצינו ציבור עושין תמורה אבל אי אף בתר מתכפר אם כן הציבור שעושין שליח להקדושי אין השליח עושה תמורה דהא קרבן ציבור הוא דכיון דאזלי' בתר המתכפר מקרי קרבן ציבור ומעכבי מיהו ק' דא"כ תיפשוט בעיא דלעיל ריש מכילתין דבעי אי גוי עושה תמורה ותיפשוט דאין עושין והגוי מעכב כמו שהציבור מעכבין ויש לחלק בין הנושאין

דף ח' ע"ב גמ' אבל כהן לישראל אסור מהרש"א בפ' א"ט דמ"ד ע"ב כ' ליישב מ"ש רש"י שם ד"ח כהן הוה משום דאיכא בתמורה דכהן לישראל אמר ע"ש והוא תימה דהתם בבכור בע"מ מיירי ולא אסר ר"ח בשמעתין אלא בתם דהא טעמא דר"ח מסיק בגמרא משום מסייע והאי טעמא לא שייך אלא בתם וכדפירש"י בד"ה היינו טעמא דסתם בכור תם נמכר בזול איברא דנר' דדברי רש"י סתראי נינהו דממ"ש בד"ה ולא ס"ל וכו' דאסור לקנות בשר בכור וכו' נראה דאפי' בבע"מ איכא משום מסייע וכ"נ מהגמרא גופה בעובדא דלקמן דקאמר ולא ס"ל הא דאמר ר"ה וכו' ואי איתא מאי מק' להו ומנא ידע דלאו בע"מ זבנו מכהן אלא ע"כ אפי' בבע"מ איכא משום מסייע וליישב דברי רש"י נראה דסובר לטעמא משום מסייע לא היה לנו לאסור אלא כי זבין בזול אבל למכור בשויו ש"ד וכה"ג כ' הש"ך בי"ד סי' צ"ט גבי אין מבטלין איסור לכתחילה דכי זבין ליה לישראל בדמי טריפה בזול ש"ד והוק"ל לרש"י ז"ל דאמאי אסר ר"ח כהן לישראל לחלוטין דמשמע אפי' קנאו בשויו ולזה פי' דתמים בזול מיזדבן ואפי' דשויו כך הוא הרואה אומר דמכר לו בזול משום מסייע אבל בכור בע"מ אה"נ דשרי בשויו אע"ג דשייך ביה טעמא דמסייע מ"מ ה"ד בזול אבל בשויו שרי דאין מוכרח לימכר בזול כמו תם ובעובדא דלקמן מק' להו ולא ס"ל משום דסבר דזבנוהו בזול דרגילות הוא כן אפי' בבע"מ לימכר בזול אלא דהתם עדיף מנייהו דדרכו תמיד כך דאינו נמכר אלא בזול ובודאי דהקונה לא שדי זוזי בכרי ובהכי ישנו מן הישוב מ"ש רש"י לעיל דף ה' רע"ב שכ' שאם נפל בו מום יכול למוכרו לכהן דמשמע דלישראל אסור ועפי"ה יתיישב ועיין פירש"י בריש סוגיין ואכתי ק' בדברי מהרש"א שכ' איכא למ"ד וכו' דהא הכא ר"ח הוא דקאמר הכי והול"ל טפי דר"ח גופיה הכי ס"ל דלישראל אסור ונ"ל דרב אשי דלקמן ל"פ אר"ח דמודה הוא דכהן לישאל אסור אלא דפליגי ארב הונא דאמר טעמא משום מסייע אלא דס"ל דטעמא דר"ח משום דישראל אינו רגיל בקדושת בכור ואתי ביה לידי גיזה ועבודה וזה הטעם לא שייך בקונה בשר בכור בע"מ מכהן אלא דוקא בקונה מחיים ולכן כ' מהרש"א איכא מ"ד וכו' ועפי"ה ניחא מ"ש הרא"ש הובאו דבריו בש"מ בקמא די"ב ע"ב שכ' דאסור למזבן בכור לישראל משום דאתי לידי גיזה וכו' דלכאורה הוא נגד סוגיין אכן עפי"ה ניחא שפיר וע"ש מ"ש בשם הרא"ש עור סמוך להא שדבריו תמוהים

תוס' בד"ה דילמא וכו' שהרי נחשדו הכהנים ע"ז וכו' עכ"ל נ"ל ליישב במ"ש האו"ה הביאו הש"ך בי"ד סימן צ"ט דאם ביטל איסור אע"ג דאסור למוכרו מותר ליתנו במתנה ע"ש ואם כן ה"נ אפי' הכהן הטיל בו מום אינו אסור אלא משום קנסא וגם לבריה לא קנסו כדאיתא בגמרא בבכורות דל"ד ע"ש וכיון שכן שרי למי שניתן לו במתנה והכא בכור זה נתן לי כהן קאמר וי"ל במתנה קאמר

בא"ד ונר' דלכך לא רצה לו' וכו' עכ"ל דהכא נמי לא חייש דאע"ג דהשתא מוליכו לחבר סתם מ"מ כשיתברר דמום זה עושה בידי אדם יש לו לישמט ולהודיעם שניתן לו במתנה מכהן ואפשר הכהן הטיל בו מום אלא דהשתא מיהא במוליכו סתם סגי הא ק"ל להתוספות

דף ט' ע"א גמ' ורבא א"ע מ"ה ואביי ה"א לאו דינא וכו' מכאן ק' למ"ש מהרש"א בפ' ד' מיתות דס"ד ע"ב דטעמא דאין עונשין מ"ה משום דלא תסגי ליה ע"ש דלפ"ד אמאי הכא קאמר רבא דא"ע מ"ה ליכא טעמא דלא תסגי ליה דאין לו' דהו"א דטוב בטוב לא תסגי ליה במלקות דהא אפילו הטוב דקדש ברע דחולין כתיב בקרא דסגי ליה במלקות וגם אביי אמאי הוצרך לומר הא לאו דינא הא אפי' דינא הוא א"ש דלא שייך כאן טעמא דלא תסגי ליה ועיין בס' כתובה בסוף הספר ע"ש וגם ק' ע"ד מהרש"א מדאמרי' כאן ובפ' הנשרפין דע"ו דמשום דלא גרע עונשין ואמאי נימא לא תסגי ליה וע"ש בפירש"י לחלק בין בתו לאחותו ועיין לה' דברי אמת בקו' דצ"ח ע"ג מה שהק' ע"ד רש"י מסוגיין דשמעתין והתוס' בבכורות די"ד ע"ב כ' ואין לתמוה דמצינו איפכא בפ' הנשרפין וכו' דגבי אחותו משמע מיעוטא ודבריהם תמוהים וכבר עמד ע"ד מהרש"א שם ועמ"ש בכוונתם הצ"ק שם שדבריו תמוהים דלפ"ד עדיפא מינה הו"ל להתוס' להקשו' לאביי אמאי אין עונשין מ"ה באחותו דברייתא היא בפ"ק דמכות ד' ה' ע"ב דמצריך קרא לאחותו ע"ש וע"ד התוס' גם כן איכא למידק מברייתא דמכות הלזו דקתני מכאן שאין עונשין מ"ה ולפ"ד התוס' מנ"ל דאין עונשין מ"ה ניחא דהכא גבי אחותו שאני דמשמע מיעוטא כמ"ש התוס' וי"ל ודע דלפ"ד מהרש"א דטעמא דא"ע מ"ה משום לא תסגי ליה שמעי' דמה מצינו עונשין דהא ליכא חומרא ועיין להכנה"ג בא"ח בכללים ע"ש

שם גמ' ולא בעי לא ימיר וכו' פירש"י דמי גרע ולפ"ז קושי' הגמ' אינה אלא לאביי אבל לרבא דאפי' דמי גרע א"ע מ"ה לא פריך מידי ולפ"ז א"ש מ"ש התוס' בריש מכילתין דאצט' תרי לאווי לחבירו ולעצמו ע"ש וק' דהא בחד קרא דלא יחליפנו סגי