משמרות כהונה חלק ג קפא

כן ולא מחייב אלא על ס' מעילה אבל על לאו לא מחייב ומאן דיליף מהיקשא ס"ל דאה"נ דאשם תלוי בא על לאו בבבא בן בוטא לקמן בפ' המביא ע"ש בגמ'

שם ורע"ק ס"ל אין הקש למחצה עיין פירש"י ולהח"ן

ועיין רש"י בשבועות ד' יו"ד והרא"ם פ' ויקרא בפ' ואם מן העוף ודע דהא דלא קאמר והא קי"ל דאין היקש למחצ' כדפריך לקמן לרבנן משו' דאין הלכ' כרע"ק לא שייך למימר והא קי"ל ועיין לה' באר יעקב בסוף הספר עיין שם

דף כ"ג מתני' זה מביא אשם תלוי וכו' פירש"י ולא בעי חתיכה מב' חתיכות וה"ה דהי"ל לו' כן אבבא קמייתא אלא דניחא ליה לפרש אבבא זו משום דגמרא קאמר עלה חתיכה מב"ח איכא בינייהו והיינו למאן דמפרש טעמא משום מצות אי אפשר לברר איסורי' אבל למאן דמפרש משום איקבע איסורא ת"ק נמי בעי חתיכה מב"ח ועיין להתיו"ט ועיין להתוס' בגיטין דף ע"ד ע"א ועיין לה' מ"מ קצבי סי' ר"א ועמ"ש לעיל דף י"ח בד"ה ור' מחייב וכולי ע"ש

שם חתיכה של חלב וחתיכה של קדש וכו' לכאורה דלא אתיא בר"י דאמר לעיל חטא וא"י במה חטא פטור מאשם תלוי אלא דהר"מ פ' כר"י ופ' לבבא זו וע"כ דבעי' שהיו ב' החטאים בני אשם תלוי ומ"מ רע"ק ע"כ דס"ל כר"ש בסברא זו ולפ"ז י"ל אמאי פ' כר"י כיון דר"ש ורבי עקיבא פליגי עליה דרבים נינהו ועור דהלכה כרבי עקיבא מחבירו

שם וכ"ת איסור עולין קל וכו' ק"ק כיון דס"ד דאיסו' חמור חל על קל אמאי לא מוקמי' לה בחלב ממש ולא בכוליא ואמאי קאמר וכ"ת איסור קל הוא דהותר מכללו ולפמ"ש התוס' במנחות דף כ"ה ע"א דנותר נמי הותר מכללו א"ש אך התוס' בשמעתין ס"ל דנותר לא הוי מכללו וכ' דאיסור חלב קל מנותר ולפ"ז הדק"ל

תוס' בד"ה ומי וכולי כדאי' בפ' השוחט עכ"ל מבואר מדבריהם דר"ש ס"ל נמי לההיא דהתורה אמרה דלא בדמשמע מדבריהם ביבמות דל"ג ע"ב בד"ה האר"י ועיין להשע"ה בפ' י"ז מה' א"ב ע"ש ומה שהק' שם לר"ש מסוכנת מנ"ל דבגמ' בחולין דל"ז מפיק לה מהתורה אמרה ע"ש בגמ' דאמרי' אבע"א מקרא דיחזקאל וכולי ובמה שהק' התוס' דהכא איסור מוסיף וכו' עיין לה' ש"א בה' יוה"כ ובמ"ש לעיל די"ד ע"א על דבריו ע"ש גם לשי' רש"י בחולין דק"א דאיסור כרת הוי איסור מוסיף ניחא קושי' התוס'

ע"ב גמ' דהא ר' ס"ל וכו' כ' רש"י ז"ל דלא איתפרש היכא ס"ל לר' דאיסו' חמור חל על איסור קל ונ"ל דהיינו מהא דאמרי' בפ' א"ע דמ"ו כיצד מפרישין חלה בטומאה וכו' ר"א אומר לא תקרא לה שם וכו' הרי דס"ל לר"א איסור חמור על איסור קל דהיינו איסור חמץ על תרומה טמאה ובגמ' שם דמ"ח תניא ר' אומר הלכה כר"א הרי דס"ל דאחע"א וראיתי לה' צל"ח שם במתניתין שכ' דאפ' דאין איסור חע"א מ"מ איסור הנאה חייל כיון דתרומה מותרת בהנאה וה"נ בל יראה חייל דלגבי איסור הנאה ובל יראה לאו אחע"א הוא ע"ש ולפ"ז ליכא לאוכוחי משם כלום ואף דדבריו גבי איסור הנאה אין נראין לי עיקר וראיה ממאי דאמרינן לעיל דף י"ד אקדשיה מגו דאיתוסיף איסור הנאה ואי איתא לדבריו אמאי הוצרך למוסיף בלא"ה מחייב אשם על הנאה אלא ע"כ הנאה ואכילה חדא מילתא היא וכיון דאכילה לא חיילא הנאה נמי לא חיילא מ"מ לגבי בל יראה ודאי דכן הוא קושטא דמילתא ועיין בפלוגתא דאמוראי בפ' כל הבשר דקי"ג במבשל חלב בחלב דח"א כיון דלא לקי על אכילה לא על הבישול וכו' ע"ש הטעם מיהו יש לעמוד בזה לרב אחא בפסחים דף כ"ט דמקיש שאור דאכילה ושאור דראיה להדדי ואכמ"ל

שם כל חלב לה' מאי עביד ליה וכו' מפירש"י נר' דאין הכוונה קרא למ"ל דא"ה הו"ל לאקשויי אקרא דאשר לה' ולשנויי דאצט' לדרשא אחרינא אלא ע"כ דהגמ' לא ק"ל כלל קרא למ"ל דפשיט"ל דאיכא למימר דאיצט' לדרשא אחרינא ולא ק"ל אלא מברייתא דד' דמפיק ליה לאמורין וס"ל אחע"א אף דבעלמ' ס"ל אין אחע"א וע"כ דס"ל לחלק בין חולין לקדשים וא"כ מנ"ל להך תנא דס"ל לר"ש בקדשים נמי אין אחע"א כיון דר"ש לא אמרה למילת' אלא בחולין נימא בקדשים מודה כמו ר' ומשני דר' גופיה בוולדות קדשים ואפי' ר' לא ס"ל לחלק בין חולין לקדשים ולא ק"ל להגמ' אברייתא דאשר לה' משום דאיכא לאוקמא דמאן דס"ל בחולין נמי אחע"א ודוק בדברי רש"י ז"ל ותראה שדברי כנים ואמתיים

והנה המתבאר מסוגיין בקדשי' דוק' אחע"א נ"ל מכל חלב לה' או מקרא דאשר לה' דגבי טומא' הגוף וראיתי לה' אור חדש שי' קדישון בסוף הספר שהק' ע"ד התוס' בשבועות ריש דכ"ד דמאי מק' נימא בקדשים גלי קרא דאחע"א ומשני לה דמאי דבקדשים אחע"א הוא מקרא דכל חלב וק' נימא דקרא איירי באכל חצי זית היום וחצי זית למחר דבמעילה חייב דקי"ל ציר את המעילה לזמן מרובה פטור וא"כ לאו אחע"א וצ"ל דמאן דדריש הכי ס"ל אר"ש דכ"ש למכות וא"כ מק' התו' שפיר דמתני' דיש אוכל ר"מ היא ור"מ לא ס"ל ר"ש למכות מדקאמר בע"א דס"ו מנין לכל איסורין שמצט' זע"ז שנאמר לא תאכל כל תועבה עכ"ד ולפי"ה דנ"ל מאשר לה' ליתא גם לפמ"ש מהרש"א בפסחים ריש דל"ד דר' ל"ל צירף את המעילה ע"ש ל"ק כלל מיהו אכתי ק' דנוקמה לקרא בשו"פ וליכא כזית וע"כ דמ"ל להגמ' דקרא בכל גוונ' איירי ועיין במ"ש בנימוקי לת"כ בפ' צו פי"ג עש"ב

פירש"י בד"ה נזרק וכו' מפ' בגמ' תברא וכו' עכ"ל לפי מה שפירש"י גופיה לקמן דר"א דמוקי דהוי כזבח פסול קאי לשנויי קושי' אשם ודאי אאשם ודאי ע"ש קשה אמאי נקט במתניתין שינויא דתברא ולא נקט שינויא דר"א אבל אי לאו פירושא דלקמן ניחא די"ל דגריס כגירסת הספרים דגרסי בשינויא דר"א רישא וכו' ולפי גירסא זו קאי לשינויי קושית אשם תלוי ועיין להר"ב ולהתיו"ט

דף כ"ד גמ' אר"ש מקבל מתנה שאמר וכו' עיין מה שהק' מהרש"א שם בגיטין לשי' רש"י ז"ל ולק"מ דההפקר מכח הראשון ולא מן הב' וכבר ראיתי להשע"ה בה' אישות שכ"כ והוא פשוט ולק"מ גם מה שהק' הח"ן משם חכם א' ע"ש והתוס' שם כ' דגרסי אי אפשי ובטלה דבריו קיימין והא דלא קשיא ליה להגמ' שם אי אפשי אאי אפשי דפשיט"ל דהוי הפקר כדמתרץ בכריתות ע"ש והא דלא ק"ל להגמ' כאן לס"ד דלא ס"ד הא דהפקר הא דר" אברייתא שם אי אפשי אאי אפשי משום דס"ל להגמ' כאן כמסקנא דב' לשונות במשמע

שם מאי חזית דיצתה לבתראי וכו' ה' דברי אמת בקו' דע"ד ע"ג הקשה מכאן להסוברי' תרי ותרי ספיקא דרבנן היכא דאיכא חזקה ומדאורייתא מוקמינן אחזקתיה מאי פריך נימא דמאי דקתני משנסקל מותר בהנא' מדאוריית' הוא עש"ב ונ"ל דהכי פרי' דכיון דאסור