משמרות כהונה חלק ג קפה

כר"י וי"ל דרב אתא לאשמועי' דבעי' עשה מעשה ולא מהני דבדבוריה אתעביד מעשה ולפי"ז לק"מ מה שהק' התוס' אמאי לא משני שאני תמורה דבדיבוריה אתעביד מעשה ונ"ל דלא ניחא להו בזה משום דבמימרא דר"י לקמן קאמר נמי דלישנא דעשה בו מעשה וקאמ"ל ר"י לא קתני מימר וכו' מוכח דלישנא דעשה בו מעשה נכלל בו גם מאי דבדבוריה אתעביד מעשה והדק"ל הו"ל לו' הלכה כר"י וי"ל דאתא לאפוקי מילתא דפעמים אית ביה מעשה ופעמים לית ביה מעשה ובהנך פעמים דלית בהו מעשה ל"מ ועיין בזה להר"מ פי"ג מה' שכירות ועוד י"ל דאתא לאפוקי נשבע ומימר וכו' דבדברי ר' יעקב י"ל אין למדין מן הכללית אבל בדברי האמורא למדין דהו"ל לפרש דבריו כמ"ש בעלי הכללים וכ"נ מדברי התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ד שהק' אמאי לא תני ר"י דלקמן מוציא ש"ר וכו' ותי' לחד תי' אין למדין מן הכללות ע"ש וק' דא"כ מאי פריך הגמ' והרי מימר וכו' וצ"ל דאביי דאמורא הוא למדין ופריך שפיר ובדברי רב צ"ל כתי' א' שכ' שם ע"ש

תוס בד"ה והרי וכו' ולימא או נשבע או מימר וכו' עכ"ל משמע דאיכא במימר ילפותא דלקי וכ"נ מדברי רש"י בשבועות שכ' בדברי ר"י דלקמן נשבע מפרש טעמא בתמורה עיין שם ונ"ל דהיינו ללישנא דלקמן דלא אתי חד עשה ומנתק תרי לאוין דלההיא לישנא הא דכתיבי תרי לאוין הוא לגלויי דלא מנתק להו אעשה עיין לה' בה"ז בריש מכילתין וא"כ ממילא שמעי' דלקי מדכתיבי תרי לאוי

ע"ב גמ' לשוא לשוא ב' פעמים וכו' מכאן שמעי' דדבר הבא באא"ע לקי עליה ומ"מ אין מזה סתירה למ"ש הלח"מ גבי בב"ח דלא לקי אהנאה משום דאתי באא"ע ע"ש דיש לחלק דבב"ח אפ' דלא לקי לא אייתר הדרשא דמ"מ אתי לאיסורא אבל הכא דאיסור' כבר כתיב קרא ע"כ דאתי למלקות דמיתורא שמעינן דלקי ועיין להתוס' בר"פ אז"נ שהביא הלח"מ שם ועיין להמש"ל בה' יסה"ת

גמ' הכתיב קרא אחרינא ובו תדבק וכו' אף על גב דההוא קרא הוא במי שמקיים ובו תדבק כדפי' רש"י בחומש מ"מ ליכא לאוקמי המלקות במי שנשבע באמת ואין מקויים בו ובו תדבק דמנא ידעי' דמלקינן ליה דאפי' רשע גמור אפשר הרהר בתשו' כדאמרינן בקדושין ע"מ שאני צדיק גמור וכו' ע"ש

שם ואימא למוציא ש"ש וכו' אין להק' א"ה אמאי אצט' כי לא ינקה ת"ל דבלא"ה לקי משום הזכרת ש"ש לבטלה די"ל דאצט' קרא לנשבע שלא נשבע בשם ה' עיין להר"ן בריש נדרים

דף ד' ע"א ל"מ אמרת דכתיב לא תקלל חרש ואבע"א וכו' כנ"ל שהיא גי' רש"י והתוס' ולשינויא קמא מסברא מוקמי' ליה במקלל חבירו כיון דמצינו מפורש במ"א וילמוד סתום מן המפורש אבל לשינויא בתרא בהכרח מוקמי' ליה במקלל חבירו ולא ענש אלא א"כ הזהיר ואם לא תשמור לאו אזהרה היא ולשינויא קמא אזהרה היא וב' תי' שכ' התוס' בד"ה ומקלל תליין בתרי שינויי דמשני הגמ' ודברי התוספות בד"ה הא הם לשינויא קמא ועיין להח"ן ומ"ש דל"ג ואבע"א עד משים ר"י עיין להתוס' במס' ר"ה דל"ג ועיין במהרש"א שם

שם והשניה אינה מעושרת הר"ש במס' דמאי הביא הירוש' דמוקי לה כר"מ דתפוס לשון ראשון ע"ש והר"מ פ' כר"י דבגמר דבריו נתפס ופ' למשנתנו וה' בה"ז כ' בדעת הר"מ דר"י לא אמר כן אלא בתמורת עולה ותמורת שלמים דל"מ למי' תמורת עולה ושלמים דהוה משמע חציה עולה וחציה שלמים ולהכי ס"ל כיון דא"א לקרות ב' שמות כא' בגמר דבריו נתפס משא"כ הכא דהו"ל מעשרות זו בזו ומדאמר של זו בזו ע"כ נמלך וכה"ג תפוס לשון א' ע"ש ותמהני דבגמרא בפ' מרובה דע"ג ע"ב מפליג אליבא דר"י דדוקא תכ"ד גדול אבל תכ"ד קטן כדבור דמי ויכול לחזור ואפי' לא נתכוון מתחי' אלא לתמורת עולה ותכ"ד קטן אמר ותמורת שלמים ס"ל בגמר דבריו נתפס וכמ"ש התוס' שם וא"כ ה"נ כי אמר מתחילה של זו בזו ואח"כ נמלך תכ"ד קטן ואמר ושל זו בזו ס"ל בגמר דבריו נתפס וכה"ג ל"ל דהו"ל למי' מעשרותיהן זה בזה דהא מתחילה לא היה דעתו אלא של זו בזו לבד ואח"כ נמלך ואמר ושל זו בזו ובפשי' י"ל דברי הר"מ דהכא בתכ"ד גדול אבל תכ"ד קטן נעש' כמו מעשרותיהן זב"ז דסיפא מיהו לפמ"ש המש"ל בפ' ט"ו מה מעה"ק דהר"מ דחה הך סוגיא דמרובה מהל' ניחא דברי הבה"ז ומ"ש ה' צ"ק בדעת הר"מ בזה ליתא

שם גמ' תסתיים דריב"ח הוא דאמר לוקה אע"ג דכ' התוס' בריש מ"ק ד"ג דאין דרך הגמ' לומר תסתיים היכא דבהדיא וע"ש ה"נ אינו בהדיא דאיכא למי' ריב"ח אפטורא אלא משום דאי הכי מ"ש מימר דבדבוריה אתעביד מעשה מקדיש נמי וכדפריך בסמוך א"כ אינו בהדיא

ע"ב תוס' בד"ה ור"י וכו' וא"ת הא אצטריך וכו' עכ"ל עיין מ"ש בחי' בפסחים דכ"ב ע"ש

בד"ה וכל וכו' משום דאינו מקיים העשה בידים וכו' עכ"ל לפ"ז י"ל דכי משני הגמ' דלא אתי חד עשה ומנתק תרי לאוי דוקא בעשה דכה"ג דאינו מקיים בידים אבל עשה גמור מנתק תרי לאוי ובהכי ניחא מה שהק' התוס' בפ' הלוקין ריש דט"ו גבי טמא במקדש ע"ש ועיין למהרש"א בר"פ אז"נ דס"א ע"א שכ' דהיכא דאין לשון העשה כלשון הלאו אינו מנתק ע"ש וק' מאי קאמ' הגמ' כאן הכא עשה דאם ימיר אינו שוה ללאו דלא יחליפנו וצ"ל דחד לשון חשוב דהכל הוא לשון חליפין דל"ד לגזל ועוסק שהם תרי עניני

שמעתי מק' לל"א דפירש"י דהיכא דהעשה אינו שוה בכל לא מנתק לר"י דס"ל דסומא פטור מכל מ"ע ומודה דחייב במל"ת כמ"ש בס' בשמים ראש סי' א"כ כל המ"ע לר"י אינן שוה בכל דהא ליתנהו בסומא והיכי משכחת לה ניתק לעשה לר"י ונ"ל דכיון דפטור סומא מכל המצות ע"כ לאו משום דמ"ע קילי דהיכי ס"ד דהחמורה שבמ"ע תהיה קלה מקלו' דבמל"ת ודוקא הכא דמשום קולא דמ"ע הוא דא"כ בציבור ושותפין ולכך כיון דקי"ל דהעשה אינו מנתק ללאו ועי"ל דר"י מודה במ"ע שיש בה לאו דחייב הסומא דכל שישנו בלאו ישנו בעשה וכדדרשי' כל שישנו בבל תאכל חמץ איתיה בקום אכול מצה

ע"ב גמ' רבא אמר לא מהני כ' הפר"ח בנימוקיו להר"מ בה' מלכים פ"ג דין ז' דמם דמסתברא דהמלך שאינו מעיד אם עבר והעיד אין עדותו עדות דכל מילתא דאמ"ר לא תעביד אי עביד לא מהני ע"ש וק"ל מדתנן בפ' בא סימן דמ"ט ע"ב כל הכשר לדון כשר להעיד ע"ש ואי איתא דאפי' עבר והעיד אין עדותו עדות הרי מלכי בית דוד דכשרין לדון כדאי' בפרק ב'