משמרות כהונה חלק ג קפ

מהלכי ב' משום דליתנהו בהנך צדדין ולזה הק' דבצד טומאה קלה סגי או בצד דאיסור והיתר נמעט מהלכי ב' ולפ"ז א"ש שלא כ' התוס' אלא טומאה קלה גם א"ש קו' רבי' ברוך שהביאו התוספות לקמן ולא אמור רבנן בכפילא כמ"ש הבה"ז

דף כ"א גמ' נבילתו מנין מכל נבילה חלבו מנין וכו' טומאתו וכו' עיין מה שכתבו בי"ד סי' ס"ב וסי' ל"ג

שם דכוותא גבי בהמה וכו' ק' נוקמה ע"י שחיטה דבבהמ' מטמאה טומאת אוכלין ובאדם לעולם מטמא טומאה חמורה אפי' ע"י שחיטה ונר' דמבהמה טמאה קאמר דקרא דכתיב בהמה אפי' בהמה טמאה במשמע ובהמה טמאה אפי' ע"י שחיטה נבילה הוי מיהו לפמ"ש התו' לעיל בד"ה אכל דם שחיט' דטמאה וטהורה חד מינא הוא ק' נוקמה ע"י שחי' וה"ק מה מין בהמה מטמא' טומאת אוכלין ואי אדם נמי מינו מטמא' טו' קלה דהיינו מחיים א"כ נילף אדם מבהמה דדמו אסור כדילפי' עוף טמא כמ"ש התוס' ומ"ק יצאו מהלכי ב' דמטמאין טומאה חמורה וכולי אלא ע"כ דלא מקרי מינו בכה"ג

שם ואי דם וכו' דם נבילות ב"ש מטהרין וכו' עיין במס' עדיות שם דאיכא תנא דתני איפכא ב"ש מטמאין וב"ה מטהרין עיין שם וא"כ הו"מ הגמרא לשנויי דברייתא זו כהך תנא דתני איפכא

תוס' בד"ה כגון וכו' דא"כ אינו מיושב מה בהמה וכו' עכ"ל ק' דר"ח לא קאי אלא אמתני' דמייתי הגמ' דקתני צריך מחשבה וכו' והגמ' הוא דמייתי להא דר"ח לישב ברייתא זו וא"כ ק' ר"ח גופיה אמאי לא מוקי לה בכזית וצ"ל דחדא מילתא קאמרי התוס' דק"ל אר"ח וגם הגמ' ברייתא זו אמאי לא מוקי לה בכזית ולזה קאמרי דהגמ' מ"ל הכי משום דקתני מה בהמה וכולי ור"ח גופיה משום דדומיא דעוף וכו' אבל ק' דאכתי תק"ל באוקמתא דר' חנינא דמוקי לה בכזית ובחפהו ע"כ דלא מ"ל טומאה חמורה וקלה בתרי מקומות וגם לא מ"ל דומיא דעוף ואם כן נוקמא בכזית ובנגעו באוכלין ולא בנבילה ולמ"ל חפהו

ע"ב בד"ה רב וכו' דדוחק הוא לומר כיון וכולי ועוד דדוחק וכו' בתרי דוכתי וכו' עד כאן לשונו פי' דניחא ליה למימר סופו לטמא טו' חמור' זה הכזית גופיה אבל כי מוקי לה בחצי זית הוי טומא' חמורה וטומאה קלה בתרי דוכתי ומתחילה קאמרי דאית ליה קושטא הוא דלא אמרי' אלו מצרף ואח"כ קאמרי דאפי' ס"ל דקושטא הוא דאמרי אלו מצרף ליה מ"מ ניחא ליה טפי למצוה גוונא דסופו ממש מטמא טומאה חמורה ועיין בתוס' בד"ה כגון ובמ"ש שם והנה מדברי התוס' אלו מבואר דר"ח פליג אר"ח בסברא זו דאלו מצרף ליה אבל הר"מ בפ"ג מה' ט"א פ' לתרוייהו וכ' מרן דס"ל דל"פ ע"ש וכ"נ מדברי התוס בפ' העור והרוטב דקכ"א ע"ב בד"ה ולהעמידה עיין שם ובמ"ש הר"מ שם דפחות מכזית מן המת מהניא מחשבה ע"ש נר' דמפרש לאפוקי מת דקאמר הגמ' היינו דבעי מחשבה לאפוקי בהמה דלא בעי מחשבה והיינו ע"כ בנבלת בהמה טהורה וע"ש במרן הכ"מ ולפ"ז ס"ל להר"מ דכי אמרי' בטלה דעתו היינו בסתמ' אבל כי מחשב לא בטלה דעתו ועיין להתו' בנזיר דל"ח דכ' גבי כותח הבבלי בטלה דעתו היינו דלא איירי ביה תנא ע"ש וזה מסכים לדעת הר"מ ותצא דינא דלדעת הר"מ והתוס' גבי קיהוי דלא מברך ברכה אחרונה דאי חשב עליה לשתותה כאחד ושתאה כאחד דמברך ברכה אחרונ' דלא בטלה דעתו כה"ג והאחרוני' כ' דבטל' דעתו ומש"ה לא מבר' ואכמ"ל

פירש"י בד"ה התרו וכו' וזה לכם הטמא עכ"ל עיין שם בפ"ק דדרשי' מהיקיש' ופריך ת"ל מזה לכם הטמא ומשני המ' לטומאה וכו' ע"ש אלא דר"י שם דדריש היקיש' לדרשא אחרינא יליף אכילה מטומאה וא"כ רש"י ז"ל נקיט למילתא אליבא דר"י ולא רבנן ונר' דס"ל דלא דרשי' היקיש' להא מילתא אלא בתר דגלי לן קרא בטומאה ואי לאו קרא דטומאה הוה מוקמי' היקישא כדר"י והכריחו לזה מה שהקשו התוס' שם קרא דטומאה למ"ל עיין שם

תוס' ב"דה דכוותה וכולי ותי' ר"ב דה"פ וכולי

עכ"ל לפי הנראה דכוונת ר"ב הכ' דאי כנסו מותר א"כ בדגים ליכא שום גוונא דאיסור' ושוב לא יקשה אמאי לא תני היתיר' במה לכי שתים דומי' דדגים דהא דגים שאני דליכא שום גוונא לאיסורא אבל אי דגים אסירי בכינסו ואפ"ה תני היתר' דידהו אמאי לא תני הית' דמהלכי שתים כי היכי דתני בדגים מיהו לפ"ז לא יתישב במאי דמשני אית ביה קשקשים דאכתי ק' אמאי לא תני היתר' במהלכי שתים כי היכי דתני בדגים כיון דאיכא בהו איסורא בלית ביה קשקשים ולכן נר' דה"פ דאי דגים שרי בכינסו א"כ איירי בכינסו ולא יקשה מאי דלא תני היתיר' אמהלכי שתים דהא לא תני גם איסורא דלא כינסו וע"כ משום דתנא לא איירי אלא בכינסו משום דגים אבל אי איירי בלא כינסו אמאי לא תני היתירא דמהלכי שתים

דף כ"ב ע"א גמ' ומה בהמה טמאה וכולי להסוברי' דבשר אדם שרי למפר' איכא מה לבהמ' טמא' שכן בשרה אסור אלא משום דאיכ' למימ' היא גופא תיתי מק"ו זה ולמסקנ' דנ"ל מקר' דחלב מהלכי שתים שרי שוב ליכא למיל' בשר מהלכי שתים אסור מק"ו דאיכא למיפרך מה לבהמה טמאה שכן חלבה אסור ועיין להה"מ והלח"מ בפ"ב מה' מ"א ועיין להרב הלכות יו"ט די"ב ע"א וע"ג ע"ש

שם הרי אלו בלא תעשה וכו' כתבו התוספות דליכא לאוקמי בעוף משום דקתני בלא תעשה וק"ל נוקמה מה כר"ש דס"ל כ"ש למכות ומ"מ כרת ליכא כמ"ש התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ג דכרת תלוי בקרבן ובעי' כזית אפי' לר"ש ע"ש וראיתי להריטב"א ז"ל בחי' במכות דף י"ז שכ' טעמא דר"ש דכ"ש למכות משים דגמרא גמירי לה הכי ומשם הר"מ כ' דה"ט דכיון דאכליה במזיד אחשביה אבל קרבן דבשוגג לא אחשביה הלכך בעי' כזית ולפ"ד ה"ה לכרת דחייב בכ"ש כיון דהוא אחשביה ועיין לה' הלכות יו"ט דפ"ד ע"ד ע"ש והנך רואה דהתוספו' בשמעתין ע"כ דס"ל כדברי הר"מ ועיין בירוש' בר"פ אלו עוברין וצ"ע

שם מתניתין אמר רבי עקיבא הרי שבא וכו' ואינו יכול להביא אשמו ועד שיתוודע לו יביא גזילו דקי"ל המביא אשמו עד שלא הביא גזילו לא יצא ועיין להתוס' בשבת דע"ב בד"ה מ"ד ועיין להר"מ והראב"ד ז"ל בפ"א מה' מעילה ע"ש ובמ"ש מהרש"ל ומהרש"א שם עמ"ש לעיל ד"ז ע"ב ע"ש

ע"ב גמ' גמירי מצות מצות הק' התוס' בזבחים דמ"ח דחטאת חלב גופיה יליף מהיקש' רע"א ודבר הלמד בהקש אינו חוזר ומלמד בג"ש עיין שם ונר' דרבנן דהכא ס"ל כרבי בפ"ק דיבמות דילפי' מג"ש דעליה ועיין להתוס' ביומא דפ"ו ודבר הלמד בג"ש חוזר ומלמד בג"ש כדאי' בזבחים דנ"א ע"ש וגם רע"ק ס"ל