משמרות כהונה חלק ג קפח

ביבמות ד"צ ע"א בד"ה קישות ע"ש

שם וכן אמר ר' אלעא ראשית נר' דקי"ל להגמרא דכן אמר"א ראשית והשתא ס"ד דהיינו לו' דלא מהני אבל למסקנא דרבא מפ"ל לדגן ודגן גם ר' אלעא לזה כיון וניחא דר' אלעא גופיה גבי מן הרעה על היפה ס"ל כרבא ובי מקשה הגמ' לרבא קרא דראשית ל"ל הו"מ למיפרך דר' אלעא אדר' אלעא וחדא מנייהו נקט

ע"ב גמ' ורבא התם מזה בפ"ע וכו' הר"מ פ' כרבא וכר' יאשיה והם תרתי דסתרן לפום סוגיית הגמ' ועיין בזבחים דפ"א ובתוס' שם ע"ש ועיין לה' שע"ה בה' גירושין דפ"ב במ"ש בישוב פ' הר"מ ע"ש ועיין ביומא דכ"ז רע"א וע"ש בתוס'

שם ולאביי מבע"ל לכדאמ"ל ר"פ וכו' הא דלא משני לאביי מבע"ל לנתוקי לאווי כדאיתא לעיל ר"ד ע"ב משום דשם אביי פריך לר"ד והרי מימר וכו' מוכח דאביי ס"ל דלא הוי ניתוק כיון דלא סמיך

שם והרי אלמנה לכ"ג עיין לה' מגילת ספר לאווין ד"ס ע"ב וג' מ"ש בסוגיא הלזו ע"ש

דף ו' ע"א רש"י בד"ה שאני וכו' כמה פעמי' וכו' עכ"ל פי' כמה פעמים היינו כלי יום וכלי לילה ואייתר כלי לילה דכבר כתיב תשיבנו כבא השמש לדרשא דמהני ולאביי אתא קרא לו' דמהדר כלי וכו' ולא משמע ליה ריבוייא וס"ל דברה תורה כלשון ב"א ול"ג רש"י בשינוייא דאביי איסורא עבד אבל לפי גירסתנו אפי' לאביי אית ליה ריבוייא אלא דאתא קרא לו' דמחייב לאהדורי אפי' באיסורא וכמ"ש התוס'

תוס' בד"ה והשתא וכו' שנשבע שלא לגרש וכו' עכ"ל ק"ל מאי מק' הא אמרי' בסוף גיטין מדגלי גבי אונס שמעי' דכל המגרשים שלא כדין ל"מ לאהדורי ע"ש בפי' רש"י ועמ"ש לעיל בתחילת הסוגיא והנה הרא"ש כלל ז' סי' ה' כ' דגבי חרם שיש לו התרה ע"י שאלה מהני לכ"ע ע"ש ועפי"ד ניחא קושי' התוס' שו"ר דהא ליתא דאכתי ק' קושי' התוס' בנשבע לרבים דאין לו התרה למ"ד או ע"ד רבים לכ"ע ועכ"ל בתי' התוס' והרא"ש לא כ"כ אלא בחרם הקהל דאפילו ע"ד רבים יש לו התרה כמ"ש התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ט ואפי' לתי' התוס' ל"מ בנדון הרא"ש דחרמי הקהל למבדה מלבו דראשי הקהל הם שבדו וכמ"ש רב א' הובא במהרשד"ם חי"ד סי' קט"ו נמצא דדברי הרא"ש ודברי התוס' מיצרך צריכי להדדי ועיין לה' בני חיי בי"ד סי' של"ד עש"ב ועיין להש"ך בי"ד סי' ר"ל וק"ל אם כן מאי פריך הגמ' לעיל גבי חרמים לרבא הוא למ"ל נימא דאתא להיכא שלא באו החרמים לידי כהן דיש לו שאלה ובכה"ג מודה רבא דמהני ונ"ל דדוקא גבי חרם דיש לו שאלה ע"י חרטה הוא שכתב הרא"ש דמהני אבל הקדשות דאין להם שאלה אלא ע"י פתח כמ"ש המח"א ה' צדקה סי' ה' ע"ש מודה הרא"ש דלרבא לא מהני דאפשר דלא ימצא פתח לנדרו כ' ה' בית יהודה ח"ב סי' י"ט דאם בס"ת ך' דומה לדלת והיא ך' של אלהיך אעפ"י שאסור לתקנה משום מוחק ה' אם עבר אפילו במזיד וגרד קצת מן גג הדלת עד שדומה לך' מהני עש"ב וק"ל הא קי"ל כרבא דאי עביד לא מהני ויש ליישב

בא"ד ולרבא לקי וכו' עכ"ל ל"ד דהא לאו שאב"מ

הוא אלא דלרבא עבר בלאו ועמ"ש הח"ן: הרב בה"ז כ' דהא דאמרי' בפ' האשה שנפלו דפ"א השתא דאמור רבנן לא תזכון אי זבין לא מהני היינו נמי בלא בדה האיסור ע"ש ולפ"ד הא דאמרינן בשמעתין דמ"ד יוצאה בדיינים ס"ל לא מהני ואפי' ה' ס"ל דא"ר א"י בדיינים משום דבדרבנן מהני לכ"ע אזלא כשי' אביי שם בפרק האשה שנפלו דאמר דמהני אבל לפמ"ש הח"ן דההיא דלא מהני התם משום דהכי תקון רבנן אתיא שמעתין כס"ע דגמ' דבדרבנן מהני

ע"ב גמ' התם בקראי פליגי לפי' ב' שפי' רש"י בשינוי קונה הומ"ל בר"ק קמפלגי ול"ל הנהו קראי אלא משום דרבא גופיה מייתי קרא דהוקשו מלוי ריבית לש"ד ולהכי רש"י בד"ה לחיים נקט רבא

שם גמ' יצאו אלו שאין מיוחדים לה' הר"מ בפי"ח מה' מעשה הק' דין י"א פ' דקודם וידוי חייב משום ש"ח דראוי לבא לוידוי ע"ש והוא תימה דהא ממעטי' ליה מלה' וכדמוקי לה הגמ' בפ' פרת חטאת להך ברייתא ע"ש דנ"ל דהר"מ סו' דמתניתין דפ' פ"ח דמפיק שעיר המשתלח משום דאינו ראוי לבא ע"כ פליגא אהך ברייתא ולא דריש לה' להכי דאי איתא דאפי' שאין ראוי לבא לפתח א"מ פטור מדכתיב לה' היכי ממעט ליה תנא דמתני' משום דאינו ראוי והא אפי' ראוי לבא פטור אלא ע"כ דפליגי אהך ברייתא והגמ' לא פריך מינה אמתני' אלא להך מילתא דמתני' ליה אינו ראוי וברייתא קריה ליה ראוי דלא שייך פלוגתא בהא: דף ז' ע"א תוס' בד"ה ומיד וכו' פרט לנזירו' וכו' עכ"ל עיין להתוס' בנזיר דף ס"א ע"ב שהק' למ"ל לעולה הא נ"ל מבנ"י ע"ש ונר' דקושי' היא לשינויי קמאי דמפיק מלאביו וכו' דלפום הך שינוייא איכא קרא דלאביו וקרא דבנ"י ואייתר לעולה אבל להך שינוייא דמפיק מבנ"י ומלעולה ל"ק דאי לאו לעולה הו"א בנ"י לענין קרבן לחוד וכדמוכח בגמ' להדיא וע"ש במה שחי' דאצט' קרא דאינו פוטר ישראל ע"ש ולכל התי' אצט' קרא לעולה לנזירות ועיין לה' צ"ק שכל דבריו תמוהים

שם גמ' ואי בתמורה ששה הויין לחד תי' שכ' התוס' בריש מכילתין דאה"נ לוקה פ' הול"ל שבעה הויין דשבע שמו' הן לא יחליפנו ולא ימיר ולפמ"ש הבה"ז שם דזה תלי בלישני בגמ' דלעיל א"ש דנקט ששה לכולהו לישני והא דלא משני הגמרא דס"ל אין לוקין על לאו שבכללות וקטרת כולו או מקצתו חדא הוא דהויין וחמשה שמות דקתני הוא בלאו דתמורה בהדייהו משום דהבריית' גופה דנמנו וגמרו חשיב להו בהדיא כדחשיב להו בברייתא דלעיל אלא דהגמ' הביאה בקיצור

רש"י בד"ה שמא וכו' אבל הקדש בע"מ מעיקרו וכו' עכ"ל לאו ממעי אמו קאמר אלא בע"מ קודם הקדישו ושייך נמי ביה לישנא דדיקלא כמו שכן הוא לפי' התוס' דאי דוקא ממעי אמו מאי מוכיח מבריית' דנמנו וגמרו נוקמה בתם ונעשה בע"מ

תוס' בד"ה אלא וכו' כשהקדישו תם ונעשה בע"מ וכו' עכ"ל נ"ל לפרש כוונתם במ"ש הר"מ בפ"ה מה' א"מ דין ו' דהמעלה איברי בהמה טמאה לוקה וכתב הראב"ד דלא עדיפא מבע"מ אלא דסוגיין דפ' כל הפסולין לא משמע הכי והב"מ כ' דמפ' הר"מ דכ"ע לא פליגי דלקי דלא כפירש"י דפי' דכ"ע לא לקי ע"ש ולפירש"י ה"ט דבבה"ט לא לקי ובבע"מ לקי משום דבע"מ במינה חזי להקרבה במסקנא דשמעתין אבל ר"ל דלא ס"ד טעמא דבמינו בע"כ מוקי לבע"מ כשהיה תם וקס"ד דבכ"הג חזי להקרבא מקרי אבל כהקדישו בע"מ לא ס"ד דבו הזהירה תורה דמ"ש מבה"ט