משמרות כהונה חלק ג קפד

מסכת תמורה דף ב' ע"א תוס' בד"ה וסופג וכו' ותרי לאוי צריכי חד בקרבן שלו וכו' עכ"ל ק' דלקמן ד"ט פריך לכתוב לא יחליפנו לחוד ע"ש בפירש"י הרי דמלא יחליפנו נ"ל תרוייהו דלשון חילוף הוא בשל אחרים ושל עצמו אתיא במכ"ש וצ"ל דפשיט"ל דלא ימיר אצטריך להיכא דקדישי תרוייהו כדמשני שם בגמרא ובלאו דלא יחליפנו הוא דמיותר ותי' דאצט' לשל אחרים ולתי' קמא דלסברת ר"ד דלקמן אצט' תרי לאוי דלא מנתק להו אעשה ולא ס"ל לר"ד שינוייא דגמרא דלקמן ד"ט ושל אחרים נ"ל מלא יחליפנו ושל עצמו במכ"ש ואייתר לא ימיר ואצט' דלא אתי חד עשה ומנתק תרי לאוין ועיין להח"ן

בד"ה הא גופה וכו' ופיר"ת וכו' לאשמועי' אפילו במזיד וכו' עכ"ל הא דלא ניחא ליה לר"ת לפ' דלישנא דהכל מתפיסין לאשמועי' אפי' שוגג כפשטא דדרשא דיהיה לרבות שוגג כמזיד משום דגירסתו בגמ' הכל אחד שוגג ואחד מזיד כמ"ש התוס' ריש חולין וא"כ ע"כ החידוש הוא במזיד דדרך התנא לשנות הפשוט קודם כמ"ש התוס' במ"א וכדקתני במתני' א' אנשים וא' נשים ובהכי ניחא מ"ש התוס' שם בחולין וקשה לפירושו וכו' ע"ש במהרש"א

בד"ה ור"מ וכו' דהא ילפינן זה מזה וכו' עכ"ל לכאורה לא הוו צריכי לילפותא אלא דכיון דליכא קרא למעוטי אמרי' דמימר כדהוכיחו מסומך וי"ל משום דהו"א דיש לחלק בין סומך למימר דכמימר י"ל דהסברא מבחוץ דאינו מימר ולאו כסומך לזה כ' דהא ילפי' זה מזה ור"ל דאליבא דר"י קאמר הגמרא דיליף מימר מסומך דאינו מימר ואי במימר בלא שום קרא מסברא אינו מימר למאי אצט' ילפותא אליבא דר"י אלא ע"כ דשוין הן מימר וסומך בסברא

בא"ד טפי למעוטי יורש מלרבות וכו' עכ"ל הא דמסתברא למעוטי יורש טפי משום דכי ממעטינן יורש ולא מרבי' בעלי חוברין הוי סמיכה ותמורה שוין בדינם בין ביורש ובין בעלי חוברין אבל אחר דכאיב המר ימיר לרבות היורש אי מוקמי' קרבנו למעט יורש אע"ג דהשתא נמי דמרבי' חוברין לא הוו שוין סומך ומימר בחוברין מ"מ מסתבר טפי לאוקומי לרבות חוברין ולמעט יורש כדמוכח בפשטא דגמ' ולא כ' התוס' דמסתבר למעט יורש אלא אי לא כתיב המר ימיר כדי שיהיו בדינם שוים בחוברין וביורש ובהכי ניחא מה שהק' הצ"ק עיין שם

ע"ב גמ' ה"מ עונש דשוה וכו' ה' שאגת אריה סי' כ"ב הק' לל"א שהביא רש"י הא מימר בדבוריה עביד מעשה כדאמ"ל ר"י ולתנא לא תני מימר ע"ש ול"ק דשאני הכא דכתיב יעשו דבעי' מעשה ממש אבל לאו שאב"מ דאין לוקין נ"ל בר"פ הלוקין מדומיא דלאו דחסימה ובחסימה איכא חסימ' בקול דלאו מעשה ממש אלא דבדבוריה אתעביד מעשה ולמאי דנ"ל התם מעיקרא מלעשות ניחא נמי דיש לחלק בין לעשו' ליעשו

שם גמ' קטן מהו שימיר וכו' עכו"ם מהו שימיר וכו' מ"ש הבה"ז נילף מסוף הקדש דאינו סומך כבר עמדו ע"ז התוס' במנחות דצ"ג ותי' דלא ילפי' תחילה מסוף אלא גבי יורש ע"ש מיהו התו' לעיל בד"ה ור"מ כ' דילפי' להו לבעלי חוברין ע"ש וצ"ל דס"ל להגמ' דילפותא דסוף מתחילה עדיפא טפי מילפותא דתחילה מסוף דלעולם הא' הוא המלמד ולעיל דילפי' תחילה מסוף משום דליכא למילף סוף מתחילה אבל הכא דאיכא למילף סוף מתחילה עדיף טפי מה שהק' הח"ן דאי קטן מימר אע"ג דלא לקי א"כ גם העשה שוה בכל יותר מלאו וא"כ לא מנתק ליה ללישנא דגרסי' לקמן דמשום דהלאו ש"ב הוא דלא מנתק ליה עשה שש"ב ע"ש ל"ק דכיון דמאי דאינו לוקה משום דלאו בר עונשין לא מגרע דלאו בהכי ול"ד לציבור ושותפין דמעטי' רחמנא

עוד בגמ' בתר מקדיש אזלי' וכו' לפ"ז אין צדדי הבעיא כדמפרש להו הגמרא מתחי' ורמי ב"ח לא אמר אלא קטן מהו שימיר גוי מהו שימיר והגמ' הוא דפרשינהו באת"ל אבל השתא לא תליא בעיא דגוי בבעיא דקטן וליכא את"ל ובהכי ל"ק מ"ש מרן כ"מ בריש ה"ת אמאי לא פסק הר"מ כאת"ל כדרכו בכ"מ עיין שם

תוס' בד"ה קתני וכו' וא"ת ודילמא לר"י וכו' עכ"ל מהרי"ק הביאו הכ"מ כ' בדעת הר"מ דר"י לא פליג בהא אר"ש ע"ש וכ"נ מפי' רש"י וקצת יש להוכיח כן מדלא אמרו בגמ' לעיל הכל לאתויי גוי וכר' יוסי ולא הוה דחיק הגמרא לקמן ד"ג לשנויי האי תנא ס"ל כוותיה בחדא וכו' ובזה י"ל דזהו הכרח להר"מ דהך את"ל לאו פשיטותא דאי פשיטותא היא נימא הכל לאתויי קטן ולא הוה בעי לשנויי האי תנא ס"ל כוותיה בחדא

דף ג' ע"א בד"ה ויליף וכו' דיש לנו למילף טפי מטומאה בחד קתא וכו' עכ"ל הא דנקטו לשון יליף ולא כ' בפשי' דכיון דנותר כ' בהך קרא הא כתיב בני ישראל ואכולהו קאי משום די"ל רלא כתיב בני ישראל אלא אמאי דכתיב בקרא בהדיא והא דקאמר הגמ' דנותר יליף חילול מטומאה ולא סגי ליה בהך דרשא דבחד קרא והוי היקישא משום דאז לא הוה יליף פיגול עון עון מנותר דאמרי' בפרק איזהו מקומן דבר הלמד בהיקש אינו חוזר ומלמד בג"ש אבל דבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בג"ש ועיין להתוס' בפ"ב דזבחים דט"ו ע"ב בד"ה אלא שכ' דהא דכתיב טומאה בהך קרא אינו אלא לאגמורי חילול דנותר עיין שם ואין להקשות לפ"ז מאי מקשים התוס' נילף מטמא ששמש דא"כ אמאי כתיב טומאה בהך קרא די"ל דהא דכתיב טומאה בהך קרא אינו אלא לדרשא דפ' ב"ש שהביאו התוס' כאן והתוס' שם חדא מינייהו נקטי

בד"ה מה תרומה וכו' וקי"ל אפילו בקב"ה וכו' עכ"ל לפי' ר"י שכתבו התוס' לעיל דבד"א ר"י קאמ"ל אבל ר"ש אפילו בקב"ה אין מועלין ויליף מתרומה אפי' קב"ה ניחא קושיתם וכ"כ התוס' בזבחים ובמ"ש התוס' מההיא דיש אוכל אכילה א' כ' הצ"ק בכוונתם דפיסולי מוקדשין כנותר וכיוצא הוו כמו קב"ה ע"ש ועפי"ז יש לקיים דברי מהרש"א בפ"ב דקדושין דף נ"ו ע"ב בד"ה המקדש שכ' דפיגול ונותר יצאו מכלל קדש ע"ש והוא הפך משנה דיש אוכל אכילה א' וכבר דשו בו רבים ועפי"ז יש מקום לדבריו דלפיר"י ר"ש ור"י פליגי בהא לפ"ד הצ"ק ומתני' דקידושין ע"כ דלא כר"ש דקתני בשר בחלב ור"ש ס"ל בב"ח מותר בהנאה וכיוצא לזה כ' המפרשים ליישב מאי דק' מאי מק' התוס' שם והא יכולה ליהנות שלא כדר"ה נוקמה כר"ש דס"ל כ"ש למכות ולר"ש שלא כדר"ה אסור מדאורייתא כמ"ש התו' בפ"ג דשבועות דכ"ג ע"ב ע"ש במהרש"ל ומהרש"א ותי' דמתני' דהתם ע"כ דלא כר"ש מדקתני בב"ח

גמ' הא מני ר"י וכו' ורב דאמר כר' יעקב וק' רב מאי קמ"ל אי לפ' הלכה כר"י הו"ל לו' הלכה